מפגש באומן עם רבי נחמן של זמננו הוכיח שאפשר לשלב אקדמיה וחסידות

"כת החכמים", כך כינה לאחרונה מורי ורבי, פרופ' צבי מרק, את האקדמאים, אנשי מדעי היהדות, בכתב אשמה ארוך ומפורט. בהשוואה לחכם מהסיפור של ר' נחמן מברסלב, "מעשה מחכם ותם", הוא האריך לתאר כי יש חוקרים הרואים את ייעודם ב"עמידה לעומתית מול התרבות היהודית לדורותיה". הם חסרי חסד, רחמים או כבוד למושאי מחקרם. קשה להם להבין את עולמם של החסידים הפשוטים, או בכלל יהודים שמחים שרוקדים לצלילי השיר "עוד יותר טוב", שאת מילותיו כתב הרב שלום ארוש, מרבני ברסלב. לשיטתם, על היהדות להיות "מפוכחת ומדוכדכת", ומבחינתם יש "מצווה להיות במרה שחורה תמיד". הם מלאים כעס ובוז על מי שלא חש כמותם, בדיוק כשם שהחכם בסיפור הברסלבי מתייחס אל התם כ"משוגע".

פרופ' מרק מוסיף ומתאר את הנהייה של אותה "כת חכמים" אחר האקדמיה בחו"ל, המעידה על ניתוקה מקהל הקוראים הרחב, שהוא מטבעו ישראלי ודובר עברית, בדיוק כשם שהחכם של ר' נחמן נודד בנכר ומאבד את הביתיות והשייכות הפשוטה. כעמיתיהם בחו"ל, גם החכמים שבאקדמיה הישראלית הפכו לקנאי הדת הפרוגרסיבית, והם מחנכים בדרכי כפייה ובעזרת "קומיסרים" לתקינות פוליטית צרה. זוהי "כת" שאינה מקבלת מי שרוצה לבטא פשטות, שמחה או דעה שונה משלהם. נוכח המציאות הזו קורא פרופ' מרק למוסדות השלטון להתערב, כדי לשמר את חופש הביטוי מול מי שהשתלטו באלימות על מוסדות האקדמיה בכלל ועל מדעי היהדות בפרט. הוא מודה כי המציאות שהוא מתאר איננה מאפיינת את מדעי היהדות באופן גורף, ובכל זאת מצביע בחריפות רבה על המגמה המסוכנת.

בניגוד לכך, דווקא בין חסידי ברסלב מוצא מרק חשיבה פתוחה ומורכבת. דווקא החסידים העזו לקבל את דעתו כשהאיר את עיניהם בדבר טעות, וגם כשדחו את תיקונו, הדבר נעשה מתוך הבנה מעמיקה ומשיקולים חינוכיים. ועוד: הקשר עם חסידים הוא שהביא את מרק להבנה עמוקה של נושאי מחקרו. כך למשל, שיחה שניהל עם חסיד הביאה לידיעתו כי "מגילת סתרים" שכתב ר' נחמן עדיין קיימת, ולימים אף עזרו לו החסידים לפענחה.

המאבק על מגילת הסתרים

גילוי נאות: אני מתלמידיו האוהבים של פרופ' מרק. כמו חוקרי חסידות רבים כיום בישראל, פרופ' מרק הוא שפתח בפניי את שערי האקדמיה. ממנו למדתי חשיבה ביקורתית, ניתוח וחשיפת כשלים לוגיים, ורגישות מעמיקה לטקסטים. חשוב מכך: אני ורבים מחבריי חבים לצביקה, כפי שהוא מרשה לנו לקרוא לו, את היכולת לחקור גם את העולם שהוא מושא אהבתנו. מרק הוא שלימד אותנו כיצד ניתן להישאר עם נשמה חסידית בתוך האקדמיה גופא; הוא עצמו דוגמה ומופת לכך. דווקא בשל כך אני מתקשה לקבל את תיאורו הנוקב כנגד עמיתינו למקצוע.

