אורי, כידוע, היה מחובר מאוד למציאות על היבטיה השונים, ובתוך כך לכל גוניה של החברה הישראלית. זכיתי להשתתף בישיבת המועצה הציבורית שדנה במועמדותו לרשימת המפלגה לכנסת. אחד הרבנים שהשתתף בישיבה תהה על הצורך להעמיד ברשימה דווקא את אורי, תוך הדגשה שצמצמה את אורי להיבט המוגדר של המצחיקן. ביקשתי את רשות הדיבור ושאלתי את הרב: קראת משהו מפרי עטו של אורי אורבך? אולי את אחד מטוריו הפובליציסטיים הרבים שהתפרסמו בנושאים רציניים שעל סדר היום? אולי מספריו? "כלום", ענה לי, "לא קראתי שום דבר שלו".
לא יכולתי שלא להיזכר בכמה וכמה שיחות עם אורי על רמת החיבור של חלק מהרבנים למציאות ולסביבה שבה הם פועלים. אורי כמובן נבחר, בהמשך היה שחקן מפתח בהישג הגדול של הבית היהודי, והשאר היסטוריה.
הכותב הוא מרצה במחלקה למדעי המדינה, בר–אילן, סמ"פ של אורי במילואים
