מספר המילים שהוקדשו לניתוח מחלוקת ליברמן־נתניהו באשר לזהות הרמטכ"ל הבא עולה פי כמה וכמה על אלו שהשניים החליפו בסוגיה. עד כה הם הקדישו לנושא פגישה קצרה אחת ועוד כמה חילופי מסרים.
זה לא אומר שהמחלוקת אינה חריפה. שר הביטחון אוהב להפתיע. הוא התרשם עמוקות מניצן אלון, בעל תואר בהנדסת חומרים. תחומי הידע של האלוף אלון חופפים את התחומים שלדעת ליברמן רמטכ"ל צריך לשלוט בהם. אם זה תלוי בו, אלון ואביב כוכבי – המועמד הטבעי יותר – יהיו השניים שיעלו לגמר.
נתניהו נלהב מאלון הרבה פחות. אולי זה היעדר ניסיונו בפיקוד על הגזרה הצפונית הלוהטת, אולי עמדותיו השמאלניות. הוא היה רוצה לראות בגמר את כוכבי ואת מזכירו הצבאי לשעבר, אלוף אייל זמיר. ליברמן ונתניהו לא רק מסכימים על כך שכוכבי יגיע לקו הסיום, הם גם לא ייתנו ליאיר גולן להפוך לרמטכ"ל. האלוף הימני היחיד בין ארבעת המועמדים הוא זה שהחריב לעצמו במו התבטאויותיו התהליכיות והתעקשותו הפרדית את הסיכוי הכמעט ודאי לפקד על הצבא.
ליברמן חזר בעת האחרונה להיאבק על הקול הימני. תמיכתו באלון מעידה שאינו סבור שיינזק מכך בימין, על אף המתיחות המסוימת שליוותה את כהונתו בפיקוד המרכז. במשל פוליטי מגושם־משהו, גולן הרתיח את מצביעי הליכוד בהשוואה של ישראל לתקופה הנאצית, אבל אלון התעמת, לכל היותר, עם מצביעי תקומה. דני דיין, למשל, יצא מגדרו להחמיא לתפקודו של אלון כאלוף פקמ"ז. אלון הוא מהאלופים האקטיביסטיים יותר במטה הכללי.
ההסכמה על כוכבי כאחד משני המועמדים מתעתעת. עצם ההבאה של שני שמות לוועדת המינויים הבכירים, אם זו תקום בכלל יום אחד, היא לקח מפרשת גלנט, שבה נפסל הרמטכ"ל המיועד. השר ארדן יביא שלושה מועמדים למפכ"לות לוועדת המינויים, וליברמן יביא שניים לרמטכ"לות. אבל הוא כבר יודע מיהו מועמדו, וכרגע זה לא כוכבי. הדיון בין ראש הממשלה לשר הביטחון מתנהל בתנאים מעט בלתי שוויוניים, כי הזמן עובד לטובת נתניהו. ברצותו, הוא יכול לקטוע את תהליך המינוי בהכרזה על בחירות מוקדמות. לראש הממשלה זה הרמטכ"ל הרביעי שימנה, לליברמן – הראשון וכנראה גם האחרון.
