מיליארד ו־400 מיליון איש חיים בדמוקרטיה הגדולה בעולם: הודו. זוהי מעצמה כלכלית עולה, המדינה השביעית בעולם בגודל שטחה והראשונה במספר תושביה; חמישית מאוכלוסיית העולם מתגוררת בתת־היבשת הודו. בשנים האחרונות היא גם נעשית שותפה אסטרטגית של מדינת ישראל.
"הודו וישראל הן שותפות טבעיות", אמר השבוע שר התעשייה והמסחר ההודי, פיוש גויאל, למשלחת עסקית שהגיעה מישראל בהובלת שר הכלכלה ניר ברקת. "השותפות הזאת נושאת תועלות משותפות לשני הצדדים: החדשנות הישראלית, יחד עם יכולת הייצור החסכונית של הודו, יכולות להביא שגשוג לשני העמים. לשנינו יש מנהיגים בעלי חזון שנלחמו בטרור בכל כוחם. אנחנו חולקים בעיות משותפות ויעדים משותפים".
אכן, השותפות האסטרטגית עם הודו איננה מסתכמת ביחסים כלכליים, והיא הוכיחה את עצמה לאורך המלחמה הנוכחית. מודי הביע תמיכה ברורה בישראל כבר ביום הראשון של המלחמה, וגינה את מתקפת חמאס בחריפות. גם כאשר ידידתנו הקרובה ביותר, ארצות הברית, חסמה ועיכבה אספקת כלים הנדסיים וחימושים נדרשים לצורכי המלחמה, הודו סיפקה לישראל סיוע צבאי משמעותי. מפרסומים שונים עלה כי הודו העבירה לישראל מל"טים מתקדמים המיוצרים שם בשותפות הודית־ישראלית. דיווחים אחרים העלו כי הודו מכרה לישראל גם פגזי ארטילריה ונשק קל. תמיכתה של הודו באה לידי ביטוי גם בבלימת החלטות אנטי־ישראליות בפורומים בינלאומיים שונים, ובהימנעות בהצבעות באו"ם נגד ישראל.
היחסים בין ישראל להודו התחממו מאוד בעשור האחרון, מאז כניסתו לתפקיד של ראש הממשלה מודי. חלק מרכזי מהעניין, כפי שבניו־דלהי חוזרים ומדגישים, הוא מה שרואים שם כשותפות במאבק בטרור אסלאמי, שגם הודו מתמודדת עימו. הם רואים בישראל מקור של עוצמה בהקשר הזה, ומעריצים את הצלחותיה הצבאיות. "אי אפשר שלא להתרשם מהיכולות הטכנולוגיות הישראליות", הוסיף שר הכלכלה ההודי בדבריו למשלחת השבוע, והזכיר את מבצע הביפרים. ב־1947 הצביעה הודו נגד החלטת האו"ם בנוגע להקמת מדינת ישראל ותמכה במאבק הפלסטיני, אבל עם התפרקות ברית המועצות ב־1992 כוננו שתי המדינות יחסים דיפלומטיים ביניהן. הביקור המפורסם של מודי בישראל ב־2017 הביא לקפיצת מדרגה: מיחסים דיפלומטיים פורמליים, הקשר הפך לשותפות אסטרטגית מכל בחינה.
הודו הייתה ונשארה חברה בארגון "המדינות הבלתי מזדהות", שלא היו חברות בגוש הקומוניסטי ולא בגוש האמריקני. אבל בעשור האחרון, תחת מודי, היא מתקרבת לארצות הברית ולציר האמריקני שישראל היא חלק ממנו. כניסתו של דונלד טראמפ לבית הלבן מייצרת הזדמנות להתקרבות גדולה אף יותר בין המדינות. בעולם שהולך ומתחלק לשני צירי השפעה, כשציר אחד עובד בין רוסיה, סין ואיראן, והציר השני מתגבש סביב ארצות הברית של אמריקה, ישראל והמערב – נראה שהודו מעדיפה למצב את עצמה קרוב יותר לציר המערבי.
הודו מקפידה לשמור על ניטרליות ועל יחסי סחר עם כל המדינות, כולל איראן, אבל גם בהודו מבינים את ההזדמנויות הגאופוליטיות החדשות שממשל טראמפ מביא עימו. אם בוושינגטון מחליטים לפתוח במלחמת סחר עם סין, הרי שבמזרח קיימת רק מעצמה אחת עם היקפי ייצור גדולים, שוק בהיקף דומה, כלכלה צומחת וכוח עבודה זול: הודו. הודו עשויה להיות החלופה לסין עבור המערב, וישראל יכולה לשמש כגשר, בזכות יתרונותיה היחסיים והשותפות הערכית־דמוקרטית. לא במקרה הוזמן השר ברקת לביקור בהודו בדצמבר, מיד אחרי ניצחונו של טראמפ בארה"ב, והוחלט על חילופי משלחות עסקיות בין ישראל להודו. ראש הממשלה מודי הגיע השבוע לביקור בבית הלבן, שבוע בלבד אחרי שנתניהו עצמו ביקר שם.
