האם המלחמה באמת הסתיימה? הסיקור התקשורתי כבר מתמקד בעסקת החטופים, באתגרים פוליטיים ובשאלת "היום שאחרי", אבל מה באמת התרחש שם, בעזה, בשבועות ובחודשים הראשונים? "חברוּת ברזל" אינו רק תיעוד מדוקדק של קרבות, אלא מסמך חברתי על רוח הקרב, הפערים בין החזית לעורף, והמחיר הרגשי של מלחמה שלא באמת נגמרה.
בזמן שתושבי צפון רצועת עזה חוזרים לבתיהם, הספר שלפנינו חוזר אל ההתרחשויות בשטח הזה לפני כשנה, כאשר לוחמינו צעדו בבית־חאנון, בג'באליה ובבית־לאהיה. המחבר מתעד בקפדנות את ימי המלחמה, מ־7 באוקטובר ועד תום הקרבות בעזה. ההתייחסות המפורטת לתנועת הכוחות, לתפקוד המילואים ולשגרת הקרב מחברת את הקורא לחוויות המילואים, מהקשות ביותר ועד המשמחות. המחבר אינו מתיימר לספק סקירה אסטרטגית נרחבת של המלחמה והשלכותיה, ודבק בנקודת המבט של הגדוד עצמו.
העורכים שמרו על מבנה כרונולוגי, המשולב במעברים חדים בין רגעי מתח וקרב לרגעי רפלקסיה והתבוננות. כל פרק מסתיים בהתמקדות בעורף – במשפחות, בחטופים, בתקשורת עם הבית. אחד התיאורים הנוגעים ללב מהנעשה בעורף מספר על אביו של דניאל, אחד הלוחמים, שמחכה בשקט ליד הטלפון בתקווה לקבל חדשות.
חיילים כבני אדם
אחד המרכיבים החזקים בספר הוא האופן שבו הוא מנציח את נופלי הגדוד. השמות כאן אינם רק רשימה של קורבנות, אלא לוחמים שסיפורם נשזר בתוך העלילה, אנשים צעירים עם סיפור חיים, עם משפחה, עם שאיפות ותוכניות שכבר לא ימומשו. הספר גורם לקורא לחוש קרבה רגשית ללוחמים, כיוון שהוא מציג את חייהם לא רק דרך רגעי הקרב, אלא גם באמצעות אישיותם, קשרי החברות העמוקים שיצרו והרקע האישי שלהם. כשסיימתי לקרוא חשתי עמוקות את כאב האובדן, לצד הוקרה והודיה על הקורבן שהם נשאו עבורנו.
בין הלוחמים המונצחים בספר משובץ גם סיפורו של אריאל גורי, אף שלא לחם עם גדוד 8717 בעזה אלא נפל בשמחת תורה במהלך היתקלות עם מחבלים בעירו אופקים. דרך סיפור נפילתו של גורי, שנאבק במשך חודשים כדי לשוב לשירות מילואים לצד חבריו, מצליח המחבר להעביר לא רק את האובדן הפרטי של חבריו ומשפחתו, אלא גם את ההלם הלאומי באותו יום גורלי. הוא מספר כיצד חבריו נאלצו להתמודד עם הידיעה על נפילתו תוך כדי לחימה, והרגעים הללו מחדדים את שבריריות החיים בתוך כאוס הקרב.
גם סיפורם של יקיר ביטון ורני טחן, שנפלו יחד בצפון הרצועה בעקבות תקלה מבצעית, זוכה למקום חשוב. אנו קוראים לא רק על התקרית שבה נהרגו ("למה ההאמרים כאן?"; "איפה יקיר ורני?" "ואז אוכמן החוויר"), אלא גם על תולדות חייהם ועל ההתמודדות האישית של כל אחד מהם לפני היציאה לסבב המילואים שממנו לא שב. זווית נוספת למותם של יקיר ורני היא הזרקור המוצב על קצין האג"ם, יוסי אוכמן, שמתמודד עם רגשות אשם על נפילתם. הרגע הזה מזכיר במידת מה את הדילמות של מפקדי הכוחות ב"תיאום כוונות" של הרב חיים סבתו. באופן שהזכיר לי ספר מלחמה נוסף, "אם יש גן עדן" של רון לשם, גם כאן החיילים נעים בין תחושת חובה וערבות הדדית ובין גורל אכזרי.
