בפתחו של יום קשה, בו נגנזה כל תקווה, ולו הקלושה ביותר, שלסיפור של משפחת ביבס יהיה סוף טוב. ביום שבו נקבל בחזרה שני ארונות קטנים של תינוקות, ואת ארונה של אמם, ישנן מספר עובדות שחשוב לזכור כדי לשמור על שפיות ציבורית כלשהי, וכדי שיום האבל הלאומי הזה לא יהפוך לעוד יום של מדון.
ראשית, חשוב לזכור – ביבס היו מתים כבר בעסקה הראשונה. אין שום קשר לטענות על סיכול עסקאות חטופים על ידי מאן דהוא לבין גורלם של ביבס. בשלב בו ביבס מתו, הקונצנזוס אליו זכתה המלחמה היה מלא. הממשלה הייתה ממשלת אחדות. הדעה שיש להימנע ממלחמה בעזה על מנת לא לסכן חטופים הייתה בקושי שולית. לנסות לטעון כאילו גורלם של ביבס קשור באיזו גחמה קואליציונית להמשיך מלחמה לא רצויה זה פשוט שקר מוחלט.
כך אן כך, בשלב בו מתו, עסקה של כולם תמורת אי פלישה לעזה ב-8.10 לא הייתה על הפרק, מלבד בדמיונם של כמה צייצנים, שמסתמכים על מספר קטן של דיווחים שצוטטו מגמתית. חמאס לא היה מסכים לעסקה כזאת, כי הוא לא מטומטם, ועל הטריק הכאילו מתוחכם של "בואו נביא את כולם ואז נקרע לחמאס את הצורה" כנראה שחמאס חשב כבר. החטופים הם ההגנה הטובה ביותר של החמאס, והוא הבין מצוין מה יהיה גורלו אם יוותר עליהם בשלב הראשון של המלחמה.
אולם יותר מזה, גם אם הייתה עסקה כזאת על הפרק (וכאמור, הדבר לא סביר), כמעט אף אחד מכם שקורא כרגע את המילים האלו ומלא בזעם על גורלו של ביבס לא היה תומך בה. ב-8.10 המחשבה על לאפשר לחמאס לחמוק ממלחמה אחרי שביצע את ה7.10, אירוע שהיו בו כמה וכמה ילדים רצוחים כמו ביבס, בכלל לא עלתה בדעתם של הישראלים.
אם תמכתם בהשבת מלחמה לחמאס ב-8.10, אז ראשית, ברכותי, אתם אנשים שפויים, אבל אתם לא יכולים היום להאשים את מדינת ישראל, ממשלת ישראל, או צבא ההגנה לישראל, על כך שלא ביטלו את המלחמה מראש, מה שהיה אולי מציל באיזשהו תרחיש את חייהם של ביבס, אך מסמן את מדינת ישראל כמדינה שאפשר לטבוח בתושביה, ולצאת ללא פגע. בנוסף, כפי שברור מהדיווחים של צוותי המשא ומתן, לרבות גורמים בו שהיו חיוביים לעסקאות, לא הייתה אפשרות להגיע לעסקה כלשהי ללא הפעלת לחץ צבאי כלשהו.
ביבס נרצחו על ידי חיות אדם שפרצו לישראל כדי לטבוח, לשחוט, לבזוז, לאנוס. חיות אדם שרצחו משפחות שלמות, אמהות, ילדים ואבות, ולקחו אתם חזרה גם אמא ושני ילדים. היחיד שאשם במותם הוא האויב, לא העם היהודי שנחלץ להגן על עצמו, כפי שהיה מחויב, וכפי שהיה עושה כל עם חפץ חיים. השאלה אם נרצחו בידיים ממש, או נהרגו במהלך המלחמה אולי בשוגג על ידי צה"ל, עשויה אמנם להוסיף מימד טראגי נוסף לטרגדיה בלתי נתפסת, אך בסופו של דבר, היא שאלה שולית. בכל תרחיש, ביבס נרצחו מהותית על ידי מי שחטפו אותם, והחזיקו אותם כמגן אנושי במלחמה, שידעו שתפרוץ.
יש לנו מספיק על מה לריב. השאלה אם היה צריך עסקה קודם, אם צריך עסקה עכשיו, אם ראוי להגיע לעסקה עם חמאס אי פעם, היא שאלה אכזרית וכואבת, ולא חד משמעית כפי שמנסים להציג אותה. אף אחד לא "מטרפד" עסקה מרוע, אלא מתנגד אליה מתוך תפיסה אחרת של מה הוא הטוב הכללי. בואו לא נהפוך את גורלם הנורא של אם על ילדיה, חוליה איומה בשרשרת הטרגדיות של עם ישראל בשנה וחצי האחרונות, לעוד הזדמנות לפלג ולריב.
האויב במלחמה הזאת הוא לא אויב פנימי. הוא אויב חיצוני, בן מוות. הוא האחראי הבלעדי, האכזרי, האולטימטיבי, לגורלם של ביבס, כמו גם לגורלם של כמעט 2000 ישראלים בשנה האחרונה. הולך להיות פה מגעיל ביממה הקרובה. מיותר כבר לקוות שסוכני הרעל שכל כך התרגלו להפוך כל טרגדיה להזדמנות נוספת להמאיס את חיינו פה יצליחו להתאפק. לפחות שאנחנו, האנשים השפויים, שמבינים שאין לנו ברירה אלא איכשהו לחיות יחד, לא ניתן להם את מבוקשם.
