אני: אז מה, מה את אומרת על מה שקרה השבוע?
היא: את מתכוונת למצבם של החטופים ששבו? וואו באמת מזעזע ברמות! איך הם נראו רזים כל כך וחיוורים ואילו סיפורים קשים שומעים על התנאים בהם הוחזקו. זה פשוט נורא. זה לא שהיינו צריכים הוכחה, אבל בכל פעם מחדש מתחדדת ההבנה מול אילו חיות אדם אנחנו מתמודדים. זה רק מחזק את העובדה שחייבים להחזיר את כל החטופים מהר ולהיפטר מהחולירות האלה אחת ולתמיד.
אני: לא, לא לזה התכוונתי… כלומר כן את צודקת באמת מזעזע. אבל דווקא התכוונתי ל…
היא: אה, לנאום של טראמפ? וואי וואי זה ממש לא ייאמן! לא חשבתי שאשמע בחיי כאלה דברים ועוד מהאיש הכי משפיע על העולם. את קולטת שהוא אשכרה הציג תוכנית שתגלה מפה את האויב הכי מר שלנו, תוכנית אמתית וברורה לגמרי שבסופה עזה תהיה בידיה של ארצות הברית? מצד אחד זו נשמעת תוכנית מדהימה שאנחנו צריכים להפוך אותה למציאותית. מצד שני, לא יודעת, עם כל שונאינו בעולם, יש לה בכלל סיכוי? מה את חושבת?
אני: וואלה שמעי, זה באמת נושא מטורף לגמרי ואין לי ממש דעה על זה. האמת בכלל שכחתי שזה גם קרה השבוע, התכוונתי למשהו אחר לגמרי, אולי לא שמעת ש…
היא: שאולי מתבטלת העסקה וחוזרים ללחימה? בטח ששמעתי, הגזמת, מי לא שמע על זה ולמי אין דעה בעניין. נו באמת, לא היה אתר חדשות אחד או פלטפורמה תקשורתית אחת בה הדיונים על האם תהיה או לא – לא מוצו עד תום, אני אפילו לא בטוחה אם בשעה שאנחנו כאן מקיימות את הדיאלוג המדומיין הזה, כבר יש תשובה וודאית לגבי המשך העסקה, כן או לא. מה שבטוח – אם חוזרים ללחימה, אז הפעם כמו שצריך ועד הסוף. לכבוש מחדש את כל הצירים, לא להכניס משאיות סיוע, לא לוותר לאף מחבל שמסתובב בחוץ, ולא לפחד להציג עמדה אכזרית אמתית כלפי האויב, אחרת בחיים לא נראה את החטופים ולא נצא מהלופ האינסופי הזה. והפעם התחושה היא שגם יש לנו גב מארצות הברית ככה שזה יהיה הרבה יותר אפשרי.
אני: הי הי, חכי רגע זה לא מה שבאתי לומר. תני לי לסיים להסביר לך למה אני מתכוונת.
היא: אני יודעת. אני יודעת! את בטח מתכוונת לשלג שסוף־סוף התחיל לרדת בחרמון והרי הגולן! צודקת, מרוב כל מה שקורה אנחנו שוכחים לשים לב גם לדברים הקטנים והשוליים יותר, אבל בהחלט. סוף־סוף אחרי תקופה כל כך ארוכה של יובש, מזג האוויר התחיל להתנהג כמו שמצופה מחורף אמתי. שלחו לי תמונות משגעות מכל מיני מקומות. את יודעת כמה גשם ירד? זה מטורף. ממש מתחשק לי לצאת לכמה ימי נופש בצפון עכשיו.
אני: טוב אולי תשתקי ותקשיבי רגע? את לא נותנת לי לסיים!
היא: אה, לא זה?
אני: לא.
היא: אוקיי… הרפורמה המשפטית?
אני: לא!
היא: המשפט של ביבי?
אני: גם לא.
היא: הפרישה שלנו מהמועצה לזכויות אדם של האו"ם?
אני: וואו משעמם ברמות, לא!
היא: יוקר המחיה?
אני: מה הקשר אחותי? זה לא מהשבוע בכלל.
"מדהים איך הם מתבגרים לנו כל כך מהר. רק לחשוב שעד ממש לא מזמן היא עוד הייתה חגורה בבוסטר וצריכה שאעזור לה לסגור את דלת המכונית"
היא: שפגשת את חברת הכנסת לימור סון הר מלך.
אני: מתוקה ומרגשת, אבל לא.
היא: השקדיות הפורחות? ט"ו בשבט?
אני: נו באמת.
היא: הרמטכ"ל החדש!
אני: וואו, גם זה קרה רק השבוע? מטורף.
היא: נו טוב אני נכנעת, מה רצית לספר?
אני: סתם. לא איזו דרמה גדולה או משהו, רק לוודא ששמעת שרננה שלי בת השבע עשרה עברה טסט.
היא: דיייי
אני: מטורף נכון?
היא: ממש!
אני: ועוד על הילוכים!
היא: מגניב
אני: איזו אלופה אה?
היא: כן. מזל טוב. בהצלחה!
אני: אני מקווה שעכשיו סוף־סוף תהיה מי שתקפיץ במקומי את כולם כל היום.
היא: וואלה.
אני: כן, מדהים איך הם מתבגרים לנו כל כך מהר. רק לחשוב שעד ממש לא מזמן היא עוד הייתה חגורה בבוסטר וצריכה שאעזור לה לסגור את דלת המכונית. כמה מהר היא גדלה.
היא: …
אני: זה ממש שלב בחיים. מקווה שאצליח לשחרר לה את האוטו בלי לפחד יותר מדי.
היא: שתיסע בדרכים ישרות.
אני: תודה. אז מה אמרת? קרה עוד משהו מעניין השבוע?
"מדהים איך הם מתבגרים לנו כל כך מהר. רק לחשוב שעד ממש לא מזמן היא עוד הייתה חגורה בבוסטר וצריכה שאעזור לה לסגור את דלת המכונית"
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
