מתחקירי צה"ל עולה תמונת כישלון, לא בגידה

תחקירי צה"ל על כישלונו ב־7 באוקטובר, שזכיתי לעמוד עליהם מקרוב, התייחסו לארבעה מוקדים המבטאים שאלות תחקיר שונות. הראשון בחן את התפיסות המבצעיות שהכווינו את הערכות צה"ל ופיקוד הדרום להתמודדות הכושלת עם מתקפת הפתע של חמאס. השני בחן את תהליכי האיסוף ועיבוד המידע באמ"ן, שכשלו בהבנת האסטרטגיה ותוכניות המתקפה. השלישי בחן את התנהלות המפקדות הבכירות ואת קבלת ההחלטות בלילה הגורלי שקדם למתקפה. הרביעי בחן את תהליכי הפעלת כוחות צה"ל והשליטה בהם מפתיחת המלחמה בשעה 06:29.

התחקירים ממוקדים בשתי סוגיות יסוד: האחת עוסקת בכל מה שקדם לרגע פריצת המתקפה בבוקר 7 באוקטובר, בעיוורון שמנע את הבנת המציאות המאיימת כפי שהתפתחה מעבר לגבול. האחרת ממוקדת בכל מה שקרה מפריצת המתקפה, ומתארת בפירוט עובדתי את קבלת ההחלטות במפקדות ואת הקרבות במוקדי הלחימה ביישובים, כולל הסיוע האווירי.

הדיון בכל מה שקדם למתקפה מציב חידה מטלטלת: איך זה קרה? איך מערכת מודיעין, שהצטיינה בהבאת ידיעת זהב מדויקת לתקיפת משאית נושאת נשק בדרכה מסוריה ללבנון, כשלה בהבאת התרעה על הכנות מתמשכות של חמאס למתקפת פתע? ספרים ומחקרים רבים ייכתבו על כך בעשורים הבאים, ונראה שהתשובה לחידה מצויה בחיבור בין חקירת התפיסה המבצעית שכשלה ובין מאמץ המודיעין שכשל.

"באופן אישי כשלתי שלא הבנתי די הצורך, ולכן גם לא שיקפתי די הצורך, שבמציאות הייחודית בגבול עזה אנחנו כמערכת מחויבים לניהול סיכונים אחר, הנגזר ממרווח הטעות המזערי הקיים בגזרה הזו", כתב מפקד 8200 במכתב הפרידה ששלח לאנשיו, "לא הצבעתי על כך שבמציאות שבה יש הלכה למעשה שתי דיביזיות קומנדו של נוח'בה בגבול עזה, במרחק דקות מיישובים ישראליים… לא נכון לבנות על כך שביום פקודה נצליח להשיג את ידיעת הזהב".

הדיונים בנוגע להתנהלות ביום המתקפה אוספים עובדות לכדי תיאור מפורט של הלחימה והקרבות. אלה נדרשים להפקת לקחים לדרגי השדה ולאנשי היישובים שחוו את מסע הרצח בציפייה ארוכה מדי להגעת כוחות הצבא, ומייחלים במצוקתם להסבר מתקבל על הדעת לכך שהכוחות לא הגיעו קודם.

לכל מוקדי התחקור יש לקחים ליישום מיידי. בשאלות הנוגעות לעבודת המודיעין בתחומים שאינם טכניים יישום הלקחים יהיה מורכב, אולם בסוגיות כמו סדרי הכוננות בכלל זרועות צה"ל הלקחים פשוטים. מימושם כרוך קודם כול בשיבה למשטר דריכות מבצעית בדומה לזה של העשור הראשון לאחר מלחמת יום הכיפורים.

נשמע החשד שהתחקירים, שנוהלו בידי קצינים בקבע ובמילואים, הוכוונו כביכול לטיוח. אולם לימודם מעיד כי נוהלו בנאמנות, בכנות וביסודיות מקצועית. יש מקום לביקורת ולמבט פרשני אחר, כמובן, אבל התחקירים מציבים תשתית אמינה להרחבת החקירה והלמידה להמשך.

כישלון מערכות הביטחון בבוקר 7 באוקטובר בלתי מובן עד כדי כך שהביא להצפת תיאוריות קשר על בגידת בכירי מערכת הביטחון. לחוכמת ההמונים ברשת קל יותר לקבל סיפור שמבוסס על חשד הבגידה מלקבל את ההסבר על כישלון בסיסי בהבנת תוכניות האויב ועל פערים בסיסיים בתפיסת ההגנה של צה"ל מול מתקפת החמאס.

הבנת הכישלון קשה שבעתיים לאדם מודרני, התולה תקוותיו בתבונה האנושית, שחזקה עליה כי תוביל את מומחי הביטחון להבנה הנכונה של המציאות. תיאוריית הבגידה, לעומת זאת, אינה כרוכה בהטלת ספק בתבונת המומחים. לא רק שתבונת המומחים לא כשלה, לפי שיטה זו, אלא פעלה במכוון ובמודע בחוסר נאמנות למדינה.

לפי תיאוריה זאת, הפתרון פשוט: צריך הוא להחליף את ההנהגה הבכירה באנשים מתאימים ונאמנים. אך הסיפור שעולה מהתחקירים מורכב פי כמה. הכישלון נובע מכשל תבוני בסיסי, הפוגע גם בתבונת מומחים. הפיתוי לאימוץ קונספירציית הבגידה, למרות מופרכותה, טמון בכוחה ההסברי הגדול יותר מזו של האמת במערומיה.

בסופו של תהליך ארוך ויסודי, מאמץ התחקור של צה"ל נותן מענה לכוח הפיתוי של תיאוריית הבגידה. הוא מציע לציבור מבט אמין ונוקב על מכלול רחב של טעויות וכשלים שהובילו לתוצאה הקשה של בוקר 7 באוקטובר. מי שיקשיב לסיפור הקשה העולה מהתחקירים יבין כי יש לדחות על הסף את הטענות המטילות במפקדי צה"ל ומערכת הביטחון אשמות שווא של בגידה. העיקר, לימוד הלקחים ומימושם מסמן לצה"ל כיוון לתיקון גדול.