אקדים ואומר: אין ספק שיש יותר מגרעין אמת בדבריו. כחלק מהמשבר הכללי של מדעי הרוח והיהדות בישראל, סביר שהתפתח מין אידיו־לקט (שפה פנימית, אידיו־סינקרטית, המובנת לחבריה בלבד) במקום אינט־לקט בריא המחובר אל השטח. אף שבגדול אינני חשוף לכך, אני מאמין לדבריו על הנטייה הפוליטית הדומיננטית, ועל גילויים של תוקפנות בלתי אקדמית בעליל כלפי מי שמייצגים דעות אחרות. מרק, המחובר היטב אל הנעשה גם במעגלים הסגורים יותר של קובעי המדיניות בתחום, ברר מן הסתם את מילותיו בקפידה כשהרצה על כך בפני המשתתפים בכנס לכבוד מאה שנים למכון למדעי היהדות באוניברסיטה העברית, וכשבחר להעלות את הדברים על הכתב ולפרסמם.

מאידך, כתלמידו, קשה לי לראות את הדברים באופן כה חד. רוב חוקרי החסידות והמחשבה היהודית שפגשתי אינם כה מרירים, נוקשים וסגורים כפי שתיאר זאת מרק. ובאותו אופן: בקרב חבריי החסידים המסורתיים, ובהם גם חסידי ברסלב, אני מתקשה למצוא מורכבות ראויה לשמה, ואפילו לא שמחה אמיתית או תמימות משכנעת, כפי שמרק מתאר.

ואכן, קריאה זהירה ברשימתו של מרק חושפת כי הוא מודע היטב למורכבות הזו. למרות התיאור הדיכוטומי, המחלק את העולם בחדות ל"טובים" ו"רעים", הוא מודה כי חוקרים רבים העמיקו ראות בעולם החסידי (כך למשל בדוגמה שהביא בנוגע לפרופ' דן מירון והערצתו לסיפורי רבי נחמן). הוא מודע היטב לכך ששיח לבבי עם חסידים אינו תחליף לביקורת עמיתים אקדמית. הוא עצמו מדגים כיצד עלה בידו כחוקר לתקן שגגות שנפלו בידי החסידים. בברסלב עצמה, לפי דבריו, לא תמיד מקפידים להישאר נאמנים לדברי ר' נחמן. ועוד: החסידים אומנם סייעו בידי מרק לפענח את מגילת הסתרים, אולם כבדרך אגב הוא מזכיר שהדבר קרה לאחר עשר שנים שבהן נאבק בהם כדי להוציא אותה מידיהם.

את המרירות שהשתלטה על החוקרים הוא מוצא למשל בכתבה באתר ynet, שבה ביקרו פרופסורים את השיר "עוד יותר טוב" שחיבר הרב ארוש. מרק מראה כי דווקא הרב ארוש ותלמידו הזמר אלייצור, ששר את השיר, מחזיקים במסר חסידי מורכב של שמחה מודעת ומכוונת הנעשית מתוך כאב, וכי הפרופסורים הסגורים בעולמם הם שאינם מסוגלים לקבל שמחה פשוטה ועממית. ואולם, הדברים אינם כה חד־ממדיים. עיון בכתבה המדוברת מראה כי אותם מלומדים מביעים מורכבות ביחס לשיר, וחלקם בוודאי מחוברים מאוד לתרבות העממית בישראל ואף משפיעים עליה. באותה כתבה מובאת גם דעה התומכת בשיר, כך שהתמונה מאוזנת יותר מזו שהציג מרק.

