ידוע לכול שישראל נמצאת במערכה רב־חזיתית על עצם קיומה מאז 7 באוקטובר 2023. המערכה מצריכה קבלת החלטות על בסיס יומיומי, ומלוא תשומת ליבו של ראש הממשלה חייבת להיות נתונה לעניין. לדעת גדולי חכמי תורת המדינה והמשפט, בראש האינטרסים הציבוריים עומדים קיום המדינה וניהול ענייניה. בחברה דמוקרטית חובתה העליונה של הממשלה היא להגן על החיים, על החירות ועל הרכוש של האזרחים. אך השבוע התבשרנו כי בישראל קיים אינטרס ציבורי מובהק שגובר על האינטרס הציבורי העליון. הדברים אמורים בעדותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, הנאשם מספר 1 בתיקי האלפים, שצריך להיות עד ההגנה הראשון במשפט על פי סדרי הדין המקובלים.
כתב האישום הוגש בינואר 2020. פרשת התביעה הסתיימה ב־18 ביולי 2024 לפני פגרת בתי המשפט. וכך, לרוע המזל, הגענו לפרשת ההגנה ב־10 בדצמבר 2024, כשהמלחמה בעיצומה בכל שבע החזיתות. בכל זאת קבעו השופטים כי עדותו של ראש הממשלה תישמע שלושה ימים בשבוע מהבוקר עד שעות אחר הצהריים בכל אחד מהימים, המסתכמות בעשרות שעות שבועיות – בהתעלם משעות ההכנה הרבות הנדרשות לכל דיון.
בית המשפט מסרב בעקביות לשנות את כלל הברזל שקבע. תחילה סורבה בקשת ההגנה לדחות את עדותו של ראש הממשלה בחודשים אחדים. בהמשך סורבו הבקשות לשינוי המתכונת באופן שבית המשפט יקבע כי העדות תישמע יומיים בשבוע במקום שלושה.
השבוע, בתגובה לבקשה נוספת לצמצום מספר ימי העדות ליומיים בשבוע, הודיעה הפרקליטות לבית המשפט כי "בקשותיו החוזרות והנשנות של נאשם 1 לביטול הדיונים אינן עולות בקנה אחד עם האינטרס הציבורי המובהק שבקידום ההליך שעליו עמד בית המשפט הנכבד לא אחת". האבסורד בטענה זועק לשמיים: האומנם אפשר לטעון כי לציבור בישראל בעת מלחמה יש אינטרס מובהק בדיונים משפטיים על כתבות שהתפרסמו באתר אינטרנט זניח לפני עשור, או בדיונים משפטיים בכלל, וכי אלה גוברים על האינטרס העליון של עם ישראל בקיומנו כעם חופשי בארצנו?
גם הבקשה הפרטנית של הסנגור עו"ד עמית חדד השבוע, לבטל מטעמי ביטחון את הדיון שהיה אמור להתקיים ביום שלישי, נתקלה בהתנגדות נמרצת של הפרקליטות לבקשה עצמה ולכך שהדיון יתקיים בדלתיים סגורות. לאישוש הטענה בדבר הטעם הביטחוני הדחוף הגיע לדיון גם שר הביטחון ישראל כ"ץ. נשיאת ההרכב לא הייתה מוכנה לשמוע את טיעוני הביטחון מפיהם של נבחרי הציבור המופקדים על ביטחוננו, אלא רק מפי "גורמי המקצוע". לצורך זה הוזעקו לבית המשפט המזכיר הצבאי של ראש הממשלה וראש אמ"ן. לאחר דיון בדלתיים סגורות ניאות בית המשפט לבטל את הדיון.
ידוע לכול כי מי שמכונים אצלנו "גורמי המקצוע" שוגים לא אחת בהערכותיהם, שאינן בהכרח טובות מההערכות והמסקנות של נבחרי הציבור שמוטלת עליהם האחריות להוביל את מדינת ישראל לניצחון המיוחל על אויבינו. חזקת התקינות המנהלית מחייבת שבית המשפט יאמין, כנקודת מוצא, שהרשות המבצעת נהגה כדין. אם בית המשפט אינו נותן טיפת אמון בדברי ראש הממשלה ושר הביטחון בעניינים הרי גורל מעין אלה, כיצד הוא יכול לראות את עצמו כשיר לשבת לדין בעניינו של ראש הממשלה?
*
לציבור יש אינטרס מובהק שמשפטו של ראש הממשלה יתנהל באופן הוגן ועל פי סדרי דין מתוקנים. לשם כך יש לאפשר לו להתגונן כראוי. היה מצופה שבית המשפט יגלה הבנה למצב המיוחד שראש הממשלה נקלע אליו בעת מלחמה. הוא גם עבר לאחרונה ניתוח המלווה בכאבים ובנטילת מנה גדושה של אנטיביוטיקה, המחלישה אותו פיזית. גם אם יש לראש הממשלה כוחות יוצאי דופן, אין בכך צידוק להתייחס אליו כאל רובוט ולנסות לבחון כמה מאמץ נחוץ כדי לשבור אותו פיזית, חלילה. ניהול התיק בחמש השנים שחלפו מאז הגשת כתב האישום בינואר 2020 מצביע על כך שדחייה של כמה חודשים, כפי שביקש הסנגור חדד, הייתה סבירה ומתבקשת. לא היה בה כדי לפגוע באינטרס הציבורי המובהק במשפט הוגן.
לפרקליטות ניתן רק לומר שהיה ראוי שתקשוט עצמה תחילה. כתב האישום הוגש ברשלנות ובחופזה ללא רשימת עדים כנדרש בחוק, בעת שראש הממשלה ביקר בבית הלבן בהזמנת נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לקראת הצגת תוכנית השלום של טראמפ ("תוכנית המאה"). בית המשפט קבע כי בתיאור העובדות בתיק 4000 חסרו פרטים מהותיים ורלוונטיים להגנת הנאשמים, והורה לפרקליטות לתקן את כתב האישום כך שיבהיר מהן העובדות המגבשות את יסודות העבירה.
