ככל שהאירועים ימשיכו להתפתח, קטאר ואיראן ימלאו תפקיד מפתח בקביעת איך ייראה "היום שאחרי" ברצועת עזה. לא סביר שזה יהיה כפי שהם דמיינו או קיוו. בגדול, נראה שיש שתי אפשרויות כלליות: האחת תכלול מדינה פלסטינית והשנייה את יישובם מחדש של תושבי עזה במקומות אחרים.
הדוחפים למדינה פלסטינית יכולים להתחלק לשתי תת-קבוצות; אחת מהן כוללת את איראן, חמאס, חיזבאללה, אנטי-ציונים ושאר חבריהם שונאי היהודים ברחבי העולם, שכולם קוראים בגלוי להשמדת ישראל. הם מחפשים שתהיה רק מדינה אחת בין הנהר לים – מדינה פלסטינית.
תת-הקבוצה השנייה של "הסנגורים" הפלסטינים, הם אלה הטוענים שהם רוצים שתי מדינות: מדינת ישראל יהודית ומדינה פלסטינית ה"חיות זו לצד זו בשלום ובהרמוניה". למרבה הצער, אם 80 השנים האחרונות לימדו אותנו משהו, זה ש"פתרון" שתי המדינות תמיד היה ותמיד יהיה חלום באספמיא.
יש דרך שלישית
אין היום, מעולם לא היה, שום מנהיג פלסטיני או ארגון פלסטיני מוכר באופן לגיטימי שמוכן לקבל את קיומה של מדינה יהודית החיה בגבולות בטוחים ומוכרים בינלאומית. בעוד שסעודיה, ירדן, מצרים והחותמות על הסכמי אברהם 2020 מוכנים לסיים את "המאבק" נגד ישראל, הפלסטינים לא.
מתוך הכרה בכך שספינת פתרון שתי המדינות כבר הפליגה, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הציע את ההצעה ה"אמריקנית": ליישב מחדש את העזתים במקומות אחרים; להציע להם ולדורות הבאים הזדמנות לחיים של שלום ושגשוג; ולהפוך את הרצועה לטריטוריה אמריקנית.
בהתחשב בכך שאין דרך חזרה למדיניות הכושלת של העבר מחד, ושרבים בעולם הערבי אינם מוכנים לקבל את תוכנית טראמפ מאידך – ייתכן שישנה "דרך שלישית". בואו נקרא לה "פתרון קטאר".
יש את כל הסיבות בעולם להאמין שאם תינתן להם ההזדמנות, רבים מתושבי עזה, אם לא רובם, יבחרו לעזוב את הרצועה ולחפש חיים טובים יותר במקום אחר. אין בסיס ישר או רציונלי לטעון אחרת. צריך רק להסתכל על מספר המהגרים מהעולם הערבי לאירופה כדי לדעת שזה נכון.
ההבדל בין הפלסטינים לבין אחיהם הערבים ממדינות שונות במזרח התיכון, הוא שבעוד אחיהם הורשו להגר לאירופה, אמריקה, קנדה וארצות אחרות בעלות הזדמנויות, הפלסטינים מוחזקים במקומם כבני ערובה של חמאס ותומכיו. כפי שהבהיר מנהיג חמאס יחיא סינוואר לפני שחוסל במלחמה, מותם של אזרחים הוא "הקרבה הכרחית" במאבק להשמדת הישות הציונית.
אין שתי מדינות שתרמו לאומללות של הפלסטינים יותר מאשר קטאר ואיראן. לא במקרה הן גם שתי המדינות האחראיות ביותר למימון, חימוש ומתן כיסוי מדיני לחמאס.
קטאר משחקת משחק כפול עם ארצות הברית ואיראן. בעוד שהיא בעלת ברית גלויה של איראן, היא משתפת פעולה עם ארצות הברית מספיק כדי לטעון שהיא גם בעלת בריתה של אמריקה. לדוגמה, לארה"ב יש בסיס חיל אוויר אסטרטגי בקטאר. בנוסף, קטאר הראתה את "ידידותה" כשהסכימה לקלוט פליטים אפגנים בעקבות הכניעה הקטסטרופלית של הנשיא ג'ו ביידן באפגניסטן בזמנו.
אבל קטאר, כמו טורקיה, תמיד מובילה משא ומתן להפסקת אש בשם חמאס לאחר כל סבב מלחמה עם ישראל. קטאר דואגת ללא הרף לבנייה מחדש ולשיקום של ארגון הטרור, ומחזקת עוד יותר את אחיזת המוות שלו בעזה.
האחים המוסלמים בחליפות
אלו לא מעשי אלטרואיזם. קטאר עושה זאת משום שזה האינטרס הלאומי שלה לעשות זאת. זה מעיד על עד כמה קטאר ומנהיגה, תמים בן חמד אאל ת'אני, תומכים באידיאולוגיה של האחים המוסלמים. התנועה, שנוסדה במצרים בשנות ה-20, היא בעלת אידיאולוגיה לאומית-סוציאליסטית (הידועה גם בשם "נאצית"). בין "תלמידיה" הישירים ניתן למנות בין השאר את אל-קאעידה, דאעש וחמאס.
