היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, לא אוהבת את מתווה פשרת לוין-סער לשינוי שיטת בחירת השופטים, וזו זכותה. אולם, חוות הדעת בנושא, אותה שיגרה אמש (ראשון) בשעת ערב מאוחרת לשר המשפטים, מעוררת מספר תהיות. על כמה מהן עמדנו בטור שפורסם הבוקר אך יש מקום להתעכב על עוד נקודת חולשה משמעותית בחוות הדעת הזו, שמשליכה על היחס הכולל אליה.
מדובר בטענה שיש באופן שבו מקודם המתווה כרגע בכנסת "פגם תהליכי". כדי להבין מהו אותו פגם, נצטט את טענתה של בהרב-מיארה כפי שהיא מופיעה במקור: "מתווה השרים אינו מבוסס על עבודה מקצועית ממשלתית מקדימה. אמנם, לפני מספר שבועות, לבקשתך, בהמשך לשיח שערכנו עמך, התחלנו בעבודת מטה לבחינת מודל חלופי לוועדה לבחירת שופטים, אך בהתבסס על הנחות מוצא אחרות שאותן ביקשת לקדם. מתווה השרים החליף הצעת חוק אחרת מטעם הוועדה שהייתה מצויה בהליכי חקיקה לפני כשנה, וכך מדלג ישר להכנה לקריאה שנייה ושלישית. נזכיר, כי הצעת החוק המקורית, שאושרה על-ידי הוועדה לקריאה שנייה ושלישית, הוקפאה בשעתו על-ידי הקואליציה, על רקע מחאה ציבורית רחבה שהתעוררה. הצעת החוק שאושרה לפני כשנה בוועדת החוקה אמנם עסקה בוועדה לבחירת שופטים אבל כללה הסדר מהותי שונה לחלוטין. השימוש בפלטפורמה של הצעת החוק מטעם הוועדה, שכאמור הוקפאה, לשם קיום הליך חקיקה מזורז במתווה השרים, מעורר קושי תהליכי רב".
אם בוחנים את הטענה הזו לרגע ברצינות, מגלים שהיא, בכל הכבוד, לא מחזיקה מים. אחרי שהיועצת קובלת על העובדה שההצעה לא מקודמת במסלול "מקצועי" (קבילה בעייתית מאוד דמוקרטית, עיינו בטור שפורסם הבוקר) היא עוברת ללוז העניין, שהוא מה שמכונה בשפת תקנון הכנסת "טענת נושא חדש" (למיטיבי הלכת: עיינו בסעיף 85 לתקנון הכנסת). בשפתם של אנשים פשוטים, הרעיון הוא שאי אפשר להעביר בקריאה ראשונה למשל חוק שעוסק באיכות הסביבה, ובחסות תהליך ה"הכנה" לקריאה שניה ושלישית להפוך אותו לחוק בנושא זכויות להט"ב. יש גבול לגמישות תהליך החקיקה.
ועם זאת, כל מי שבקי בעבודת הכנסת יודע שיש גבול, אבל הוא מאוד רחב, כל עוד הנושא העקרוני (במקרה שלנו – חיזוק כוחה של הקואליציה בתהליך בחירת השופטים לעומת המצב הקיים היום) נותר אותו נושא. פרטי ההסדרים שאותם מבקש המחוקק להסדיר משתנים הרבה פעמים באופן ממש דרמטי תוך כדי תהליך החקיקה. התיקונים לחוק יסוד השפיטה וחוק בתי המשפט השלובים זה בזה, וביחד מהווים את הצעות החוק לשינוי שיטת בחירת השופטים, אושרו בקריאה ראשונה על ידי הכנסת ונמצאים מאז שנת 2023 בשלב של הכנה לקריאה שניה ושלישית. בשלב הזה נעשים בהם שינויים ותיקונים למכביר. בחודש מרץ 2023 אישרה אותם ועדת חוקה לקראת הצבעה במליאה בקריאה שניה ושלישית, אך החקיקה הוקפאה כך שלמעשה תהליך ההכנה לא הסתיים מעולם. כעת, כל מה שעושה מתווה לוין-סער הוא להמשיך את אותו תהליך הכנה, שנמצא בעיצומו על אף הפסקה של כשנתיים באמצע. הפסקה לזמן כזה מתרחשת לא מעט בכנסת והיא ודאי לא חריגה.
בנוסף, גם הפער בין ההצעה כפי שאושרה בקריאה ראשונה, לבין האופן בו מתכוונים לאשר אותה בקריאה שניה ושלישית על פי מתווה לוין-סער, לא חריג יחסית למקובל בכנסת במקרים שכאלו. מה שיפה במקרה הנוכחי הוא שיש לנו דוגמה מצוינת שמראה את זה. בשתי הטבלאות הבאות תוכלו לראות שתי השוואות. האחת בין הצעת התיקון המקורית של הרפורמה, זו שאושרה בקריאה ראשונה ובין הנוסח שאותו אישרה ועדת חוקה להצבעה במליאה בקריאה שניה ושלישית (הצבעה שלא התרחשה כידוע). בטבלה הראשונה תוכלו לראות שיש פער די נאה בין ההצעה המקורית לזו שכמעט אושרה במליאה בשנת 2023, אבל ברור גם שהנושא בו עוסקת ההצעה המוכנה הוא בהחלט אותו הנושא של זו שאושרה בקריאה הראשונה.
בטבלה השניה תוכלו לראות השוואה בין ההצעה כפי שאושרה בקריאה הראשונה ובין המתווה שמקודם כעת, וגם בו תוכלו לראות שיש פער (לטעמי, אגב, קטן יותר, ובטח לא גדול יותר) בין הקריאה הראשונה למתווה, אולם בדומה לסבב הדיונים הקודם, גם כאן הנושא בהחלט אותו נושא ומהבחינה התהליכית גרידא – ההליך כשר למהדרין מן המהדרין.
האם מתווה לוין-סער הוא מתווה טוב? אפשר בהחלט להתווכח על השאלה הזו. אבל הטיעון התהליכי נגדו, שמבקש להיתלות בפרוצדורה במטרה לייצר מכשול למהות, פשוט מופרך כפי שניתן לראות בקלות, גם בעין לחלוטין בלתי מזוינת.
