כאשר ארנב וחמור מגלים בלוח השנה כי הגיע יום הולדתו של חברם פיל, ארנב מציע לארגן מסיבת הפתעה. מלא התלהבות, הוא מעלה שלל רעיונות מופרזים כמו הכנת עוגה בת עשר קומות, איסוף פרחים בגווני זהב ויהלומים, ויצירת שרשרת קישוטים מכוכבים נופלים. בזמן שארנב עומד באמצע היער, מנופף בידיו ונרגש מההצעות שהוא מעלה, החמור מתחיל לנקות את קרחת היער כדי להכין את השטח לחגיגה.
מכאן ואילך ניכרת חלוקת התפקידים: הארנב חולם והחמור עושה. בזמן שארנב מפנטז על עוגה עצומה, חמור קוטף צמחים שפיל אוהב לאכול; כאשר ארנב מדמיין קישוטי פרחים דמיוניים, חמור קוטף מרגניות ומכין זר; וכשארנב מעלה בהתלהבות את הרעיון להכין שרשרת מכוכבים נופלים, חמור אוסף אצטרובלים ומכין קישוטים נהדרים.
כשהארנב מסיים להצהיר על תוכניותיו, הוא מגלה שהחמור כבר השלים הכול בעצמו – ומתקומם: "זֶה לֹא הוֹגֵן!" הוּא אוֹמֵר. "זוֹ הָיְתָה צְרִיכָה לִהְיוֹת מְסִבָּה מִשְּׁנֵינוּ, אֲבָל אַתָּה עָשִׂיתָ הַכֹּל לְבַד. עַכְשָׁו זוֹ מְסִבָּה רַק מִמְּךָ, וּבִכְלָל לֹא מִמֶּנִּי…"
החמור הפרקטי מציע לו "לעשות משהו", והארנב המתוסכל מחליט לתרום את חלקו בכתיבת שיר עבור פיל.
הסיפור מציג דינמיקה של שני חברים שונים בתכלית: הארנב כוחו בדיבור – הוא כריזמטי, מלא יוזמות ורעיונות; ואילו החמור כוחו במעשים – הוא פרגמטי ומתון. למרות השוני, השניים משתלבים יחד, וכל אחד תורם בדרכו להצלחת האירוע. החמור, באיפוקו ובנינוחותו, אינו מזלזל ברעיונותיו של הארנב ואינו מוכיח אותו על חלומותיו הפרועים.
לכאורה, מדובר בסיפור על יום הולדת – נושא מרגש ופופולרי בקרב ילדים – אך בעומק זהו סיפור על חברות בין הפכים. הארנב מביא את החלומות, החמור דואג לביצוע, ורק ההכרה ההדדית בכישוריו של האחר מאפשרת לשותפות להתקיים. בניגוד להמלצת חז"ל "אמור מעט ועשה הרבה", הסיפור אינו מעדיף עשייה על פני דיבור, אלא מכיר בחשיבותן של שתי הגישות – החולמים והעושים כאחד.
הצד הוויזואלי של הספר ראוי לציון: איוריו של אביץ עשירים בפרטים, והקומפוזיציות המגוונות שומרות על עניין אף שהעלילה מתרחשת בלוקיישן יחיד. הסגנון האיורי שואב השראה מאיוריו של שפרד ל"פו הדב", שמקבלים בספר עיבוד עכשווי ויפהפה. חדי העין יבחינו גם בחילזון קטן שמלווה את הסיפור לכל אורכו, תוספת חיננית המעניקה לסיפור ממד משחקי בסגנון "איפה אפי".
מלבד העיסוק בסוגיות של מחשבה ומעשה, חברות ושיתוף פעולה, הסיפור נושא בתוכו גם מסר של אלטרנטיבה לחגיגות ראווה. בעוד הארנב סבור שרק מחוות גדולות ומוגזמות יצליחו לשמח את פיל, החמור מוכיח שאפשר אחרת – אין צורך בעוגת קומות מרשימה כדי לשמח חבר. קישוט אצטרובלים שנעשה מהלב עשוי להיות מרגש לא פחות.