גם הפתרונות שמציע מרק נראים כנוטים אל המורכבות, ובו בזמן נותרים עמומים למדי. הוא מודה כי ניתן, כמו שעשה התם בסיפור של ר' נחמן, לרכוש השכלה ולהישאר נאמן. אולם זאת לדעתו רק בתנאי שהשכלה זו נעשית ב"אקלים רגוע", ללא הערצה לתרבות המערב (!). "אקלים רגוע" זה מתואר אצלו באופן עמום, אך הוא מצהיר כי על החוכמה להיות רק תוספת, "מקור נהדר לנושאי שיחה ולקשרים חברתיים, אך לא לתחושת הערך העצמי". מהיכרותי עם מחקריו המעמיקים והחשובים, קשה לי להאמין כי חוכמה שטחית כזו מספיקה בעיניו. ובמילים אחרות: מרק עצמו הוא ההוכחה לאפשרות של גישה אקדמית מורכבת, ההולכת ותופסת מקום של כבוד באקדמיה.

ויכוח במסדרונות המלון

כדי להדגים עד כמה עדינה ומורכבת יכולה להיות גם הגישה האקדמית שאותה למדתי מפרופ' מרק, אשוב אל זיכרון לא רחוק. לפני כמה שנים הובלתי, בחסותו ובהשתתפותו של מרק, מסע של חוקרי חסידות באוקראינה. אל המסע הצטרפו כמה מבכירי חוקרי החסידות ומחשבת ישראל בימינו, מן הארץ ומהעולם. יחד נדדנו בנופים החסידיים של אומן, ברדיטשב, ברסלב ומז'יבוז', ובכל מקום למדנו זה מזה והעמקנו מבט אל החסידות מזוויות שונות.

מבחינתי, עיקר הכנס היה הניסיון להוכיח כי אפשר ללמוד חסידות מקרוב, מתוך הנוף החסידי – לא רק הנוף הגיאוגרפי – ומתוך קרבה נפשית. ואכן, רבים מתוך כחמישים משתתפי הכנס היו אוהדים ואפילו קשורים לחסידות באורחות חייהם, בדרכים שונות. בשל כך, החסידות נסקרה בכנס הזה לא רק במבט היסטורי וסוציולוגי, אלא גם כתנועה רוחנית חיה וחיונית. שלא במפתיע, במהלך הכנס פצחנו לא פעם בניגון חסידי ובריקודים. כמה פרופסורים נכבדים נצפו, בגלוי ובהצנע, מבצעים "השתטחות" על קברי הצדיקים החסידיים.

בעיניי, האירוע הזה, שנעשה ברוחו של פרופ' מרק ובסיועה של הקתדרה לחסידות שהוא עומד בראשה, היה מעין הכרזה והנחת אבן פינה לגישה מחקרית אוהדת וקרובה אל החסידות, שאותה מנסים לקדם מרק ותלמידיו, ואני ביניהם. זהות חסידית, כך בעצם הוכרז, אינה סותרת מחקר אקדמי ביקורתי ורציני, והאקדמיה עשויה להישאר ביקורתית ועדיין לגלות קשב אל הניגון החסידי, ואפילו ליהנות ממנו.

המורכבות הזו התחדדה באירוע אחד בלתי נשכח: התארחנו כמה ימים באוניברסיטת אומן, הנמצאת במרחק הליכה קצר מן ה"ציון" של ר' נחמן. מי היה מאמין שאחרי כל הבוז שרחש ר' נחמן למחקר, יֵשבו "מחַקרים" במוסד אקדמי ויעסקו בו ובתורתו, ועוד מתוך אהבה והערכה, וכל זאת שם, באומן!

לא פעם במהלך הימים הללו שאלתי את עצמי האם ר' נחמן היה נהנה ממעשינו. זכרתי שר' נחמן בא לאומן גם כדי להיות במחיצתם של משכילים וחוקרים יהודים, למרות התנגדותו לכאורה לעולם המחקר. דבר זה עצמו העלה פרופ' מרק באחד ממחקריו היפים. הנה התם המצליח לגעת גם בהשכלה ובחוכמה. רבי נחמן הוא איש של ניגודים וסתירות, אמרתי לעצמי, ולבטח הוא היה נהנה מן ההפתעה שהכנו עבורו בחצר האחורית שלו באומן.

