הכלכלן המבריק לארי סאמרס כיהן בשנת 2005 כנשיא אוניברסיטת הארוורד. ואז הוא עשה את טעות חייו, והעלה בזהירות השערה מדוע יש פחות נשים פרופסוריות להנדסה מאשר גברים פרופסורים. מנת המשכל הממוצעת של נשים זהה לזו של גברים, וזוהי עובדה. לצד זאת, עובדה היא גם שההתפלגות אינה זהה. יש יותר גברים מנשים בשני הקצוות של הסקלה, כלומר: יותר גברים טיפשים מאוד ויותר גברים שהם גאונים חריגים. זו עובדה מדעית, ופרופ' סאמרס הציע בזהירות שאולי זהו אחד ההסברים מדוע יש יותר חוקרים בכירים במדעים מאשר חוקרות (מן הצד השני, יש גם הרבה יותר הומלסים ואסירים מאשר הומלסיות ואסירות). דבריו עוררו סערה נוראה. סאמרס התנצל שוב ושוב, ללא הועיל, עד שנאלץ לעזוב את משרתו כנשיא האוניברסיטה.
לא רק אצל בני האדם, אלא גם אצל בעלי חיים, נמצאו אצל הזכרים יותר חריגים מן הממוצע, למעלה ולמטה, במגוון רחב של תכונות. פרופ' טד היל ניסח מודל מתמטי שמבטא את ההבדל הזה, ושלח אותו ב־2017 לכתב עת מדעי. המאמר התקבל בהתלהבות ואוּשר לפרסום. לאחר שפרטים על המאמר החלו לדלוף, לחץ כבד הופעל על כתב־העת שלא לפרסם אותו. העורכת נכנעה ללחץ ובצעד חסר תקדים ביטלה את הפרסום. המחבר המופתע העביר את המאמר לכתב עת מדעי אחר, שמיהר לפרסם אותו ברשת. ואז כמה מלומדים איימו על העורך שהם "ישמיצו את כתב העת עד שיגווע". גם העורך הזה נכנע ומחק את המאמר מהרשת. האינקוויזיציה הליברלית הקדושה שוב ניצחה.
פרשת בראשית קובעת: "זכר ונקבה ברא אותם". החלוקה הבסיסית ביותר של האנושות היא לזכרים ולנקבות. גברים ונשים אינם זהים, ומתוך ההבדלים ביניהם נבנית החברה האנושית. כך עולה שוב ושוב מפרקי הבריאה. לו יכלו הפרוגרסיבים, היו אולי מוחקים גם את הפסוקים הללו. קל למחוק מאמרים, קשה למחוק פסוקים, והכי קשה – למחוק את הטבע האנושי.
הנתון שהזכירו סאמרס והיל הוא שולי למדי, ואינו רלוונטי לרובנו. בין נשים לגברים קיימים גם הבדלים רבים אחרים. מחקר ענק שערכו באחרונה חוקרים מאוניברסיטת גטנבורג בשוודיה, ובו סקרו 130 אלף איש ואישה מ־22 מדינות, גילה שככל שבמדינה יש יותר שוויון הזדמנויות ויותר חופש, כך ההבדלים הפסיכולוגיים בין נשים וגברים הולכים וגדלים. כשנותנים לנשים ולגברים להחליט בעצמם מה טוב להם, הם בוחרים דברים שונים.
תפיסה דומה הציגה פרופ' סוזן פינקר, בספרה המצוין "פרדוקס המינים". גם היא מדגימה את הפרדוקס העקבי שתיארנו: ככל שבמדינה יש יותר רווחה ויותר חופש כלכלי, כלומר: ככל שיש לנשים יותר בחירה, כך פחות מהן עובדות במקצועות טכנולוגיים והנדסיים. ביפן, בקנדה ובגרמניה רק חמישה אחוזים מהנשים בוחרות במדעי הטבע כקריירה. בפיליפינים, ברוסיה ובתאילנד השיעור הוא 30־35 אחוז. ברוסיה הסובייטית היה כמעט שוויון בשיעור המהנדסים בין נשים לגברים. נשים אינן פחות מוכשרות במקצועות הללו, אך הן בדרך כלל לא רוצות לעבוד בהם, אלא אם כן מכריחים אותן. מחקרים שנעשו לאורך עשרות שנים, מסכמת פינקר, מלמדים שבדרך כלל "נשים מגלות עניין בעבודה עם אנשים ודברים חיים, גברים מגלים עניין בעבודה עם דוממים ותהליכים פיזיים".