בנוסף, קטאר היא המממנת ומספקת המקלט העיקרית של המחבלים. לפני שחוסל בטהרן, מנהיג חמאס, איסמעיל הנייה, יחד עם חלק גדול מהנהגת חמאס, חי חיי הפאר במלונות חמישה כוכבים בקטאר.
בעוד שהאחים המוסלמים זוכים לחיבוק חם בקטאר, הם הוצאו מחוץ לחוק במצרים, ערב הסעודית וברוב שאר העולם הערבי, משום שהם נתפסים כאיום קיומי להישרדותם. קטאר מצדדת לעתים קרובות באיראן נגד מדינות המפרץ הערביות. אל-ג'זירה, כלי התקשורת הרשמי של קטאר, מבקשת לעתים קרובות לערער את שכנותיה של קטאר במפרץ הערבי. זה מסביר במידה רבה את היחסים הקרירים – אם לא עוינים באופן גלוי לחלוטין – בין קטאר לסעודיה ושאר מדינות המפרץ.
יתרה מכך, קטאר היא – כמו ששווייץ הייתה עבור הנאצים במהלך מלחמת העולם השנייה – הבנקאית ובת בריתה של איראן. קטאר מלבינה כספים עבור נותנת החסות המובילה בעולם לטרור במדינה, וטהרן משתמשת בכסף המולבן הזה כדי לממן את זרועות הטרור שלה.
רשת אל-ג'זירה היא מקור לתעמולה אנטי-ישראלית/פרו-חמאסית בלתי פוסקת. היא "תרמה" מאות מיליוני דולרים למכללות ואוניברסיטאות אמריקניות כדי לקנות השפעה על תכניות לימודים ושיטות עבודה במאמץ מדאיג, עד כה, לעזור להפוך את המוסדות הללו לחממות של אידיאולוגיה אנטי-ישראלית ואנטישמית.
זה אנחנו או הם
קטאר לא יכולה להיות בעלת ברית גם של אמריקה וגם של איראן. הגיע הזמן לבחור. אלא אם קטאר תוכיח במילים ובמעשים שהיא בחרה באופן חד-משמעי בארה"ב על פני איראן, אמריקה חייבת להבהיר שהיא תעריך מחדש את יחסיהן.
כדי להפגין באופן חד-משמעי לצד מי היא, על קטאר לנקוט בשני הצעדים הבאים; ראשית, עליה להפסיק את שיתוף הפעולה שלה עם המשטר האיראני ולהכריז בפומבי על תיאום עם ארצות הברית ובעלות בריתה הערביות במפרץ – ואז גם לעשות זאת בפועל. לא עוד הלבנת הון. לא עוד מימון של שלוחות הטרור של איראן. לא עוד ערעור של המכללות והאוניברסיטאות של אמריקה.
שנית, קטאר חייבת להסכים לקלוט אלפי פליטים עזתים. קטאר היא אחת המדינות העשירות ביותר על פני כדור הארץ. יש לה את המרחב ואת הזדמנויות העבודה כדי להפוך את יישובם מחדש של העזתים בשטחה למאמץ מועיל הדדי.
בקטאר יש כ-3 מיליון תושבים, כאשר רק כ-15% מהם אזרחים קטארים. 85% הנותרים הם עובדים זרים, בעיקר מהודו, הפיליפינים ומצרים. אין להם זכויות והם מנוצלים כעבדים.
עובדים אלה שימשו לבניית שמונה אצטדיוני כדורגל לקראת המונדיאל ב-2022. קטאר הייתה יכולה להציע את העבודות הללו לפלסטינים בשכר מחייה. כהצעה כללית, ניתן להעסיק פלסטינים ולקבל שכר מחייה כדי לבנות תשתית חשובה או להמשיך בקריירות אחרות בקטאר. במסגרת פרויקט העבדות של גביע העולם, נבנו עשרות אלפי יחידות דיור עבור אוהדי כדורגל שהגיעו מכל העולם לצפות במשחקים. יחידות אלו יכולות לשמש כעת לאכלס את זרם הפליטים העזתים.
הגיע הזמן שקטאר תאפשר הגירה של עזתים לדוחא ותתייחס לפלסטינים בכבוד, במקום לדון אותם לעשורים נוספים של אומללות. ככל שההגירה לקטאר תגבר, הדבר יסייע לשכנע את 28 מדינות ערב האחרות לקלוט גם הן את תושבי עזה. ארצות הברית יכולה להשתמש בהשפעתה העצומה כדי לעזור לאפשר זאת, ולספק חיים טובים יותר לפלסטינים.
