מותו המוקדם של אורי אורבך הוא הפסד גדול עבורי, וגם הפסד ספרותי. היצירה האחרונה שלו היא שיר יפה בכתב יד שמתחיל במילים:
"בלילה הכבישים משתעלים
את כל עשן המכוניות".
את היצירה הראשונה שלו אני גם מכיר, זו שהופיעה בדפוס בכלי תקשורת מרכזי ארצי. את הקטע (מצורף פה) הוא שלח אליי כשהיה בחור צעיר בקריית־שמונה, עוד קורא שלא הכרתי ששלח אליי מכתב בדואר. לא היססתי הרבה ופרסמתי את הטקסט הנוקב. הכנתי כותרת גרפית שהיא חיקוי של ראש מדור ספרותי, ואחריה רק את המילים המעטות שלי: "קטע זה נשלח אליי מאורי מקריית־שמונה. אני מפרסם אותו בלי להוסיף".
אורי היה גם איש חדשות. מה שהוא עשה בגלי צה"ל בתוכנית "המילה האחרונה" הוא מהפך אמיתי בתקשורת. ואני, שאוהב מצבים שבהם כל הסדר הטוב מתבלבל, נהניתי מכל רגע. התוכנית התחילה כעימות בין שמאלני לימני, אורי אורבך ועירית לינור. אורי כבר כתב אז בידיעות אחרונות, ולפני כן במעריב, הם גנבו את אורי ממעריב. אבל זה לא היה דומה בכלל למה שהתרחש כשהוא הגיע לתחנת גלי צה"ל, מה שקרה שם אחרי כמה שנים הוא שגם עירית לינור וגם אחרים שהיו שמאלנים קיצוניים שינו את דעתם.
אנחנו יודעים שאורי אורבך היה אמיץ ובעל חוט שדרה מוסרי שלא נסדק. כשהזמר המוכשר עמיר בניון פתאום הוחרם על ידי נשיא המדינה אז, ראובן רובי ריבלין, שנבהל משיר מחאה חריף, אכן חריף, שכתב ושר עמיר בניון. אורי, אז שר בממשלה, ולמעשה מי שיזם את אותו אירוע בבית הנשיא, הוכיח שהוא לא רק נחמד, ובאופן נחמד לדעתי הודיע שאם כך, גם הוא מחרים את האירוע ולא מגיע.
הכותב הוא איש במה ואיש תקשורת וטלוויזיה ישראלי
