השיח הציבורי בישראל עשיר בשקרים ובאי דיוקים, ובמקום להעמיד דברים על דיוקם – התקשורת "החוקרת" לא פעם נרתמת דווקא להפצתם.
השקר התורן, זה שצובר תאוצה, מעורר "חזון" ומענה פלאים לכל מכאובינו, הוא השקר הסעודי. הכתבים והמגישים ברשתות השונות מציגים את הנורמליזציה – אפילו לא שלום – עם ערב הסעודית כהתגשמות המאוויים הציוניים. רק תנו לנו הכרזה על נכונות להקמת מדינה פלסטינית בארץ ישראל, ונאפשר לכם לנגב חומוס בריאד.
אם יש מי ששכח, פעם היו מי שהתלהבו מהרעיון של שכשוך רגלי הסורים במימי הכנרת תמורת ניגוב חומוס בדמשק. כאילו לא למדנו כלום מהמקרה הסורי, שופרות התקשורת החוקרת כבר מתגייסים לעטוף בצלופן ורוד את החזון הסעודי. שוב נשמעת כאן אותה גישה של תשלום ישראלי בלתי אפשרי תמורת ניירות וטקסים "היסטוריים" על מדשאות הבית הלבן.
השקר הזכור מן העבר – זה שנראה כמו "שלום מינכן" – הוא שקר אוסלו, שהוליד את אשליית "פתרון שתי המדינות" ואת מצעד האיוולת. בתורו הוביל השקר הזה באופן צפוי ובלתי נמנע למלחמת אוסלו. סוחרי האשליות של אותה תקשורת חוקרת התגייסו בשקיקה כדי לשווק את יאסר ערפאת ואת ממשיכי דרכו כ"חרצופים" חביבים ולא מזיקים, ללא שום הערכת סיכונים.
המלחמה הנוכחית נובעת גם היא מקונספציה דומה, מאשליה שוויתור לאויב, עבאס או חמאס – אפילו אם נסכים להקים מדינת טרור בתוך ארץ ישראל – יביא שלום, שקט ושלווה.
שקר נוסף, השקר המצרי, מתרחש לנגד עינינו העצומות ממש כעת. דרך שטחה של "המתווכת ההוגנת" המצרית – מסיני ועד מעבר רפיח – זורמים כל צורכי חמאס: נשק, מלט למנהרות ועוד. כך נבנתה מכונת המלחמה של חמאס, וכך היא מתאוששת מהמכות שהנחיתה עליה ישראל.
ישראל הרשמית אפילו לא טורחת למחות נוכח המדיניות של קהיר, ואף לא מול המעשים המצריים שאינם עולים בקנה אחד עם יחסי שלום ושכנות טובה. והתקשורת החוקרת? ממלאת את פיה מים.
צילום: דובר צה"ל
השיבה צפונה של מאות אלפי אזרחים של חמאסטאן לצפון הרצועה תביא את התושבים לבתיהם ההרוסים, אבל גם לגבול הצפוני של הרצועה. כשלא ימצאו את בתיהם, הם ימשיכו עוד קצת צפונה, לנתיב־העשרה, ארז, יד־מרדכי, כרמיה, וזיקים בואכה אשקלון, עיר ואם בישראל. בשפתם מדובר ב"שיבה למג'דל".
האם ישראל נערכת למסע בלתי אלים זה, שלא ייעצר על קו הגבול, או שמא תופתע שוב? האם זה מה שמצפה לנו ב־7 באוקטובר 2025 או אף לפני כן? האם התקשורת – זו שלחצה להיכנע לחמאס – מתריעה מפני מציאות מאיימת זו? ומה בנוגע למציאות דומה שמתהווה בירושלים ובכל מקום אחר בארץ, שכוללת צעידה בלתי אלימה לתוככי ישראל? מישהו נערך לתרחיש כזה?
סוחרי האשליות הידועים לנו – אלה שהתגייסו בשקיקה לשווק את שקר "פתרון שתי המדינות" – מגיבים בלעג לדברי הנשיא דונלד טראמפ, שהציע שמצרים וירדן יקלטו כמה מאות אלפי עזתים כל אחת, וכך יתרמו את חלקן להרגעת המזרח התיכון.
זכרו נא שכל הלעגנים והמלהגים שדוחים את הצעתו של טראמפ ומוקיעים אותה כ"טרנספר" הם אותם כתבים ופרשנים שלא הפיקו לקח כלשהו ממלחמת אוסלו. הם שוכחים ומשכיחים את לקחי גירוש היהודים מרצועת עזה ומצפון השומרון. יתרה מכך, מדובר באותם כתבים ופרשנים הדוגלים בטרנספר של מאות אלפי יהודים מבתיהם בארצם במסגרת "פתרון שתי המדינות".
למעשה, הצעתו של הנשיא טראמפ מעשית יותר מ"פתרון שתי המדינות" או מכל הצעה אחרת שגורסת כי פתרון הסכסוך אפשרי רק בתוך שטח ארץ ישראל המערבית. פתרון לסכסוך עשוי להיות אפשרי רק אם יהיה אזורי – כלומר אם יכלול את מצרים וירדן, ואולי גם את סעודיה.
לאמיתו של דבר, ראוי להרחיב את הצעתו של טראמפ, ולכלול בה את מדינות אירופה הצדקניות והצבועות, שיקלטו עזתים בהתאם לגודלן היחסי. צרפת, לדוגמה, יכולה לקבל 200 אלף עזתים. גרמניה תוכל כך לקלוט 200 אלף עזתים, ספרד תקבל 100 אלף מהם, פורטוגל תכניס לשטחה 80 אלף פליטים, וכן הלאה.
אחת מזכויות האדם החשובות ביותר היא חופש ההגירה – הזכות לבחור את מקום מגוריו של אדם. הצדקנים והצבועים, הדמוקרטורים למיניהם – בארץ ובאירופה – מזדעזעים כשהם שומעים את הצעתו של טראמפ. אבל משום מה אין להם כל התנגדות לשלילת חופש ההגירה מן העזתים – כלומר, מבחינתם ניתן להמשיך לכלוא אותם ברצועת עזה הקטנה והצפופה.
ד"ר רון בריימן כיהן בעבר כיושב ראש חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי
