"זה שאני נחמד, לא אומר שאני מתון", ציטט ג'קי לוי את אורי אורבך ועורר דיון בין שאר חברי הפרלמנט – עמית סגל, אברי גלעד וקובי אריאלי – מיד לאחר שסיימנו להקליט אותם לתוכנית לזכרו באולפני משב. האם עדותו העצמית של אורי בדבר נחמדותו מגובה בראיות? נעים הליכות ודאי שאורי היה, מעולם לא הרים את קולו והתבטא תמיד בלשון נקייה. אך האם היה "נחמד"? כל אחד מהמשתתפים שקע בזיכרונות עם מפגשי אורבך הפרטיים שלו, וחזר עם מסקנה דומה. המפגשים שלי עם אורי היו כולם משמעותיים, אך האם היו אלה מפגשים נחמדים? לא תמיד. לאורי הייתה משימה: הוא ביקש לזהות את פרחי הכתיבה החדשים, לזרוע בהם רצון להמשיך לכתוב, ובהמשך – להצמיח אותם. הוא ידע שזה תהליך, הוא ידע שזה עלול להיות כואב, והוא גם לא חשש להכאיב. כותבים בוסריים, למשל, הוא היה שולח לצבור טיפה ניסיון לפני שהם מבצעים סאלטה חסרת מודעות עצמית אל הבריכה של הגדולים. "תפרסם קודם כמה דברים במדור הדעות במקומון של יקנעם, ואז נדבר שוב", היה נוהג לומר. לא דברים שנעים לשמוע. מנגד, יש לומר, הוא גם לא חסך שבטו מעורכי עיתונים שלא מוכנים לקבל לשורותיהם פירות בוסריים שעוד זקוקים למעט השקיה, ומצפים למצוא טאלנט באריזת מהדרין מן המוכן.
גם אני ספגתי לא אחת ביקורת מאורי על מערכונים, קטעי סאטירה ומאמרים שכתבתי, ולא היו חדים או מקוריים דיים. זכורה לי במיוחד הפעם שבה אורי חיבר אותי לאחד מעורכי העיתונים המגזריים ששקל להוסיף לגיליונו טור סאטירי קבוע. העורך ביקש שאכתוב פיילוט, וישבתי בדחילו ורחימו לכתוב טור שעסק כמיטב המסורת של סוף שנות ה־90, ב"מזרח תיכון חדש" שיהיה כאן ב־2050. שייפתי מילים, סידרתי פסקאות, עיסיתי כותרות משנה, ולאחר אילו ואילו גרסאות של "סופי-סופי-2", שלחתי את מעשה ידיי להתפאר לביקורתו של אורי. הטלפון לא איחר להגיע: "חיזוי העתיד – הוא נחלת העבר", פתח אורי ונזף בי, "אל תלך לכיוונים האלה. זה לא טור טוב". הוא לא הלך סחור-סחור, לא ניסה להשחיל מילת ביקורת בין כמה סממני שבח, אלא אחז בטור בקרניו. עוד רגע קט והוא היה שולח אותי לכתוב כמה מילים למקומון של יקנעם. הוא צדק, כמובן. הטור שכתבתי לא היה טוב, ובהמשך בחרתי בסוגות כתיבה אחרות, שהצעידו את הקריירה שלי קדימה, כשאורי ניצב כמעט בכל נקודת התקדמות. אבל נחמד? זה ממש לא היה תהליך נחמד. אז האם אורי היה נחמד? תלוי מה ההגדרה שלכם לנחמד. אני מתחבר להגדרה של ספר בראשית שתיאר עוד משהו שהיה נחמד – עץ הדעת: "וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל". עץ הדעת, ממש כמו אורי, היה נחמד להשכיל, גם אם דמי הלימוד היו יכולים להיות כואבים.
הכותב הוא מנכ"ל "המתכנה לתוכן עברי"