חלק גדול משיתופי הפעולה הללו נוגעים כמובן בכלכלה. במשרד הכלכלה רואים את המשלחת שיצאה השבוע כהזדמנות להעמקת הקשרים הכלכליים בין המדינות. כאמור, כיום הודו היא הכלכלה החמישית בגודלה בעולם, ועד 2030 היא צפויה להפוך לכלכלה השלישית, אחרי ארצות הברית וסין. בעשור האחרון הציגה הודו צמיחה כלכלית אדירה של כ־7%, והכפילה את התוצר לכ־4 טריליון דולר. זהו שוק אדיר וצומח, שעובר בעשורים האחרונים תמורות משמעותיות. הזדמנויות הסחר שגלומות בו עבור ישראל הן גדולות.
תחת מודי, הודו מתקרבת לציר האמריקני שישראל היא חלק ממנו. כניסתו של טראמפ מייצרת הזדמנות להתקרבות גדולה אף יותר
הודו משקיעה משאבים רבים בהשכלה, בעיקר בתחומי המדעים. מקור הצמיחה המרכזי שלה הוא מגזר השירותים וההייטק, הנסמך על אוכלוסייה משכילה ודוברת אנגלית. הודו היא יצואנית גדולה של שירותי תמיכה טכנית ועיבוד תוכנה. מגזר השירותים וההייטק בהודו מעסיק שליש מכוח העבודה אבל אחראי ליותר למחצית מהתמ"ג. עם זאת, בחלקים רבים של המדינה עדיין שוררים עוני ואנאלפביתיות. המגזר החקלאי מעסיק יותר מ־43% מכוח העבודה במדינה, אבל תרומתו לתמ"ג נמוכה מאוד ועומדת על כ־17% בלבד.
לאחר קריסת ברית המועצות החליטה הודו להתרחק מהגוש המזרחי וקידמה שורה של רפורמות בתחום הכלכלי־חברתי. הרפורמות הללו נועדו למתן את הריכוזיות הכלכלית, למשוך השקעות זרות ולפתוח את הכלכלה לייבוא ממדינות אחרות. מודי העמיק את השינויים הללו, והוא מקדם את תפיסת "מייק אין אינדיה". הרעיון מאחוריה הוא להעביר להודו ייצור מתקדם, טכנולוגי ועתיר ידע. הודו לא רוצה להיות עוד יצואנית של חומרי גלם או של סחורות זולות; היא שואפת לייצא מוצרים טכנולוגיים מתקדמים לעולם כולו. כיוון שהודו בעצמה היא שוק עצום, עד כה היא ייצרה בעיקר עבור תושביה, אבל עכשיו, בכהונתו השלישית, מודי שואף להפוך את הודו למדינה שתייצר עבור העולם כולו.
כאן נפתח כר הזדמנויות פורה לישראלים, שנתפסים בהודו כמובילים בחדשנות ויזמות. ישראל היא שוק קטן, ולכן מלכתחילה חברות נבנות כאן מתוך מחשבה על שווקים בינלאומיים. היתרון היחסי של ישראל הוא במחקר ופיתוח; כמעט אין כאן חברות גדולות שעובדות מול לקוחות קצה ברמה גלובלית. מעמד הביניים והגבוה בהודו מונה כ־400 מיליון איש – שוק פוטנציאלי ענק למוצרים טכנולוגיים ישראליים. בהודו שואפים לייצר שותפויות שיחברו את המוח הישראלי עם יכולת הייצור ההודית, ומשם אפשר לייצא לכל העולם. בעבור יזם ישראלי, זהו שער מדהים. בהודו מעוניינים שחברות בעולם ישקיעו בהודו, וימקמו בה גם את הקניין הרוחני, הקובע איזו מדינה גורפת את המיסוי. האינטרס הישראלי הוא כמובן הפוך – שחברות יוקמו בישראל וישלמו מיסים כאן. אבל לעניין הזה יש גם יתרונות. תפיסת "מייק אין אינדיה" הביאה לכך שתעשיות ביטחוניות ישראליות הקימו ארבעה מפעלים בהודו. לתעשייה האווירית יש ארבעה כאלה, ולרפאל שתי חברות הודיות שהוקמו עם שותפים מקומיים. אחד מהם הוא מפעל של אלביט המייצר מל"טים מתקדמים לצבא הודו. כשבישראל היה קושי במהלך המלחמה להשיג כטב"מים – המפעל הזה הסב את הייצור לטובת צה"ל וסיפק לו עשרות כטב"מים מסוג "הרמס 900".
