תמי בשן בנתה מעצמת יוגה בשתי ידיה האווריריות, עם ליין מוצרים, ריטריטים וסדנאות לרוב. היא מוערצת ומוערכת על ידי כולם. כולם – חוץ מהמשפחה הגרעינית שלה. בעלה, אלן, מורה ליוגה בעצמו, מנסה לתבוע את מקומו בעסק בחזרה לאחר שתמי נישלה אותו ממנו; בתה מירה מתכננת להסיט את הפעילות העיקרית של העסק לכיוון אחר ובנה פסח, שחקן טלנובלות כושל, אפילו לא עשה מאמץ מיוחד כדי להגיע לבית החולים לשעותיה האחרונות אחרי שלא דיברו שנה וחצי. לפני מותה הקדישה בצוואה חלק שמתייחס להוראות מיוחדות לפסח, שרק לאחר שימלא אחר כולן יזכה לדירה בחיפה. אחרי מותה, כשהיא מבינה שפסח לא מתכנן למלא אחר ההוראות האלה, היא מתחילה לתקשר איתו מהקבר דרך מיילים כדי לוודא שהוא אכן מתכוון לקיים את שביקשה.
אבל תמי היא רק אחת משתי הדמויות המרכזיות שיניעו את הסיפור. השנייה היא פסח, הבן שנדמה כבר מהרגע הראשון שמוסתר בו סוד אפל, ולאורך התקדמות העלילה מתגלה גם מהו. הוא גרוש, אב לבן כעוס ושקט, ואחרי שפרש מהטלנובלה שבנתה אותו ועשה מעצמו צחוק בטקס שהנחה – הוא גם עני ומוקצה. הוא מסתובב בעולם רדוף, ורוחה של אמו ודאי לא מוסיפה לתחושה הזו. תחילה פסח נדמה כבלתי נסבל, אבל הוא דמות מעניינת שהמורכבות שלה והצורך שלה באשרור הופכת אותה בסוף למישהו שרק רוצים לתת לו חיבוק. בכלל, רוב הדמויות בסיפור מתחילות אותו כשהן נדמות כמשהו מסוים, ומסיימות אותו מקולפות כשמתברר שהן משהו אחר לגמרי. העיקר הוא לא להעביר את הגיבורים מסע שבסופו יצאו מזוככים ונכונים להמשך חייהם, אלא להתמודד עם העבר שהפך אותם למי שהם היום. האמת האלטרנטיבית, שמתפוררת ככל שהאירוע מתקרב, מסתיימת בהתרסקות אמיתית וכואבת אל קרקע המציאות.
אף שהמשפחה בנתה את הונה ויוקרתה על העולם הרוחני, נדמה שאין בה דבר רוחני או נאצל. אבל לא רק המשפחה הלא רוחנית עומדת פה למבחן, אלא גם שיטת הטיפול הפסיכולוגית הקלאסית, האלים החדשים ובכלל ההבנה האנושית: "בכל מה שקשור לטכנולוגיה הבן אדם ניאנדרטלי. מיליארדי סיגנלים נשלחים להתנגש זה בזה, לטפס ולהתרבות, והם נאספים ומעובדים הרבה לפני שאנחנו מסוגלים להבין אותם: רעידות אדמה, הפיכות שלטוניות, שביתות עובדים…" תמי הבינה את זה לפני כולם. האם זה הופך אותה לרוחנית יותר או פחות?
עוד נושא שמטופל ביצירה הוא זיכרונות מודחקים, שבשנים האחרונות זכו לזרקור דרך פסיקות משפטיות לצד כתיבה ספרותית. פסח מוריש לבנו בלי לדעת דפוסי התנהגות מסוימים, כיוון שבעצמו הוא לא הצליח לטפל כראוי. הסודות האלה לא רק חיסלו את הילדות שלו, אלא גם את ההזדמנות שלו לתיקון דרך הבן שלו, ואולי אפילו את הבן שלו בעצמו.
שטף הדיבור הנוירוטי של פסח שנדמה לפעמים ללהג והקפיצות שלו בין זיכרונות ודיאלוגים נדמים ככלי שנועד לתאר את התודעה המבולבלת שלו. זה קצת מקשה על הקריאה והיה אפשר לקצר פה ושם. בכל מקרה, אף שמדובר בנושאים כבדים וקשים, מדובר בחוויית קריאה מלאה בצחוקים ובפאנצ'ים שהעומק שלה מסתתר ביניהם: כסף לא הופך אנשים למאושרים. חיי רוח לא הופכים אותם לטובים. ורוחות הרפאים שלנו מהעבר תמיד ישובו לרדוף אותנו, אז עדיף שנרדוף אותן אנחנו קודם. נמסטה.
