כותלי בית המשפט המחוזי בתל־אביב ראו כבר המון דברים, ראו כמעט הכול, אך מעולם לא מחזה מעין זה שנראה שם בצהרי יום שני. ראש אמ"ן, אלוף בצה"ל, הוזעק בבהילות כדי להעניק תדרוך ביטחוני לשופטים בתיק שאינו נוגע כלל ועיקר למערכת הביטחון. עדותו נמסרה בדלתיים סגורות, אפילו סגורות מאוד, אבל שערי הדמיון אינם ננעלים לעולם. מותר לנו לנסות לשער מה בערך נאמר שם במשך שעה וחצי, חלילה לא על סמך ציתות או הדלפה, רק על סמך הדמיון (הלא בהכרח פרוע, אגב).
"תודה שבאת בהתראה כה קצרה", אמרה מן הסתם השופטת רבקה פרידמן־פלדמן לאלוף שלומי בינדר הנבוך משהו, "אבל היה חשוב לנו לשמוע ישירות ממך או מהמזכ"צ למה כל־כך חשוב מבחינה ביטחונית לדחות את עדותו של ראש הממשלה".
האלוף בינדר: "אכן מוזר לי קצת להיות פה, כבודכם, אני לא רגיל…".
פרידמן־פלדמן: "זה תיק לא רגיל, הוא נמשך שנים, הגיע הזמן להתקדם".
האלוף: "כן, גם לנו עדיף שהוא ייגמר כבר, בעיקר מפני שלאויבים שלנו יש העדפה הפוכה, אבל סליחה, לא תפקידי להעיר הערות שכאלו".
פרידמן־פלדמן: "בתוקף תפקידך, אנחנו מבקשים להבין בפשטות האם המצב הביטחוני כה חמור באופן שמחייב האטה משמעותית בעדות של מר נתניהו".
בינדר: "אתם מעוניינים במידע מסוים או בהצהרה עקרונית שלי שהמצב אכן חמור?"
פרידמן־פלדמן: "רצוי מידע מפורט ככל האפשר, כך נוכל לקבל החלטה מושכלת".
בינדר נושך שפתיים. שפת הגוף שלו מתקוממת נגד המעמד.
פרידמן־פלדמן: "אדוני יכול להיות רגוע, המלמ"ב החתימו אותנו עכשיו על התחייבות לסודיות. אין הקלטה ואין קלדנית. הנה, אני רושמת בעצמי את הפרוטוקול. זה נשמר בכספת".
בינדר: "אלה אכן הסודות המסווגים ביותר, גברתי".
פרידמן־פלדמן: "ראש הממשלה ביקש שתבוא. בעצם הוא הציע את שר הביטחון, אבל העדפנו גורם מקצועי".
בינדר: "נעים לשמוע דברים כאלה אחרי 7 באוקטובר, אבל שוב, זו רק הערת אגב. סליחה".
השופט עודד שחם: "זה בסדר, תן לנו בבקשה סקירה ביטחונית".
בינדר: "אני אתחיל בצפון. החזית שם עדיין דליקה למרות הפסקת האש. גם בסוריה העסק רגיש, וכמובן בעזה. כל רגע עלולה להתלקח מחדש מלחמה, וההנחיות של הדרג המדיני צריכות להתקבל מיידית, מעכשיו לעכשיו. אם חמאס משגר רקטה, לדוגמה, וראש הממשלה נמצא באמצע דיון פה – עלולה לפרוץ מלחמה במקרה שדרג זוטר יותר יחליט להגיב על דעת עצמו".
השופט משה ברעם: "אדוני, כל זה נכון כל הזמן ואפילו כתוב בעיתונים. אנחנו צריכים להבין ברחל בתך הקטנה, מה התחדש עכשיו?!"
בינדר: "איראן, כפי שאפשר לנחש".
פרידמן־פלדמן: "מה כבר חדש באיראן?"
בינדר מתפתל.
ברעם: "מה אדוני רוצה לומר?"
התובע, יוני תדמור: "אינטרס הציבור מחייב ירידה לפרטים".
נתניהו נדלק: "אינטרס הציבור זה לא אתה, זה אני".
בינדר: "למען הסר ספק, אני פה מטעם האינטרס הביטחוני בלבד".
פרידמן־פלדמן: "תראה לנו איזה מסמך, תרחיש ייחוס, תצלומים, פקודת מבצע".
בינדר: "כבודה, מעולם לא חשפתי חומר כה רגיש בפורום שכזה, עם כל הכבוד לכספת פה".
פרידמן־פלדמן: "מעולם גם ראש ממשלה מכהן לא עמד לדין. אם לא נשתכנע, הדיון יימשך שלוש פעמים בשבוע".
בינדר נכנע ונוטל מעוזרו קלסר ("סודי ביותר"): "זה החומר שהגשנו אתמול לקבינט המצומצם".
השופט שחם (מתבדח לכאורה): "לצורך העניין ועד להודעה חדשה, אנחנו הקבינט".
בינדר (ברצינות גמורה): "כך אני מבין עכשיו, אדוני".
הפרקליט חדד לא מתאפק: "רק עכשיו?"
בינדר מגיש את הקלסר לשופטים: "בבקשה".
שחם (אחרי עיון של דקות אחדות באחד המסמכים): "סליחה, מה בדיוק הכינוי הזה בעמוד 9?"
בינדר: "זה אמצעי מודיעיני שלנו. לחשוף גם אותו?"
פרידמן־פלדמן: "כרגע אין צורך, אולי בהמשך".
בינדר נושם לרווחה.
פרידמן־פלדמן מסכמת: "אז את הדיון מחר נבטל, אחר כך נראה. תודה האלוף בינדר, תודה שבאת, סביר להניח שניפגש פה שוב לפני התפתחויות דרמטיות כדי שנוכל לקבל החלטות ראויות שבוודאי ישמשו גם נר לרגליכם. איראן חשובה מאוד, בלי ספק, אבל החוסן המשפטי של ישראל חשוב יותר".
פרוטוקול דמיוני של דיון משפטי חסוי והזוי
