ספרי ההיסטוריה שייכתבו על תקופתנו צפויים להביא את הקורא העתידי לתמיהה, אולי גם לתסכול. בישראל 2025 מושלת הממשלה הימנית בתולדותיה, בראשותו של אדם משכיל, מוכשר ובעל ראייה היסטורית. לצידו פועלים מתנחל מקדומים שהקים את תנועת רגבים, ומתנחל מחברון שהיה מחסידי הרב כהנא. על הכיסא בבית הלבן התיישב הנשיא הכי פרו־ישראלי אי פעם, אישיות שוברת מוסכמות שלא מהססת לפעול. אנשי אמונו הם חוד החנית של האוונגליסטים ותומכי ישראל בארה"ב, וכל אלה תומכים כמעט ללא סייג בכל פעולה שישראל תחפוץ לעשות – כולל ״פתיחת שערי הגיהנום״ על עזה.
בנוסף, נשיא ארה"ב מביע רעיונות שמצויים מימין למפלגה הימנית ביותר בכנסת, ומדבר גלויות על טרנספר לערביי עזה, על הגדלה טריטוריאלית של ישראל ועל חיסול הגרעין האיראני. מנהיג העולם החופשי לא רק מדבר אלא גם עושה, מספק נשק ותחמושת לישראל, ופועל נגד המוטציה הפרוגרסיבית־אנטישמית באקדמיה האמריקנית. הוא מטיל עיצומים על התביעה בהאג, פורש ממוסדות או״ם שהפכו לכלי ציני בידי אנטישמים, מייבש את אונר״א ועוד.
להשלמת התמונה, דעת הקהל הישראלית השתנתה לבלי היכר, כשכל בדל אמון בפשרות טריטוריאליות אבד מהעולם. רבים אף מביעים חרטה על הנסיגה מסיני לטובת הסכם השלום עם מצרים – עמדה שהייתה עד לאחרונה מוקצית מחמת מיאוס. פרעות 7 באוקטובר הביאו לקבורה סופית של רעיון המדינה הפלסטינית, ורבים במיינסטרים הישראלי מביעים בגלוי עמדות שהשמעתן עד לא מזמן גררה לכל הפחות נחרות בוז והאשמות בפשיזם: בעד כיבוש, טרנספר והתיישבות.
אחרי כל אלה, יתמה הקורא העתידי על התנהלות ההנהגה הישראלית. הוא ישאל את עצמו איך ייתכן שבתנאי הפתיחה הדמיוניים הללו המשיכה ישראל במשא ומתן מול חמאס, הכניסה קרוואנים וכלים כבדים לרצועה, ושחררה מאות מפלצות שאחראיות לרצח המוני של מאות יהודים – רוצחים שהאוטובוסים ובתי הקפה שפוצצו בשנות התשעים ובשנות האלפיים כיכבו בסיוטי הלילה ובביעותי היום של תושבי מדינה שלמה. הקורא יוכה הלם כשיגלה שדווקא ממשלת הימין העניקה לאויב הישג טריטוריאלי־אסטרטגי בדמות נסיגה בתמורה לחטופים, לראשונה בתולדותינו. הוא יהפוך שוב ושוב בשאלה מדוע ממשלת ״ימין על מלא״ התנהלה בעצלתיים בכל הקשור לחזון הגירת העזתים של הנשיא, שמימושו יפתור אחת ולתמיד את בעיית עזה, שמקיזה את דמנו מקום המדינה.
על אף ההזדמנות ההיסטורית לספח את יהודה, שומרון ועזה, ולבטל בלא מחיר מדיני את הסכמי אוסלו, ישראל אינה מאותתת שהיא מכוונת לכך. במקום חיסול הרשות הפלסטינית, צה״ל מחזק אותה. ישראל מצילה אותה כלכלית, ומאפשרת לה להמשיך לשחק במגרש הבינלאומי. מלבנון יצאנו בלי שתשלם מחיר טריטוריאלי, ובלי שהבטחנו את פירוק חיזבאללה. גם בסוגיית הגרעין האיראני ישראל ממשיכה להסס. בנוסף, ממשלת הימין לא הקימה, כמתבקש, עשרות יישובים במקומות אסטרטגיים, וטרם הזיזה ממשרתו את כל מי שצריך להזיז – פקיד רם דרג ככל שיהיה – כדי לא להחמיץ את ההזדמנות.
כמו הקורא העתידי, גם אנחנו מתייסרים בשאלה איך ייתכן שבשעה שהעם, ובעיקר לוחמיו, הבינו את גודל השעה ועשו ככל יכולתם לשנות מציאות מן היסוד – דווקא המנהיגים הפוליטיים וראשי המערכות שגורל עם הנצח הופקד בידיהם מתנהלים כמו מאומה לא קרה, כמעט בעצימת עיניים. הם נוהגים כאילו לא מונחת לפנינו אחת ההזדמנויות הגדולות שנקרו בדרכו של עמנו מאז הצהרת בלפור ומתן המנדט על ארץ ישראל.
אך למזלנו, ההזדמנות טרם הוחמצה. שורות אלה נכתבות בחסדו של רגע חסד היסטורי שטרם חלף. מפקדים, רבנים, פקידים, חברי כנסת, שרים ואדוני ראש הממשלה: לעולם לא נשכח ולא נסלח לכם – לא אנו, ובוודאי לא בנינו ובני־בנינו – אם תעזו להחמיץ את ההזדמנות הזאת. לשעת רצון זאת הגעתם למלכות, לרגע נדיר בתולדותינו שנעשה לנו נס "ונהפוך הוא" מודרני.
אל תיכנעו לחולשותיכם. אמרו לא לנטייה לקפוא על השמרים ולשמר מציאות קיימת. אל תחששו מאיומים בדבר מחיר פוליטי אם תעזו להציב גבול ולהתוות דרך. אל תיראו ואל תערצו מפני אף פקיד החמוש באקדח, בפטיש או בקולמוס. בוודאי אל תשיתו ליבכם אל התקשורת.
עליכם לפחד רק מהציבור וממשפט ההיסטוריה. החשש המוצדק היחיד שלכם הוא מלהיות חתומים על אחת ההחמצות הגדולות בתולדות עמנו.