בכתב האישום המתוקן, שהוגש בינואר 2021, נטען כי נתניהו נהנה מהיענות חריגה ב־315 "אירועי סיקור" באתר הזניח וואלה שבשליטת קבוצת בזק, ובתמורה העניק הטבות רגולטוריות לחברת בזק בבעלות שאול אלוביץ', שגם הוא ואשתו איריס נאשמים בתיק. כמו כן נוספה רשימת 333 עדי התביעה, שהפרקליטות לא העלתה לדוכן העדים את רובם, אך עד לרגע האחרון סירבה לגלות על מי מהם ויתרה כדי שההגנה לא תוכל ליצור איתם קשר ולהתכונן כנדרש.
עדי התביעה המרכזיים – מנכ"ל וואלה אילן ישועה, עובדי וואלה ועד המדינה ניר חפץ – אישרו בעדותם ש־315 אירועי הסיקור כללו אירועים שלא קרו, אירועים שאינם חריגים (דיווחים שנמסרו לכלל ערוצי התקשורת) ואפילו אירועי סיקור שלילי.
החוק מחייב למסור להגנה את חומרי החקירה. עו"ד ז'ק חן, פרקליטו של אלוביץ', גילה במקרה עשרות אלפי מסמכים שהוסתרו מההגנה בקובץ שנמסר לו. בזכותם למדנו שהצגת אילן ישועה בחקירה הראשית כמי שסולד מפוליטיקאים ופועל רק כמצוות אלוביץ' הייתה שקרית. ישועה נפגש עם יריביו של נתניהו שלא על דעת אלוביץ', חלקם ביוזמתו, וסיפק להם סיקור אוהד ומפנק. היחיד שלא דיבר עימו מעולם היה נתניהו, ש"זכה" לסיקור שלילי ועוין.
כבר בראשית העדות של ראש הממשלה הצביע הסנגור חדד על כך שבכתב האישום יש 315 כתבות באתר וואלה שנטען שראש הממשלה זכה בהן להיענות חריגה מהאתר. מכיוון שבחקירות שקדמו להגשת כתב האישום נשאל ראש הממשלה רק על חלק קטנטן של פחות מעשר כתבות, אין להגנה ברירה אלא לעבור פריט־פריט, גם על פריטים שאין לגביהם שום ראיה למעורבות או למודעות של ראש הממשלה.
על טענה זו השיבה התובעת יהודית תירוש כי היא "רוצה לקרוא בנחת את כתב האישום" כדי לבחון אם יש מקום להסיר מכתב האישום את הכתבות שלא היו צריכות להיות בו מכתחילה. אלא שהקריאה בנחת לא הניבה תוצאות: הפרקליטות ממשיכה להתעקש על כל 315 הכתבות, ועל כן מבין כל משפטן כי אם עו"ד חדד לא יקבל את תגובת ראש הממשלה על כל אחת מהכתבות – הוא יימצא מועל בתפקידו.
למרבה הצער, בית המשפט החל ללחוץ דווקא על עו"ד חדד לקצר בחקירה הראשית, ולא להתייחס לכל אחד מהפריטים. חדד טען בצדק שהלחץ של בית המשפט היה צריך להיות מופנה לפרקליטות, המתעקשת על כל הכתבות המיותרות, אך בית המשפט לא שעה לטענותיו והמשיך ללחוץ עליו לקצר.
לצורך השוואה, עדותו של אילן ישועה, העד המרכזי בתיק 4000, התחילה ב־5 באפריל 2021 והסתיימה ב־11 באוקטובר 2021. נדרשו לה 4,567 עמודי פרוטוקול. להבדיל, בעדותו של ראש הממשלה, שצריך להעיד לגבי כל האישומים בתיקי האלפים – 1000, 2000 ו־4000 – איבדו השופטים את סבלנותם והחלו להאיץ בסנגוריה כבר בדיון השני שהתקיים ביום 11 בפברואר 2024. מאז הולך ומתגבר חוסר הסבלנות. לאחר שחדד הודיע כי הוא זקוק ללא פחות מ־24 ישיבות נוספות כדי להשלים את החקירה הראשית, החליט בית המשפט שיינתנו לו רק 14. יצוין שבישיבה שהתקיימה ביום שני השבוע הקדישו יותר משעה לדיון פומבי בשאלת ביטול הדיון ועוד שעה ומחצה לדיון בדלתיים סגורות. בין לבין מגיעות לראש הממשלה בכל אחד מהדיונים מעטפות המצריכות את התייחסותו לענייני ביטחון המדינה הדחופים שעל סדר היום.
בתי המשפט בישראל ידועים ביכולתם להפעיל לחצים על בעלי דין. אכן, עוד במהלך פרשת התביעה הודיע בית המשפט לצדדים כי יש מקום לשקול את ביטול האישום בשוחד בתיק 4000, ושראוי לסיים את כתב האישום בהליך גישור. אך לאחר שהיועצת המשפטית לממשלה סירבה לנהוג כך, והפרקליטות הודיעה שאינה מוכנה למחוק שום פריט מכתב האישום, נראה שבית המשפט הפך את כיוון הלחץ. הוא מפנה את כולו לסנגוריה, שדווקא היא תיאלץ להתמודד בתקופה קשה עם מכסת זמנים לא סבירה. לא ייפלא שעם ישראל, הצופה משתאה בהליך הזה, מאבד את אמונו שראש הממשלה יזכה במשפט צדק.