המקצועות הטכנולוגיים פתוחים היום בפני נשים, ובכל זאת רובן לא נוטות לבחור בהם. ההסבר התקין־פוליטית הוא שמתחת לפני השטח עדיין רוחשות הבניות חברתיות נסתרות, הסללות דכאניות ותקרות זכוכית מגבילות. אך יש עוד מקצועות שנחשבו בעבר גבריים, למשל: רפואה. ברגע שהמקצוע הזה נפתח בפני נשים, הן הסתערו עליו. כל ההבניות, ההסללות והתקרות קרסו מיד, וכיום רוב הסטודנטים לרפואה הם בעצם סטודנטיות. אז למה זה לא קרה בהנדסה? העולם המערבי משקיע עשרות מיליארדים בניסיון נואש לדחוף נשים דווקא למקצועות הללו. גם בישראל הצהירה יו"ר הוועדה לתכנון ותקצוב, פרופ' יפה זילברשץ, על תקצוב מיוחד למוסדות שיעלו את שיעור הנשים במקצועות טכנולוגיים. ורק הנשים, מה לעשות, בדרך כלל פשוט לא מעוניינות. אני לא מצליח להבין מה רע בזה.
האנתרופולוגים ליונל טייגר ויוסף שפר בדקו את התפלגות העיסוקים בין 34 אלף חברי קיבוץ בשנות השבעים. האידיאולוגיה הקיבוצית גרסה שיש להחיל שוויון בין גברים לנשים גם בתחומי העיסוק. אך אחרי שלושה דורות בקיבוץ, 70־80 אחוזים מהנשים בחרו לעבוד עם אנשים, בעיקר בתחום הילדים והחינוך, בעוד רוב הגברים העדיפו לעבוד בשדות, במפעלים ובבנייה. "הקיבוצניקים גילו שמתן הזדמנות שווה לגברים ולנשים אין משמעותו שכולם רוצים אותם דברים", כתבה פינקר. "היה עליהם לוותר על הרעיון ששני המינים זהים זה לזה".
בממוצע, נשים ניחנו ביותר אמפתיה מאשר גברים. הן נהנות יותר מאינטראקציות משמעותיות עם בני אדם מאשר מעיסוק בחפצים. ההבדלים הללו ניכרים כבר בתינוקות קטנטנים: מספר ימים אחרי הלידה מעדיפות רוב הבנות להתבונן בפני אדם ולא במובייל מכני, ואצל הבנים המצב הפוך. מחקרים מלמדים שמגיל צעיר גברים גם נוטים להיות תחרותיים יותר, מוכנים יותר לקחת סיכונים, וזה משתקף בבחירת הקריירה שלהם. פינקר טוענת שמשום כך הרבה יותר גברים שואפים לקריירה פוליטית או אקדמית, אף שרק מעטים זוכים להצלחה גדולה בתחומים הללו. למה יש יותר גברים בכנסת? לפי גישתה של פינקר, בין היתר משום שיותר גברים מוכנים להשקיע זמן רב והון עתק בקמפיין על ראשות המועצה המקומית סביוני יששכר. רובם יפסידו את חסכונות חייהם; אחד מהם אולי יגיע בסוף לכנסת. לדעתי הנשים רציונליות הרבה יותר בתחום הזה, אבל ייתכן שאני לא הגבר הממוצע.
אגב, כשבודקים את ההבדלים בין גברים לנשים, מגלים שבתחומים רבים הגברים פגיעים יותר. בנים צעירים נמצאים פי שלושה מבנות בכיתות חינוך מיוחד, לוקים פי עשרה בהפרעת קשב וריכוז, פי שישה בדיסלקציה ופי עשרה בתסמונת אספרגר, שהיא גילוי מתון של אוטיזם (למעשה, פינקר טוענת שאספרגר היא ביטוי מוגבר לנטיות שאפשר למצוא אצל הגבר הממוצע).
בספר חשוב אחר, Why Gender Matters, מספר הרופא והפסיכולוג ליאונרד סאקס איך נשלחים אליו בנים רבים לאבחון פסיכיאטרי, לאחר שבחרו לצייר בכיתה ציורים אלימים ולא צבעוניים, המתארים תנועות מהירות. סאקס מסביר שוב ושוב למורות המודאגות, שהתלמידים הללו אינם חולי נפש, הם פשוט בנים. ההבדל בין בנים לבנות באופי הציורים קשור גם בהבדלים פיזיולוגיים: במערכת הראייה של בנות מפותחים יותר תאי העצב הרגישים לצבע ולמרקם, ואצל בנים מפותחים יותר התאים הרגישים לתנועה, למהירות ולכיוון. בנים מציירים אחרת, כי הם רואים אחרת. הם גם שומעים אחרת, מריחים אחרת וחושבים אחרת.