בבוקרו של אחד מן הימים המוזרים הללו באומן, הלכתי עם כמה מן המשתתפים להתפלל שחרית אצל ציונו של ר' נחמן. בין המתפללים המעטים באותה שעה היה גם הרב שלום ארוש. במהלך התפילה ובסופה היו שפנו אליו לברכה ואף נישקו את ידו. אזרתי עוז גם אני ופניתי אליו. סיפרתי לו שאנו כאן קבוצה של חוקרים מכמה מדינות, ושאנו עושים כנס על החסידות. ביקשתי ממנו ברכה "שנכוון לדברי אמת", ושהדברים יהיו לרצון ולשם שמיים. לתדהמתי הוא הגיב מיד "אני בא, תזמין לי מונית ואני בא". הסברתי שהכנס מתקיים באוניברסיטה, וכי יש בו גברים ונשים וגם כאלה שאינם יהודים, אך זה לא הרתיע אותו מלדרוש שאזמין אותו להצטרף. הופתעתי והתרגשתי; איזה חיבורים מופלאים. באותו ערב הגיע הרב ארוש לשוחח איתנו באולם האוכל של בית המלון שבו שהינו.

הרב הגיע נינוח, על פניו חיוך מתוק. ללא עכבות וגינונים הוא מיהר להתיישב במרכזו של אחד השולחנות, ללא כל ריחוק מאיתנו. שרנו ניגון, גם הנשים נתנו קולן, ועדיין לא ניכרה על פניו כל מבוכה. הופתעתי מהאנושיות החמה והפשוטה שהקרין, ושמחתי על החיבורים שנעשים במקום המיוחד הזה, בצילו של ר' נחמן. אז פתח הרב ארוש ודיבר. הוא דיבר קרוב לשעתיים ללא הפסקה, כשהוא חוזר על דבריו שוב ושוב בפנים שונות.

וכך בערך אמר: "מי אני? שלום ארוש, יהודי פשוט… אבל אני מתפלל והקדוש ברוך הוא שומע בקולי. זה לא אני אומר, זה כל העולם יודע… מתקשרים אליי מכל העולם ואומרים לי – הרב שלום, הברכה שבירכת התקיימה. מי אני, יהודי פשוט, אבל כל מה שאני אומר – קורה. אני אומר והופ, זה קורה". אחרי שהאריך בתיאור עצמו כצדיק שהוא בעצם יהודי פשוט, וכיצד הקדוש ברוך הוא "עובד אצלו", עבר הרב לנושא אחר – מעלת ספרו "גן האמונה" והספרים האחרים שחיבר:

"הספר הזה הוא השני הכי נפוץ בכל העולם", כך אמר, "זה לא אני אומר, זה כל העולם מתקשרים ואומרים לי. תרגמו ליפנית ולכל השפות שבעולם. זה הספר השני הכי נפוץ, כך אומרים לי. ואני מי אני? יהודי פשוט, שלום ארוש". וכן על זו הדרך, שוב ושוב, לאורך קרוב לשעתיים, תוך שהוא מפציר בנו לרכוש את הספר בו־במקום, בעזרת בנו שנכח באירוע. בתוך דבריו על הגויים הרבים הקוראים את ספריו, אמר כי לדעתו יש גויים שהם ממש במעלה גבוהה כמו יהודים, ויכולים להבין עניינים רוחניים.

