בשנת 2004 מינה אותי שר התקשורת דאז אהוד אולמרט לחברת מועצה ברשות השנייה לטלוויזיה ורדיו. הימים ימי ערב המכרז לערוץ 2, והתחרות על הזכות לשדר הייתה אמיתית. ארבע קבוצות התחרו ביניהן כתף אל כתף כדי לקבל את הזיכיון ואנחנו, חברי מועצת הרשות השנייה, היינו ועדת המכרזים שנדרשה להכריע. ההכרעה הייתה קשה ומהותית, פחות כלכלית ויותר ערכית. שאלות של גיוון על המסך, רב־תרבותיות ומתן מענה למגוון עמדות ודעות, לצד תוכן איכותי המביא לידי ביטוי את החצר האחורית של החברה הישראלית עמדו במרכז התחרות. האתגר שהוצב בפני המתחרות היו יצירה של תוכן ייחודי מאתגר שיהפוך נושאים לא פופולריים לכאורה וחשובים כמו מורשת, חינוך, מסורת ויהדות למייצרי רייטינג ושיח. רשת הציגה נבחרת ובתוכה בתפקיד המרכזי לגיוון חברתי־תרבותי, אורי אורבך.
אורי, שכבר החל לשמש סוכן השינוי בתקשורת הישראלית ולשדר בגלי צה"ל, הביא את רשת כולה לבנות תוכן ייחודי הנותן מענה לסוגיות החשובות. בעצם היותו צעיר, דינמי וחובש כיפה עם דעות ועמדות מוצקות ועם יושרה והוגנות היה דמות המפתח לשינוי שהביאה רשת למכרז. אורי, ביצירתיות יוצאת דופן, בחשיבה מחוץ לקופסה ובעיקר בלי להתנצל ובלי לגלגל עיניים, נתן ביטוי לחלקים רחבים מהחברה הישראלית שעד אז נעדרו מהמסך. הוא נלחם עבורם בחן, בכבוד בהקשבה, אבל בנחישות, והצליח. אורי בנה מחדש את דור המייסדים של התקשורת הישראלית. הוא הדריך והוביל ועודד את הצעירים לא להתייאש ולנסות, והבטיח להיות שם כדי לעזור ועשה זאת בשקט, בצנעה ובענווה כובשת. שם, בדיונים בוועדת המכרזים, היה לאורי משקל רב בהחלטה שלי ושל חבריי לבחור ברשת לצד קשת להוביל את הערוץ השני במדינת ישראל, ערוץ שכבר אז הפך למדורת השבט. זמן קצר אחרי הזכייה התמניתי ליו"ר הרשות השנייה ואורי ניהל איתי את הדיאלוג השוטף. אני בתפקיד הרגולטור ואורי כנציג רשת, מצאנו את עצמנו שותפים לדרך ולהכרה שיש לנו שליחות אמיתית למלא, ועבדנו יחד. מפקח ומפוקח שעובדים יחד זה דבר נדיר וזה יכול היה להתקיים רק עם אדם כמו אורי. איש מעמיק ובעיקר בעל יכולת לראות את העולם לא רק בעיניו שלו אלא בצורה רחבה הרבה יותר. הוא ידע לנהל שיח של עימות בהרבה הבנה ולתבל אותו בהומור כך שאפשר היה בסופו של דבר להגיע לעמק השווה.
לימים נבחרתי לעמוד בראש הוועדה שהעניקה את פרס אורי אורבך לתיאטרון. זו הייתה עבורי סגירת מעגל מרגשת עם אורי – איש שחוכמת ליבו הובילה אותו, ומתוך כך זכה לחולל שינוי אמיתי בתקשורת הישראלית. הפעם האחרונה שפגשתי אותו הייתה במשרדו שעסק בטיפוח האזרחים הוותיקים. אורי הציע שנזמין פיצה כי שנינו בפגישה ולא יצא לנו לאכול צהריים… זה אורי.
הכותבת היא מנהלת התמחות בניית חוסן וניהול משברים בקריה האקדמית אונו
