ההתרגשות הציבורית מ"המחלקה ליעילות ממשלתית" (DOGE), שהקים בממשל טראמפ היזם והמיליארדר אילון מאסק, הולכת וגואה. בימין לא מפסיקים להתלהב מממצאיו על "בזבוז, הונאה, וניצול לרעה" של כספי משלמי המיסים. מטרת הממשל החדש היא לחתוך מהתקציב לפחות טריליון דולר – שהם כ־15% – ולשפר את הצמיחה כדי להרוויח עוד טריליון, וכך לצמצם את הגירעון הממשלתי לאפס.
עד כה חסכו ב־DOGE, לטענתם, כ־55 מיליארד. הם מפרסמים את הבזבוזים, שעל חלקם גם טובי הסאטיריקנים לא היו חושבים. כך למשל חלק מההוצאות של USAID, "סוכנות הסיוע האמריקנית לפיתוח בינלאומי", כללו אמצעי מניעה לטליבאן, הפצת אתאיזם בנפאל, מחזות זמר ואופרות להט"ביים ברחבי העולם השלישי, מודעות אקלימית בחברות קפה אינדונזיות, אמנות פוסט־מודרנית לחקלאים אפגניים, "רחוב סומסום" בעיראק, ועוד.
כעת עברו ב־DOGE לבחון את הביטוח הלאומי האמריקני, שמוציא טריליוני דולרים בשנה. לטענתם, נמצא הון גדול של בזבוז והונאה. על רקע זה מנהלת הביטוח הלאומי, שמתנגדת לבחינה שקופה של המוסד והוצאותיו, עזבה את תפקידה, וטראמפ מינה באופן זמני את מנהל המחלקה למניעת הונאה (שבכך עקף עשרות בכירים ממנו). המינוי הקבוע שלו לתפקיד, מנהל בכיר ומצליח בשוק הפרטי, ממתין לאישור הסנאט. זו הייתה הודעת הבית הלבן: "הנשיא טראמפ מחויב למנות את הטובים והמוכשרים ביותר, אלו שמקדישים את עבודתם לטובת העם האמריקני, ולא לריצוי הבירוקרטיה שמכשילה את האומה זמן רב כל כך".
בשמאל, לעומת זאת, גוברת ההיסטריה הצפויה מחשיפת העומק והסיאוב של מדינת המעמקים. המלחמה מתנהלת בחזית משפטית, עם שלל עתירות נגד צעדי טראמפ, ובחזית הבירוקרטית. בשבועות האחרונים עמלים פקידים ומוטבים רבים על דרכים לעקוף את הצווים הנשיאותיים; ממחיקת אתרי אינטרנט, דרך שינוי שמות של מחלקות וועדות, ועד כיבוס מילים בחוזים והסכמים חדשים. גם התקשורת הממוסדת – שבחלקה זכתה לתגמולים מממשלים קודמים – מתייצבת לטובת הבירוקרטיה. מי שצורך אותה, יתקשה להבין את היקפי הבזבוז והשחיתות שנחשפים ונחסכים.
ה"מומחים" מתייצבים בסך גם הם, כפוליטרוקים נאמנים. "מאסק, בגיבויו של דונלד טראמפ, מפוצץ חלקים משמעותיים מהממשל", כתב הכלכלן המפורסם והשמאלני פול קרוגמן, שמזהיר מפני "אסונות פוטנציאליים רבים". את העובדים הצעירים ב־DOGE הוא אפילו מכנה "מאסק־יוגנד", אולי בתקווה שההסתה והפצת השנאה לימין יטשטשו את העובדה שהוא למעשה מגן בתוקף על שחיתות מערכתית ושלטון פקידים לא דמוקרטי.
טראמפ הכריז גם על פרויקט צמצום וייעול כוח האדם הפדרלי. בתחילת כהונתו נשלח מכתב שהציע שמונה חודשי משכורת לעובדים שיתפטרו. קרוגמן הגיב בזעקה להשאיר בתפקיד את כל העובדים, שמניינם הכולל יותר משני מיליון: המהלך "לא חוקי", "הונאה!" ו"טיהור!" (סימני הקריאה במקור), ונועד "להחליף עובדי ציבור מקצועיים בנאמנים פוליטיים".
שמע השמאל, שלא רק בוכה ומוחה אלא גם עותר, והמהלך נעצר בצו בית משפט, עד שאושר בבית משפט פדרלי. מה היו התוצאות? המספרים לא בטוחים, אבל הממשל רומז שיותר מ־70 אלף עובדים עזבו, כלומר יותר מ־3% מכוח העבודה הפדרלי. במכתב אחד בתפוצה רחבה, שהעניק פיצויי פרישה הוגנים לכל הבוחרים בכך מרצונם, חסך טראמפ לציבור מיליארדים רבים. לשם השוואה, המקבילה בישראל, בהערכה גסה וממעיטה, היא כ־20 אלף עובדים וחיסכון שנתי של יותר משני מיליארד שקל – במכתב אחד.
