עצירת הנשימה הקולקטיבית שהתרחשה ברחבי אירופה – ועשתה רושם רב גם בישראל – הייתה מוצדקת. מעולם לא היה עימות כל כך פומבי וכל כך לא מצונזר בחדר הסגלגל כמו זה שהתרחש בין נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לנשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי.
אפילו טראמפ לא יכול היה שלא לציין בסוף "הקטטה המילולית" שזה ודאי יצר טלוויזיה טובה. הוא הבין נכון. חילופי הדברים הפכו מיידית לוויראליים בכל פלטפורמת מדיה חברתית.
בזמן שעבר מאז, פרשנים ברחבי העולם ניסו להבין כיצד הפגישה/מסיבת העיתונאים המאולתרת – בנוכחות סגן הנשיא ג'יי.די ואנס, מזכיר המדינה האמריקני מרקו רוביו ושלל כתבים – הפכה לפתע עוינת לאחר התחלה מאוד ידידותית. הדיון כולל שני חלקים.
לפי הראשון, פרו-אוקראינים מאשימים את סגן הנשיא ואנס בטמינת מארב לזלנסקי, אליו טראמפ הצטרף בהתלהבות. השני מתמקד בתוכן – התנאים והחוכמה של הסכם "השלום" שטראמפ מנסה לתווך בין זלנסקי לנשיא רוסיה ולדימיר פוטין.
באשר לראשון, לא משנה באיזו עמדה הצופה מחזיק בנוגע מלחמה באוקראינה, התנהגותו של זלנסקי הייתה חריגה לחלוטין. למעשה, הוא זה שתפס את מארחיו בהפתעה – ולא להיפך. הוא ציין שמטרת ביקורו בבית הלבן – לבקשתו שלו, אגב – הייתה לחתום על הסכם להשקעה של ארה"ב במינרלים נדירים ומשאבים נוספים של אוקראינה. אבל, הוא הבהיר בפני התקשורת, זה לא מספיק כדי להבטיח את ביטחונה של קייב מול מוסקבה. זו גם לא הייתה הפעם הראשונה בשבועיים האחרונים שזלנסקי עשה תעלול שכזה עם הממשל החדש בוושינגטון. אבל ה"חוצפה" שלו, הסרקזם ויחסו הילדותי כלפי טראמפ ו-ואנס היו מעוררי רתיעה.
לא למהר לשפוט
זה לא אומר שפוטין אינו שחקן מרושע או שאין סיבה לדאגה בנוגע להתנהגותו של טראמפ. ובכל זאת, ייתכן שרבים מפספסים נקודת מבט רחבה יותר מאחורי הפייסנות לכאורה של טראמפ כלפי הקרמלין: תמרון ריאל-פוליטי שנועד לפתות את רוסיה לסגת מהציר הסיני-איראני.
ישראל, במיוחד, תעשה טוב אם תבחן את ההשלכות האסטרטגיות של השינוי הזה בטרם תמהר לשפוט. בעוד שמצבה של אוקראינה הוא טרגי, ירושלים – ולא קייב – היא זו שיושבת בלב הסכסוך העולמי הקריטי ביותר. שאיפותיה הגרעיניות של טהרן, שלוחותיה המנסות להשמיד את ישראל והעמקת הקשרים עם בייג'ין ומוסקבה מהווים לא פחות מאיום קיומי עלינו. אם הפיוס של טראמפ כלפי פוטין גורמת לתקיעת טריז בין רוסיה לאיראן, זו פשרה שכדאי לשקול.
מבקרים החלו להזהיר שאם טראמפ יוכל לבגוד בבעלת ברית אמריקנית כמו אוקראינה, הוא עלול לאבד באותה הקלות את סבלנותו לישראל, במיוחד אם יגדל חוסר הסבלנות שלו כלפי ניהול המלחמה בעזה על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו. אולי, למשל, הוא התעצבן כשנתניהו לא ניצל עד תום את האור הירוק כדי לפתוח את "שערי הגיהנום" על חמאס.
אולם עד כה, נראה ששני המנהיגים מתאומים. במהלך סוף השבוע הסכימו נתניהו ושליחו של טראמפ למזרח התיכון, סטיב ויטקוף, לעכב את השלב הבא של הסכם הפסקת האש, במקום להאריך אותו עד הרמדאן ופסח, במאמץ להבטיח את שחרורם של חטופים נוספים. זאת, כמו ההחלטה של נתניהו אתמול לעצור את כל הסיוע ההומניטרי לעזה, התקבלה בברכתו של טראמפ.
רוביו הדגיש את תמיכתו החד-משמעית של הממשל על ידי "חתימה על הצהרה להשתמש ברשויות החירום כדי לזרז את מסירת סיוע צבאי של כ-4 מיליארד דולר לישראל. ההחלטה לבטל את אמברגו הנשק החלקי של ממשל ביידן, שמנע מספר כלי נשק ותחמושת מישראל, היא סימן נוסף לכך שאין לישראל בעל ברית גדול יותר בבית הלבן מאשר הנשיא טראמפ".
"מאז שנכנס לתפקידו", המשיך רוביו, "ממשל טראמפ אישר כמעט 12 מיליארד דולר במכירות גדולות של FMS [מכירות צבאיות זרות] לישראל. החלטה חשובה זו עולה בקנה אחד עם ביטולו של הנשיא טראמפ של תזכיר מתקופת ביידן, שהטיל תנאים חסרי בסיס ופוליטיזציה על סיוע צבאי לישראל בתקופה שבה בעלת בריתנו הקרובה נלחמת במלחמת הישרדות בחזיתות מרובות נגד איראן וגורמי טרור".
לבסוף, רוביו הצהיר כי "ממשל טראמפ ימשיך להשתמש בכל הכלים הזמינים כדי למלא את המחויבות ארוכת השנים של אמריקה לביטחון ישראל, כולל אמצעים להתמודדות עם איומים ביטחוניים".
לא משחק קלפים
השוו זאת עכשיו למצוקה של אוקראינה. רוביו היה מתוסכל בעליל מהמסרים הלא-עקביים של זלנסקי לאחר פגישתם בבית הלבן. בתחילה, הנשיא האוקראיני הצביע על נכונות לשקול את הצעתו של טראמפ – רק כדי לחזור הביתה ולספר לעיתונות שהוא סירב לכל פשרה כזו.
האותות המעורבים לא רק הרגיזו את ממשל טראמפ אלא גם החלישו את מעמדה של אוקראינה. כפי שאמר טראמפ בבוטות לזלנסקי, "אין לך את הקלפים". במקום לשתוק, זלנסקי ירה בחזרה, "אני לא משחק קלפים".
כמנהיג הבקיא בקבלת קלפים רעים מאוד, נתניהו יכול היה להעמיד את מקבילו האוקראיני במקום בנקודה זו. בניגוד לזלנסקי, שהיה יקיר המערב, נתניהו הושמץ לאורך כל מלחמת ההגנה הרב-חזיתית של ישראל נגד הטרור האסלאמי. וישראל זכתה בשל כך לגינויים מקיר לקיר, אפילו על ידי בעלות בריתה באו"ם – כולל אוקראינה.
אם זלנסקי רוצה סיכוי בקרב עם השריף החדש בעיר – כזה שהוא התנגד לו בגלוי בפנסילבניה במהלך מערכת הבחירות לנשיאות – הוא צריך "לקרוא את החדר" ולנווט בו בענווה, לא להראות את הבוז שלו לאלה ש"מחזיקים את הקלפים" שהוא רוצה. אחרת, הוא ייאלץ להתקפל ללא קלפים.
