בסכמת מסע הגיבור של קמפבל יש כמה בני לוויה לגיבור שמופיעים כחלק מתהליך ההתפתחות שלו. ביניהם אפשר למנות את העוזר הנאמן (ווטסון של שרלוק), את הזקן החכם (דמבלדור, גנדלף, מורפיאוס), ואת הנבל שהוא, ובכן, זה שהגיבור צריך להתעמת איתו כדי להבין מי הוא. סקאר לסימבה, אם תרצו.
הזקן החכם הוא זה ששולח אל הדרך. הוא פותח בפני הגיבור את הדלת לחשוב שיש דרך אחרת מזו שהוא הולך בה; גנדלף נוקש על דלתו של בילבו. דמבלדור שולח מכתבים. מורפיאוס מציג גלולות. הוא גם מופיע בנקודות מפתח בעלילה, מייעץ מחכמתו ומסייע לגיבור לצלוח את המכשולים. כשאנחנו חושבים על יעל בחתונמי, אנחנו חושבים בדרך כלל עליה כמלוהקת לתפקיד הזה.
זה לא סוד שהפסיכולוגים בחתונמי מתייחסים לריאליטי בתור 'התהליך', ומתחייבים אל 'התהליך'. וכאילו התהליך הוא זה שיוביל בסוף אל המהפך מ'רווק' ל'נשוי'. במובן הזה, 'התהליך' הוא הדרך הוא מסע הגיבור, ויעל היא זו ששולחת אל המסע (כלומר משדכת) וגם נמצאת שם לאורך הדרך כדי לייעץ. יש לה שני עוזרים (זה שאף אחד לא זוכר את שמו, ומעיין שאף אחד לא מקשיב לה), היא זו שמבינה בנפש האדם ובתהליכים זוגיים, והיא זו שאמורה להנחות את הגיבור (או הגיבורה כמובן) אל משאת נפשם, הזוגיות המיוחלת.
אבל לאט לאט קרה מה שקורה תמיד בריאליטי, והמדיום השתלט על התוכן. כלומר אני מניח שזה היה שם מלכתחילה, אבל זה הלך והתחדד עם העונות. לאט לאט מה שקרה הוא שה'תהליך' הפך להיות משאת הנפש. כשיעל רוצה לענות לטיעונים של שקד, היא אומרת לו 'רוני הייתה מחויבת לתהליך'. לא מחויבת לך, לא מחויבת לעצמה – מחויבת לתהליך. התהליך הוא המטרה, הריאליטי של השידוכים חשוב מהשידוך עצמו.
זה כמובן בא לידי ביטוי בשידוכים עצמם. העונה הזו מלאה בתאונות דרכים חזיתיות – רוני ושקד הם דוגמה אחת, אבל ממש לא היחידה (היי, איזבל ונועם), וזו לא העונה הראשונה שזה קורה, שבה מישהו מבקש באופן ממש ממש ספציפי לא לקבל משהו מסוים, והוא מקבל ממש ממש את המשהו המסוים הזה, כי הפסיכולוגים חושבים שזה 'חשוב לו לצאת מאיזור הנוחות שלו' כלומר לחטוף מכה בראש, שם מכובס זה 'זה יביא מריבות, ומריבות הן רייטינג'.
העימות אתמול מול שקד חידד את המקום הזה, שבו יעל מנהלת מולו שיח זוגי – שיח שמבוסס על 'מי אשם', וגם על זריקת אחריות, על סיבוב אחריות (זה לא אני זה אתה), ושאר מניפולציות. במובן מסוים המפגש עם הפסיכולוגית עבר איזה שינוי, מלהיות הזקן החכם (המייעצת), אל בן הלוויה (זה שחווה את התהליך מהצד ולכן מסוגל לראות את מה שהגיבור לא רואה, כמו סם ב'שר הטבעות'), מערכת יחסים שמתנהלת מול אנשי הריאליטי כאילו הם חלק מהתהליך עצמו, ולא רק שם כמכווינים.
וכך קרה ליעל הפסיכולוגית מה שקורה להרבה דמויות במסע הגיבור – היא יצאה אל העונה הראשונה בתפקיד הזקן החכם, כדי למצוא את עצמה בעונה הנוכחית בתפקיד הנבל. זו שהגיבורים כועסים עליה (הפרת את האמון שלי!) וגם הצופים נהנים לשנוא. היא זו שנושאת באשמה, היא זו שמתעמתים מולה, ובאופן די מעניין, היא זו שהעימות מולה מאפשר לגיבור להוציא את האופי האמיתי שלו ולהפוך להיות 'מי שהוא', רק שזה לא מקדם אותו בשום שלב לחתונה – לכל היותר ל'להיות דמות ריאליטי', כלומר להיות אדם אמיתי שמשתקף מן המסך כאילו הוא אדם אמיתי, בניגוד, כמובן, לפסיכולוגית עצמה.