חלום המסדרון
הודו יכולה להיות שותפת סחר חשובה של ישראל. כיום היקף הסחר בין המדינות אינו גדול, והוא עומד על כ־3.5% בלבד מכלל הייצוא בישראל, וכולל בעיקר מוצרי תחבורה, כימיקלים, מכשור רפואי ותוצרת חקלאית. ייצוא הסחורות והשירותים מישראל להודו עמד בשנת 2024 על כ־2.4 מיליארד דולר (ללא יהלומים), והייבוא מהודו לישראל הסתכם בכ־1.4 מיליארד דולר. בשנים האחרונות אף נרשמה ירידה בהיקף הסחר בין המדינות. הייצוא ירד מרמת שיא של כ־2.4 מיליארד דולר בשנת 2022, לרמה של כ־2 מיליארד דולר בשנת 2024. הייבוא מהודו ירד מ־1.8 מיליארד דולר, לכ־1.4 מיליארד. במנהל סחר החוץ של ישראל מייחסים זאת להשפעת המלחמה, שפגעה בהיקפי הייצוא והייבוא.
המשלחת הישראלית להודו שהייתי בין אורחיה, נועדה לקדם שיתופי פעולה כלכליים בין המדינות. בחודשים הבאים צפויה לבקר בישראל משלחת גומלין של אנשי עסקים מהודו. המטרה היא להגיע להסכם סחר חופשי בין המדינות, אך למרות הציפייה כי במסגרת הביקור יוכרז על התנעת משא ומתן לקראת הסכם כזה, השרים הסתפקו בהצהרות על העמקת שיתופי הפעולה. בין הודו לישראל כבר התקיימו בעבר דיונים על הסכם סחר חופשי, אבל המשא ומתן לא הבשיל. ישראל נמצאת בחברה טובה; הודו חתומה על הסכמי סחר מעטים, וגם עם ארה"ב אין לה הסכם כזה.
הודו פיוש גויאל בדלהי, השבוע. צילום: משרד הכלכלה והתעשייה
ככלל, הודו נחשבת מדינה שקשה לעשות בה עסקים, בעיקר בשל בירוקרטיה מורכבת ורגולציה מסובכת. גם כשהממשלה רוצה מאוד לעשות עסקים עם ישראל, היא נתקלת במשוכות בירוקרטיות מורכבות ובשינויים רגולטורים תכופים שמקשים על מי שאינו חלק מהתרבות המקומית. מצד שני, 90% מהמוצרים המיוצאים מהודו מותאמים לתקן האירופי, בניגוד למצב הישראלי. רפורמת "מה שטוב לאירופה טוב לישראל", שאמורה להתאים את התקן הישראלי לתקנים האירופיים בשלל מוצרי צריכה, יכולה גם להגביר את הייבוא מהודו לישראל.
אחד הנושאים שבהודו מקווים לקידומם הוא מיזם המסדרון היבשתי שאמור לעבור מהודו, דרך איחוד האמירויות, סעודיה וירדן, ועד מפרץ חיפה. המסדרון הזה אמור לייצר תשתית של מסחר כלכלי, באמצעות מסילות רכבת שיוכלו להעביר סחורה מהודו ומהמפרץ עד ישראל, וממנה לאירופה. המסלול הזה לא רק מקצר באופן משמעותי את המרחק והזמן של הובלת סחורות, ועשוי להוזיל את עלויות השינוע ולהרחיב את שרשראות האספקה; הוא גם עוקף מסלולים ימיים בעייתיים אחרים, המאוימים בשנים האחרונות על ידי החות'ים בתימן וגורמים עוינים אחרים. המיזם אמור לייצר גם חיבורים ותשתיות של חשמל, אנרגיה ותקשורת (סיבים אופטיים), ולשפר תשתיות ונתיבים אזוריים וגלובליים. במיזם מתוכננות להשתתף ארה"ב, הודו, איחוד האמירויות, ערב הסעודית, ירדן, ישראל והאיחוד האירופי.
ההכרזה על הקמת המסדרון היבשתי התקיימה בפסגת ה־G20 בספטמבר 2023, כשהנורמליזציה בין ישראל לסעודיה הייתה מעבר לפינה. אוקטובר 2023 טרף את הקלפים. עכשיו, עם טראמפ בבית הלבן, גוברת האופטימיות בדבר חזרה למסלול הנורמליזציה עם ריאד – ואיתה גם הפרויקט השאפתני הזה. בהודו ובישראל מצפים לכך מאוד.