כעת טראמפ שולח לשוק הפרטי את העובדים החדשים ועובדים שהתחילו במשרה חדשה. אפשר להניח שיש כאן מוטיבציה משולשת. ראשית, עובדים חדשים עדיין אינם מנוסים, ולכן תרומתם לא גדולה. שנית, החיסכון הכלכלי עצום. ואחרונה, מדובר ביותר מ־200 אלף עובדים שהם מורשת מממשל ביידן. הם נשכרו לפי כללי האפליה של הממשל הדמוקרטי – DEI, "מגוון, שוויון, הכלה", שמשמעותה כפולה: הקריטריונים המקצועיים קיבלו מעמד משני, ולא פחות חשוב, יש סיכוי משמעותי שהטייתם הפוליטית לשמאל שיחקה תפקיד בשכירתם.
הפעם טראמפ הגיע מוכן להציל את אמריקה, עם אג'נדה ברורה וצוות מוכשר ומגובש, והוא מציג למערב מנהיגות, משילות ותפיסות דמוקרטיות שאבדו לו
את הנקודה האחרונה חוששים בדרך כלל לומר, משום שהשמאל מומחה בהצגת הטיות ואפליה כהיפוכן. ה־DEI מוצג כתיקון עוול, כביטוי לצדק. כופים מכסות לאוכלוסיות שונות בשם השוויון, כדי לתקן אפליה היסטורית. אלא שהאמת היא שהמכסה החדשה גם היא עוול. כדי להעדיף גזע מסוים, דת, נטייה מינית או אידאולוגיה, מפלים גזע, דת, נטייה או אידאולוגיה אחרת. במקום לדאוג לכך שלא תהיה הטיה בקבלה ושהיא תתבסס על כישורים ויכולות, מהנדסים וממסדים הטיה ואפליה לאומיות.
כך, תחת כסות של מילים יפות, הגזענות, ההטיה והאפליה משמאל חגגו בארה"ב. ההצדקה האמיתית שלה היא שלדעת השמאל מוצדק להפלות לרעה למשל לבנים, יהודים, שמרנים, סטרייטים ואסייתיים, כדי להעדיף למשל שחורים, טרנסג'נדרים, מוסלמים ושמאלנים רדיקליים – הנדכאים והחלכאים בנרטיב ה"נעור". ואומנם, גם בתי המשפט בארה"ב הבינו שמדובר בפרקטיקה של אפליה לא לגיטימית ואנטי־ליברלית, ופסקו על ביטולה באוניברסיטאות.
גם את מנגנוני ה־DEI, שהממשל הדמוקרטי כפה גם על חברות בשוק הפרטי, טראמפ ביטל ביום הראשון. עוד צו אחד קטן, שהמשמעות הכלכלית שלו עצומה. הצו הזה גם מפרק מנגנונים ממשלתיים עמוסים לעייפה בעובדים מיותרים לחלוטין, וגם משחרר את הממשל והשוק לחזור לשפיות עם קריטריונים מקצועיים בקדמת הבמה, ובכך משפר את היעילות והתפוקה של כולם.
כמובן, מלחמת הנגד משמאל בעיצומה, והדברים מתקדמים במאבק מתמיד. "הרשות הרביעית", כלומר, הבירוקרטיה, עושה הכול כדי להשאיר על כנה את השחיתות הממוסדת על כל היבטיה – האידאולוגיים, הפוליטיים, המערכתיים, המעמדיים והכלכליים. הם דורשים את האוטונומיה והסמכות שהתרגלו אליה, שאותן גזלו מהציבור. מבחינת השמאל מדובר במלחמת קיום על המעצמה הבירוקרטית שבנו, שמבטיחה להם שתחת כל ממשל נבחר, ימני או שמאלני, האינטרסים שלהם יקודמו.
לשם שינוי, לתדהמתם הגלויה, הפעם הם נתקלים בנשיא נחוש, שנהנה ממצב ייחודי, שבו יש רוב רפובליקני בכל הרשויות. טראמפ הגיע מוכן להציל את אמריקה, עם אג'נדה ברורה וצוות מוכשר ומגובש, והוא מציג למערב מנהיגות, משילות ותפיסות דמוקרטיות שאבדו לו. מישראל אפשר להשקיף על התיקון ההיסטורי הזה בעיניים נוגות. אצלנו, תחת עריצות "הרשות הרביעית" בחסות הרשות השופטת, תיקון שכזה – הכרחי וקיומי ככל שיהיה – נראה כחלום רחוק.