סיפורם האישי של החיילים מקבל כאמור הבלטה, אך בשל קוצר היריעה והמאמץ להזכיר את כולם ולתת להם מקום, לא כולם זוכים לפיתוח מספק. מי שכן זוכים לבולטות הם סא"ל ישראל רוזנפלד, מפקד הגדוד, שמוצג כמפקד ערכי וחדור שליחות, המוביל את חייליו מתוך אמונה בצדקת הדרך ותחושת אחריות עמוקה כלפיהם. לצידו פועל סגנו, רס"ן עדי רויטמן. הוא מתואר כדמות כריזמטית, אמיצה ובלתי מתפשרת, שעומדת לצד פקודיה גם ברגעים הקשים ביותר. אשתו הילה מספרת כיצד מתקפת הפתע תפסה אותו במהלך טיול בחו"ל לרגל יום הולדתה של אמו, ואיך הוא החל לפעול מיד כדי לחזור ולהילחם לצד חבריו.
הספר משקף את ההתמודדות של העורף דרך בני המשפחות, אבל הלוחמים עצמם מתוארים בימי המילואים. עיסוק בתקופות שבין הסבבים היה עשוי להוסיף ממד נוסף, של חזרת חיילים אל החברה האזרחית אחרי המלחמה. מה קורה כשהם חוזרים? האם ישראל מוכנה להכיל אותם? השאלות הללו נותרות פתוחות.
חתונה בבסיס
משרתי מילואים רבים מספרים שבחזית אין כמעט דיונים על פוליטיקה, וזו אכן לא מוזכרת כלל במהלך הספר, למרות ביקור מתוקשר של ראש הממשלה שקיים דווקא אצלם את ביקורו הראשון בעזה. מהספר לא עולה שהביקור עורר מתחים או ויכוחים סביב נוכחותו של נתניהו. "בשלב מסוים בשיחה קם ראש הממשלה, לקח כיסא פלסטיק והתקרב אל החיילים. הוא ביקש לשמוע ולהרגיש את הלך הרוח של הלוחמים בשטח כמה שיותר מקרוב", מתאר ויסטוך.
נתניהו אכן היה קשוב, וזמן קצר לאחר מכן שיתף, בנאום מעל דוכן הכנסת, את עם ישראל ברשמיו מהביקור. גם אנשים מוכרים אחרים כמו עופר וינטר, נטע ברזילי ויוסף חדאד מוזכרים בספר, מעניקים תזכורת לרוח הגיוס שהייתה כאן בתחילת ימי המלחמה.
אחד הפרקים המרגשים הוא "בקיץ הזה תלבשי ירוק", המתאר את ההכנות לחתונתם של ירדן, בוחנת חימוש מתקדמת, ובן־זוגה גל בבסיס זיקים. התיאור קומי כמעט: "היא הובלה לחופה על גבי האמר מקושט כשהיא לובשת שמלת כלה בצבע חאקי שנתפרה ממדי צבא. שניהם עמדו תחת החופה עם נשקים בהצלב מול משפחותיהם, חברים וכמובן אנשי הגדוד… הטבעת הגיעה על גבי רחפן". גם האתנחתא המרגשת הזו מסתיימת בחזרה לקרבות.
סיוע לפצועה פלסטינית
הקריאה בספר קולחת, אך לעיתים דחוסה בפרטים טכניים. הכתיבה הישירה של ויסטוך יוצרת חוויית קריאה חזקה, אך ייתכן שעיבוד ספרותי עדין היה משפר את הספר ועושה אותו נגיש יותר. הדיאלוגים בין החיילים אמינים ומשרים תחושה ריאליסטית, אך לעיתים מתקשים לייצר גיוון ולשבור את הנימה הרצינית.
"חברוּת ברזל" הוא ספר מלחמה חשוב, עוצמתי ומעורר מחשבה, שמצליח ללכוד את עוצמת הקרב ואת מחויבות הלוחמים, תוך שזירת נושאים רחבים יותר כמו החברה הישראלית, המורכבות המוסרית של הלחימה והכאב שמלווה את העורף. המיקוד בחוויות הקרב מאפשר להתוודע מקרוב לעולמם של כ־300 אלף לוחמי מילואים שחזרו מהחזית עם חוויות שרוב הישראלים לא מכירים על בשרם.
עו"ד תמיר דורטל הוא מגיש ההסכת "על המשמעות"
