החודש הראשון לנשיאותו של דונלד טראמפ הותיר את מתנגדיו בתדהמה. יותר משהדמוקרטים הופתעו שהפסידו בבחירות, הפתיעה אותם המוכנות, הנחישות, ההחלטיות והמהירות עמה ניגש טראמפ לעבודה כנשיא. זהו לא עוד נשיא רפובליקני שאינו מותיר אחריו חותם. העניינים אינם עוד "כרגיל". טראמפ הגיע לנענע את הספינה. והיא אכן זזה.
התגובות בשמאל למהלכיו של טראמפ נעות כאמור מתדהמה וייאוש לפאניקה גמורה. הנדהמים צופים בנשיא פעורי פה ממנה את שריו בקלות וללא התנגדות משמעותית מצד הסנאט. אלה שהפאניקה אוחזת בהם מביטים בו חותם על שורה ארוכה של צווים נשיאותיים מרחיקי לכת השמים קץ לאחיזה הפרוגרסיבית בממשל הפדרלי. בעיני השמאל האמריקאי, הפאשיזם אינו עוד בגדר אפשרות תיאורטית. אמריקה הופכת מול עיניים למדינה אוטוריטרית.
ואולם תיוגים בדבר פאשיזם ואוטוריטריות לא תופסים נכונה את הממשל הרפובליקני הנוכחי ואת מחנה ה-MAGA שכבש את התנועה השמרנית באמריקה. הפרשנים משמאל מתעקשים שלא להבין את הימין האמריקאי ואת זה שעולה עתה ברחבי אירופה. שלא כמו בקדנציה הראשונה שלו, טראמפ אינו מאלתר אלא עובד בצורה שיטתית וסדורה הנסמכת על תפיסת עולם קוהרנטית רחבה. לתפיסה זו חמישה מאפיינים מרכזיים.
ראשית, חשוב להצביע על כך שטראמפ אינו משתמש בתואר 'שמרנות' לתאר את מהלכיו כי אם במונח "שכל ישר". בעיני הממשל החדש, אמריקה אינה צריכה שימור כי אם שינוי חד שעיקרו חזרה לעקרונות של שכל ישר. השמאל הפרוגרסיבי השקיע מאמצים אינטלקטואלים רבים בערעורן של אמיתות מובנות מאליהן. בין אם מדובר בהכחשת המציאות הביולוגית או בהכנסת טרנסג'נדרים לספורט נשים, בעיוות השימוש המסורתי בשפה, בסילוף הנרטיב ההיסטורי המקובל, במתן אישור מוסרי לכל התנהגות אקסצנטרית ועד למחילה של חובות סטודנטים – האמיתות המקובלות של העבר נטחנו עד דק על ידי האליטות הפרוגרסיביות.
שנית, טיפול שורש במה שמכונה כ"מדינת עומק" או "המדינה המנהלית". מזה שנים רבות שמרנים ברחבי העולם מצביעים על כך שברחבי המערב קמה והתבססה רשות שלטונית רביעית – אוסף של גופי ממשל וסוכנויות 'עצמאיות', פקידות מדינתית ומערך מסועף של יועצים משפטיים – שאינה מפוקחת, אינה שקופה, אינה נהנית מלגיטימציה דמוקרטית ואינה נושאת באחריות למעשיה. רשות זו, המנהלת בפועל את פעילות הממשל, אינה נייטרלית מבחינה אידיאולוגית ואינה רואה עצמה ככלי שרת בידיו של הדרג הנבחר.
למעשה, רשות זו, הנהנית מעילה של 'מומחיות' ו'מקצועיות', ואשר נהנית מחסינות נרחבת מפני פיטורי עובדיה, מקדמת הלכה למעשה אידיאולוגיה פרוגרסיבית, מסכלת את קידומה של מדיניות שמרנית ובסיוע האקדמיה ניכסה לעצמה תפקיד חדש בדמות "שומרי סף" של ממשלות נבחרות. לזה בדיוק מבקש הנשיא, בעזרתו של אילון מאסק והמשרד ליעילות ממשלתית, לשים קץ. אנו נמשיך להיות עדים לניקוי השורות. סוכנויות ממשלתיות יאלצו לחשוף בפני הציבור את פעילותם, להתנער מהטיות אידיאולוגיות ולהצדיק את השימוש שלהן בכספי ציבור.
שלישית, הממשל מתכוון לתמוך בעקרונות שמרניים בתחום החברה והתרבות. הממשל יקדם בכל האמצעים החוקיים שעומדים ברשותו חופש נרחב בחינוך למשפחות דתיות ויוודא שאיש אינו מקשה או מסכל התארגנויות דתיות חופשיות. בעיני סגן הנשיא ואנס וחלקים נרחבים מתנועת MAGA אמריקה היא אומה נוצרית הנשענת על ערכים ועקרונות יהודו-נוצריים. בעיניהם, לא רק שהדת אינה בעיה אלא היא הפתרון לשורה של פתולוגיות חברתיות שנוגסות בחברה האמריקאית.
רביעית, ביטחון פנים. הממשל החדש נחוש לבלום ולעצור את שטף המהגרים הבלתי חוקיים שזרמו במיליונים תחת כהונתו של ביידן. ההקפדה על גבולות והשמירה עליהם היא מטרה עליונה של הנשיא. הממשל אינו מתנגד קטגורית להגירה לאמריקה. אדרבה, הוא שמח לקבל ולעודד הגירה של בעלי כישורים ומיומנויות. אך על הגירה שכזו להתנהל בצורה חוקית. כאמור, שכל ישר.
חמישית ולבסוף, מדיניות חוץ. הממשל החדש מבקש לסיים מלחמות ועימותים ברחבי העולם באמצעות הקרנה אמינה של עוצמה אמריקאית. הממשל נערך בגלוי לעימות רחב היקף מול סין, עובדה המשנה את סדרי העדיפות הגלובליים של אמריקה. כמו כן, הממשל מתכוון לדרוש בתקיפות מאירופה לקחת על עצמה את ביטחונה הלאומי ובפרט לשאת באופן נרחב יותר בעלויות מלחמת רוסיה-אוקראינה. אמריקה לא תפרוש לבדלנות מזהרת אך היא גם לא תיקח על עצמה פרוייקטים שאפתניים בדמות קידומה של דמוקרטיה בעיראק.
אלה אפוא הם המאפיינים המרכזיים של הימין החדש באמריקה. עתה נותר לנו לראות כיצד מאפיינים אלה מתורגמים למדיניות רצינית וכיצד הממשל מצליח להתמודד בצורה אחראית עם שורה של אתגרים שלבטח עוד יבואו לפתחו. משילות אפקטיבית השומרת על הסדר החוקתי היא עניין קשה וסזיפי. נקווה שהממשל החדש יעמוד באתגר.
