גם בשבוע שעבר נמשכה באולם התת־קרקעי בבית המשפט המחוזי בתל־אביב עדותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. ביום שני בבוקר, בפתח יום הדיונים העשירי שהוקדש לעדות, ביקשה השופטת רבקה פרידמן־פלדמן, היושבת בראש ההרכב, להבין כמה זמן צפויה להימשך החקירה הראשית. היא מאוד לא אהבה את התשובה שקיבלה מהסנגור, עו"ד עמית חדד. חדד העריך כי יידרשו לו עוד 12 עד 14 ימים רק כדי להשלים את החקירה הראשית בתיק 4000 (פרשת בזק־וואלה). בנוסף העריך הסנגור כי יידרשו לו עשרה ימי עדות נוספים כדי לאפשר ללקוחו להתמודד עם הראיות לכאורה שהציגה התביעה לאישומים בתיק 1000 (פרשת המתנות) ובתיק 2000 (פרשת מוזס־נתניהו).
סנגורם של בני הזוג אלוביץ', עו"ד ז'ק חן, העריך באותו דיון שיזדקק ל־3־4 ימים כדי לחקור את נתניהו מטעם לקוחותיו, ואילו עו"ד שרון קלינמן, מצוות ההגנה של מו"ל ידיעות אחרונות ארנון (נוני) מוזס, סירבה להעריך כמה זמן תימשך חקירתה. קלינמן הסבירה שתיתן את הערכתה רק לאחר שנתניהו יעיד בחקירה הראשית על האירועים העומדים בבסיסו של תיק 2000.
עד כה, אף שבית המשפט המחוזי קבע שעדות נתניהו תישמע שלושה ימים בשבוע, הוא לא העיד יותר מפעמיים בשבוע. ההגנה ביקשה השבוע פעם נוספת לצמצם את מספר ימי העדות של ראש הממשלה לשניים בשבוע עקב המצב המדיני והביטחוני. בין שהבקשה תתקבל ובין אם לאו, יהיה צורך ב־15 שבועות לפחות עד שתחל חקירתו הנגדית של נתניהו. בדרך כלל החקירה הנגדית ארוכה בהרבה מהראשית.
המקרה הנוכחי צפוי להיות חריג, אבל החקירה לא תהיה קצרה. גם אם תימשך "רק" 25 עד 30 ישיבות, מדובר בכ־13 עד 15 שבועות של עדות. אם זוכרים שלפנינו תקופה עמוסה במועדים ובחופשות – פורים, פסח, שבועות, יום השואה, יום הזיכרון ויום העצמאות, ואחריהם פגרת הקיץ – אין מנוס מהמסקנה שעדות נתניהו לא תסתיים לפני תשרי תשפ"ו, גם אם המשפט יתוקתק מעתה ביעילות מופלאה.
כשהוגש כתב האישום נגד נתניהו בינואר 2020, לוח הזמנים המשוער של המשפט נראה קצר יותר. רצף מערכות הבחירות של 2019־2020 הכניס את המדינה לסחרור פוליטי מסוכן, אך האקלים המדיני־ביטחוני נראה רגוע. גם האתגר הדרמטי של מגפת הקורונה עוד לא עמד אז ממש על הפרק. רק בפברואר 2020 התגלה לראשונה חולה קורונה במדינת ישראל, וסגר ראשון הוטל בחודש מרץ. איש לא דמיין מלחמה קשה כמו זו שפרצה פה בחודש אוקטובר 2023.
זהו אבסורד בלתי נתפס שבעיצומם של הימים הקשים האלו, כשישראל ניצבת בפני אתגרים קיומיים, ראש הממשלה מושבת במשך זמן רב כל כך לטובת עדות במשפטו. לא מדובר רק בשעות העדות הארוכות עצמן: הרי כל יום עדות מצריך הכנה והיערכות של ראש הממשלה, שנדרש לשבת עם סנגוריו ולשחזר איתם את האירועים שיעיד עליהם בפני השופטים. האבסורד מתחדד כשנזכרים בכך שהאישום בשוחד בתיק 4000, גולת הכותרת בכתב האישום נגד ראש הממשלה, התערער מזמן ובמידה רבה ירד מעל הפרק. הפרת אמונים אינה עבירה פעוטת ערך, אך קשה להבין כיצד אישום כזה מצדיק את השבתת ראש הממשלה מעיסוק בענייני המדינה הבוערים כל כך.
האינטרס הציבורי מחייב לעצור את הפארסה, וזה אפשרי מבחינה חוקית. סעיף 231(א) לחוק סדר הדין הפלילי קובע כי "בכל עת שלאחר הגשת כתב אישום ולפני הכרעת הדין, רשאי היועץ המשפטי לממשלה, בהודעה מנומקת בכתב לבית המשפט, לעכב את הליכי המשפט; הוגשה הודעה, יפסיק בית המשפט את ההליכים".
עיכוב הליכים אינו דבר יום ביומו, אך גם אינו תקדימי. לעיתים הוא נעשה מסיבות אישיות הקשורות לנאשם, לפעמים הוא משמש כדי למנוע התנגשות בין הליכים משפטיים. ייתכנו גם נסיבות נוספות. מציאות ימינו ודאי עומדת בתקן הזה.
הגשת בקשה כזאת לבית המשפט תדרוש מהיועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה אומץ רב. היא ודאי תמצא את עצמה תחת מתקפה אכזרית מצד כל מי שמתקשים לחכות להרשעתו של רה"מ נתניהו בפלילים. אך גם אם זהו מהלך קשה מבחינה ציבורית, מדינת ישראל זקוקה לכך – לא למענו של נתניהו האיש, אלא למען מדינת ישראל וביטחון אזרחיה, שבחרו בנתניהו לראש הממשלה ומאמינים שהוא האדם שצריך להוביל את המדינה מול האתגרים החריגים שניצבים בפניה.