לאחר שעזב את המקום התפתחה בינינו החוקרים שיחה מרתקת. היו שדברי השבח של הרב על עצמו, הצגתו כצדיק גוזר ומקיים ושבחי כתביו המוגזמים והמופרכים, סתמו לחלוטין עבורם את האפשרות להקשיב לו. עבורם הוא היה איש מנותק ויהיר, למרות פשטות ההליכות. אחרים העלו הרהור מפתיע: הלא גם ר' נחמן עצמו הרבה לדבר בשבחי עצמו, כמי שהוא "איש פלא", צדיק האמת, ו"נהר המטהר מכל הכתמים". אולי הרב ארוש הוא ר' נחמן חדש, וכשם שאת ר' נחמן אנחנו אוהדים ולומדים למרות העיסוק בשבחי עצמו, עלינו להיות פתוחים גם לבן דמותו החי איתנו? האם רק מותו של צדיק הופך אותו לראוי ללימוד ולקרבת נפש? או שמא יש הבדל משמעותי בין הצדיקים הללו, ורבי נחמן ראוי ללימוד ועיון יותר מדבריו של בן זמננו?

הוויכוח שהתלהט באותו לילה במסדרון המלון באומן העלה אל פני השטח את המורכבות של אלו המנסים ללכת בין העולמות של החסידות והמחקר, החשיבה הביקורתית והנפש החסידית. כולנו האמנו שניתן לחקור את החסידות מתוך אהדה, אך מפגש עם "צדיק" חסידי מודרני חשף את ההבדלים שבינינו ובין המודל החסידי של הרב ארוש. רובנו לא יכולנו, עם כל אהבתנו לעולם החסידי, לקבל ללא ביקורת את דבריו של זה הרואה בעצמו צדיק, וקורא לנו להאמין בתמימות לדבריו המופרכים.

היה זה רגע של הבנה עמוקה. לא הפסקנו לאהוב את החסידות ולחפש בנפשנו את החוויה התמימה של הדבקות, אך הבנו גם עד כמה חשובים המחקר והשפה האקדמית כדי להתריע מפני עיוותי מחשבה, המביאים לנעל הפגומה שמייצר התם, זה שתפילתו אינה בשלמות. רבי נחמן עצמו חיפש את האיזון בין הדמויות שיצר, ובעקבותיו כת שלמה של חכמים עדינים, ההולכת וכובשת דרכים גם במסדרונות האקדמיה.

בסגנונו של רבי נחמן

בשל כך, ומכיוון שהביקורת על "כת החכמים" נכתבה על ידי איש אקדמיה חכם, חריף ובהיר מחשבה כפרופ' מרק, אין לי אלא לפרש את דבריו בסגנון חסידי ובאופן ברסלבי, בעקבות דברים שלמדתי ממנו עצמו:

כשם שרבי נחמן הטיח דברים קשים בעולם המחקר, ובו בזמן הצהיר כי דווקא עם משכילי אומן הוא מנהל את העולם, ולא עם החסידים; וכשם שהטיח קיתונות של בוז בחכם, ובו בזמן רמז כי דווקא החכם הוא בן דמותו המורכבת, הצדיק הנופל וקם, וכי התם הוא הפגום, "שתפילתו אינה בשלמות" (ראו הרמזים שהוסיף בסוף המעשה) – באותו אופן יש לקרוא את ביקורתו הנוקבת של מרק. ביקורתו היא תמרור שנועד להזהירנו מפני סכנה.

אינני מאמין כי כשם שהאשים את האקדמיה במשטרת מחשבות פרוגרסיבית, מרק רוצה להקים משטרת מחשבות הפוכה, בחסות השלטון, שתשליט מחשבה מתוקנת, מחוברת אל השטח ו"לא מרירה". בעיניי דבריו הם קריאת השכמה, לא תופי מלחמה. הוא מצביע על נטיות מסוכנות שיש לאזן, בעודו מודע היטב לכך שהן כבר הולכות ומתאזנות בימים אלו, בין השאר על ידי פרופ' מרק ושותפיו לדרך.

ד"ר זאב קיציס מלמד חסידות באוניברסיטת בר־אילן ובישיבת מעלה גלבוע. ספרו "לתקון באנו", על ספרות השבחים החסידית, ראה אור לאחרונה בהוצאת אוניברסיטת בר־אילן