מה קורה כשנשארים לגור בפלורנטין גם אחרי שמתברגנים? את השאלה הזאת שואל גיבור הספר "בעל בית", ששמו נותר תעלומה עד סוף הסיפור, ולכן נקרא לו כאן "הגיבור". הוא ואשתו, הילה, אוהבים מאוד את השכונה ואינם חושבים לרגע לעבור. ברגע שנולד בנם עידו הדברים משתנים, והזוג נאלץ לעבוד קשה מאוד כדי לא להכניס את השכונה האהובה שלהם הביתה. לא את ההומלסים שמסתובבים משולחי רסן ברחובות ובמיוחד לא את בנו של עזרא הדייר הקודם, המתמודד עם בעיות שטיבן לא מוסבר ובכל הזדמנות מנסה לפרוץ לדירה ולחפש את אביו. ניסיונות אלה מכריחים אותם לנקוט אמצעי זהירות שונים.
עם ניסיון הפריצה למרחב הפיזי, הגיבור חווה גם ניסיון של פריצה למרקם המשפחתי שלו, ודמויות מן העבר מתמזגות בחייו. אחותו ענבר, שגלתה מרצון לארצות הברית והקימה שם משפחה, חוזרת בהפתעה ומחזירה איתה את הדינמיקה המעורערת של משפחת המקור הגרעינית של הגיבור. אביו, שממנו הוא נושא זיכרונות כאובים, כעת הוא סבא שמתחזק קשר רך ומסור עם הנכד, ומנסה במעט הכלים שיש לו לאחות את המשפחה השבורה שמעשיו שלו שברו. עם זה, בכלל לא בטוח שהגיבור יכול לסלוח: "כשהסתכלתי על הזרועות הקטנות של עידו מחבקות את אבא שלי רציתי לבכות, לבכות על השנים האבודות האלה ועל זה שאת מעט החיבה שנותרה בינינו אנחנו מסוגלים לבטא רק באמצעותו. ובאמת כשראיתי את אבא שלי מחזיק את עידו, אהבתי אותו. כשהוא התקרב אליי רציתי לברוח". הגיבור הוא שכיר (אף שאביו דוחק בו להפוך לעצמאי כדי לפרנס את משפחתו כמו שצריך); הוא פוחד מהחוץ (קורא למשטרה על כל שטות וגורם לאשתו לשאת באחריות על דברים שעשה כדי שלא לסבול מביקורת של השכנים); וכל מיני מחשבות וחרדות מפריעות לו לישון. לעומתו, אשתו היא עצמאית וגם בעלת הדירה (מכיוון שרכשה אותה עם בעלה הקודם), וגם אימא טובה ועדינה לבנם, והוא מבכר אותה על פני האב בכל מצב מלחיץ.
לאורך הסיפור הגיבור עובר שינוי, ותוצאתו היא אלימות משולחת רסן כלפי כל מי שמתקרב לבנו ופחד מתמשך מאינטראקציה של אחרים עימו. בד בבד הגיבור מנסה להרחיק את אותה אלימות מבנו, עידו: הוא מפנה במכות הומלס שהחליט לישון בחדר המדרגות כדי שהבן לא יראה אותו, בסרטי טבע שיש בהם טורף ונטרף הוא מכסה את עיני הבן, אוסר על אחותו להסביר מאיפה הנקניקיות שהוא אוכל מגיעות ועוד. בכל זאת המציאות מזדחלת, גם אם מציבים בין הבית לשכונה שערי ברזל.
העיסוק ביצירה במתח בין הבית לחוץ מעט חסר ואינו מגיע לבירור מעמיק או תובנה חדשה, כנראה בגלל אורכו של הספר, אבל הספר מאבחן יפה את מה שמפסידים כשנהיים הורים, את מה שמרוויחים, ואת השבריריות של גברים במקטע בין השניים. לאורך השנים התפקיד שלהם השתנה והתעצב, אבל הם לא תמיד מתוגמלים עליו. לגיבור אין שם, אולי כדי להבהיר את כלליות סיפורו. לגיבור אין כוח או אהבה גדולה לאביו, והוא נוטר לו טינה. וכך גם לבן שלו אין רצון להיות עם אבא שלו כשדברים נהיים מפחידים ואמיתיים. כשהאבות מוצאים בילדים נחמה, אבל הילדים אינם מוצאים נחמה באבות, זו יכולה להיות עבודה די בודדה להיות אבא בעולם.
