אורי היה עבורי מנטור בתחום התקשורת ועד היום העצות שנתן לי לפני הריאיון הראשון שלי מלוות אותי, ואולי העצה החשובה מכולן: להרגיש בעלת בית ולא אורחת באולפנים, לא להרגיש שצריך להיאבק על כל מילה – כי תהיה גם הפעם הבאה. אחד המאבקים החשובים שהיו בתקופה שכיהנתי כיו״ר הוועדה לקידום מעמד האישה היה בעניין רדיו קול ברמה. התחנה נפתחה כערוץ רדיו חרדי, בשנת 2009, ומנהלי התחנה הצהירו על מדיניות שלפיה קול אישה לא יישמע בתחנה – לא בראיונות, לא כמגישות, תחנת שידור ללא קול אישה. אורי ראה בכך חלק מדחיקתן של הנשים מהמרחב הציבורי בכסות של הקפדה יתרה ומיותרת. הוא יזם דיון בוועדה, והחל מאבק ציבורי שקולן של נשים לא יושתק בשום זירה.
אורי בשנינותו הרבה אמר, ואני מצטטת מהפרוטוקול: "קולה של רחל אמנו, שעל שמה נקרא רדיו 'קול ברמה', לא היה נשמע בתחנה זו, זוהי יהדות חדשה. הרב עובדיה יוסף פסק שנשים יכולות לומר קדיש בנוכחות גברים. אין לאף אחד זכות לנקוט באפליה בוטה. הרשות השנייה יודעת כבר שנה על האפליה הזו, אבל אומרים שם 'זה עסק של חרדים, לא מעניין אף אחד'. אני מזהיר – אפליה בוטה כזו מחלחלת מהר והופכת להרגל, זה מחלחל לאוטובוסים ולטקסים. אינני נאבק נגד קול ברמה, אלא נגד התופעה". אורי החרים את התחנה וסירב להתראיין בה כל עוד הקול הנשי לא נשמע בה. המאבק נשא פרי. בסופו של יום בג״ץ פסק נגד המדיניות המפלה של התחנה, ולאורך השנים כל פעם שיצא לי להתראיין בתחנה, חשבתי על כמה למדתי מאורי, שהמאבק על הערכים שלנו צריך לצאת מכותלי המגזר, ולכן גם כשמדובר בתחנת רדיו חרדית חשוב שקולן של נשים יישמע.
הכותבת היא שגרירת ישראל בבריטניה
