ההשקעה של הפילנתרופים היא הזדמנות לחיזוק השירות הציבורי

המשבר בו מצויה מדינת ישראל מציג בפנינו תמונה מעוררת השראה של נדיבות ומחויבות. גל חסר תקדים של משקיעים פילנתרופיים חדורי מטרה לשיקום המדינה, מהצפון ועד הדרום. אך במקביל ההבנה שאין תחליף למערכת ציבורית חזקה ויעילה.

ההתגייסות המרשימה הזו פותחת חלון הזדמנויות ייחודי – לנצל את הרוח הגבית כדי לבנות מערכת ציבורית שתוכל להוביל את ישראל קדימה בעשורים הקרובים. כמי שמכיר היטב את הממשק בין החברה האזרחית לשירות הציבורי, אני מציע 8 עקרונות מנחים להשקעה אסטרטגית ומשפיעה:

1. אפקט המכפיל – תקציב רשות מקומית או משרד ממשלתי ממוצע גדול בעשרות מונים מכל קרן פילנתרופית. שקל שמשפר מערכות ותהליכים בשירות הציבורי מכפיל בעשרות מונים את האפקטיביות של כל שקל ציבורי שיושקע בהמשך.
2. לא לעקוף, לתקן – פתרונות זמניים שעוקפים את המערכת הם פיתוי לפתרון מיידי, לעיתים זה נדרש וחיוני, אך בחיזוק המערכת טמון ההשקעה לטווח רחוק. המבחן האמיתי: האם ביום שאחרי המערכת תדע להסתדר בעצמה? האם הידע, הרישות ויכולת התכנון והביצוע גבוהים יותר?
3. בניית יכולות ולא רק פרויקטים – השקעה בבניית יכולות פנימיות מייצרת ערך מתמשך. הקמת יחידת הדרכה פנימית תכשיר מאות עובדים לאורך שנים, פיתוח מומחיות בתוך הארגון תשרת אלפי תושבים. זו הדרך להבטיח שהמערכת תמשיך להתחזק ולהשתפר גם הרבה אחרי סיום ההשקעה.
4. מחיר התשתיות החסרות – היום אנחנו משלמים ריבית דריבית על תשתיות שלא הושקעו בהן בעבר. גשר חזק עולה פחות מתחזוקה שוטפת כל שנה. אגף רווחה מתפקד חוסך עשרות מיליונים בפרויקטים חדשים. תשתיות הן לרוב לא יעד השקעה ראשון, אך תשתית איתנה היום תייתר את הצורך בפתרונות יקרים בעתיד. זו השקעה שמחזירה את עצמה ביעילות לאורך זמן.
5. לבנות לארגון – להשקיע בדרג הביניים – המחקר מראה שדרג הביניים נושא בנטל הגדול ביותר בארגון והוא המפתח להצלחתו. בעוד שהנהלה בכירה כבר מעוצבת מקצועית וזמנה בארגון מוגבל, דרג הביניים מתעצב, מוביל את מרבית התהליכים המשמעותיים, והוא עתיד הארגון.
6. לזכור מי הריבון – יכולת כלכלית לא מיתרגמת אוטומטית לידע או הבנה טובה יותר של השטח. השירות הציבורי מחזיק בידע מקצועי וניסיון של שנים בהתמודדות עם אתגרי המערכת. שיתוף פעולה מיטבי מתבסס על הכרה בעוצמות של כל צד – הגמישות, החדשנות, ההשוואתיות והמשאבים של הפילנתרופיה לצד הסמכות, הידע והניסיון של אנשי המקצוע בשטח.
7.   לחזק את שרירי הביצוע – המגירות כבר מלאות בהצעות, השירות הציבורי לא סובל מחוסר ברעיונות טובים, אלא מקושי ביישום. חזקו את היכולת להוציא לפועל את מה שכבר קיים – מנגנוני ביצוע, ניהול פרויקטים, ידיים עובדות ומעקב אחר תוצאות.
8. לזכור שהשירות הציבורי הוא אמצעי ולא תכלית – המטרה האמיתית היא לשפר את חיי האזרחים. לכן כל החלטה צריכה להתחיל ולהסתיים בשאלה: האם זה יוביל בסוף לשירות טוב יותר, מהיר יותר, יעיל יותר עבור הציבור הרחב? זה המדד שצריך להנחות את כל השיקולים. לאזן בצורה חכמה בין צרכי ההווה לעתיד, חיזוק השירות הציבורי יאפשר לו להיות חכם ומותאם לתכנון העתיד.