בשנת 2017 הקדיש כתב העת הרפואי Journal of Neuroscience Research גיליון שלם של 791 עמודים ל־73 מחקרים עכשוויים על הבדלים משמעותיים בתפקודי המוח בין נשים לגברים. בנים ובנות חושבים ומתנהגים באופן שונה. סאקס מתאר, למשל, את ההבדלים העמוקים בין נערים לנערות ביחס לגוף ולמיניות. הוא מסכם בכאב שההתעלמות העיקשת מההבדלים הללו לא הולידה תרבות אוטופית של אזרחים נאצלים האדישים להבדלי מין, אלא את ההפך הגמור: תרבות מבולבלת של נערים ונערות הגדלים בלי שאיש מדריך אותם מה פירושו של דבר להיות גבר או אישה בוגרים. התוצאה היא תרבות נוער הרסנית, שיש בה הרבה יותר ניצול מיני, והיא מתגלגלת לעולם בוגרים מנוכר. החלוקה לגברים ולנשים אינה "הבניה חברתית", אלא עובדה בסיסית של טבענו, שלא כדאי להתכחש לה.
חשוב להוסיף כמה הסתייגויות. ראשית, ברור שהמכנה המשותף בין גברים לנשים גדול הרבה יותר מההבדלים ביניהם. הרי בסופו של דבר כולנו שייכים לאותו מין ביולוגי, וכולנו נבראנו בצלם אלוקים. גם בהלכה היהודית ההבדלים בין גברים לנשים, שאנו עסוקים בהם כל כך הרבה, זניחים לעומת המשותף להם. "הִשווה הכתוב אישה לאיש לכל דינים שבתורה" (קידושין לה).
שנית, גם אם בממוצע גברים מעדיפים מקצועות טכנולוגיים ומדעיים ונשים מעדיפות מקצועות טיפוליים, אין שום סיבה שלא יהיו גברים ונשים שיבחרו אחרת. מצד אחד, יש גברים שמצטיינים כעובדים סוציאליים. מצד שני, יש חוקרת ישראלית שזכתה בפרס נובל לכימיה, והדמות המצליחה והאהודה ביותר בפוליטיקה הישראלית היא אישה.
שלישית, יש להיזהר שלא לסכם את ההבדלים המורכבים והעמוקים שבין גברים לנשים בנוסחאות פשטניות. הטענה "אין הבדלים בין גברים לנשים" היא תיאוריה פשטנית ומופרכת, הסותרת את המציאות. כשהתיאוריה הזו מובילה, למשל, לערבוב כפוי של נשים וגברים ביחידות לוחמות, היא גובה מכולנו מחיר יקר. אך גם האמירה "גברים זה שכל ונשים זה רגש" היא תיאוריה פשטנית. קל לעשות סטטיסטיקה על בחירת מקצוע, קשה הרבה יותר (וגם לא מועיל) לסכם בנוסחה אחת את מכלול ההבדלים העדינים והמורכבים באישיות ובהתנהגות.
אני מלמד בנות גמרא, כשם שאני מלמד בנים. לא משום שאני בטוח שזה מתאים לכל בת, ולא משום שאני חושב שבנים ובנות בהכרח צריכים אותו מזון רוחני, אלא משום שאינני בטוח בשום תיאוריה אחרת. הבנות יבחרו בעצמן האם ברצונן ללמוד גמרא. בדור הבא, אם הן ירצו להיות בעצמן מורות לגמרא, אולי יְלַמדו באופן שונה, מעט או הרבה. במקום להתמכר לתיאוריות כדאי להקשיב לניסיון ולמציאות. אינני מתפעל מהניסיונות מימין או משמאל לנבא בוודאות לאיזה כיוון יתפתח התהליך הזה. אני מקשיב למסורת היהודית, המכנסת את ניסיונם של מאות דורות, ומקשיב גם לגברים ולנשים הממשיים, הפועלים במציאות חיינו. ואני זוכר שבוראנו ברא אותנו בחוכמתו הנצחית זכרים ונקבות, וקרא את שמנו אדם.
