ביממה האחרונה פורסם בחדשות 12 כי ראש השב"כ רונן בר הציג את תחקירי 7 באוקטובר למטה הארגון, והתייחס לשאלת האחריות למחדל: "קיבלתי אחריות ואני מתכוון לממש אותה. אבל יש משמעות לעיתוי", אמר בר וחשף את הטיימינג הנכון לכך לשיטתו: "אני לא מסתפק בהחזרתם של 197 חטופים. אני מסתכל על ה-59 שנשארו". קודם כל מדובר בעקיצה לכיוונו של הרמטכ"ל היוצא, הרצי הלוי. כזכור, הלוי אמר לסביבתו שהוא לא יכול מוסרית להתפטר לפני שהחטופים חוזרים, אבל לבסוף הוא כידוע יסיים את תפקידו מחר – גם כי הוא מבין שמדובר בתהליך שמתארך והצבא צריך להתקדם, וגם כי הוא יודע שאינו יכול להציב תנאים כאלה לממשלה. אבל ראש השב"כ יכול הכל, בטח כשהוא קיבל גיבוי משפטי מפני פיטורים מהיועמ"שית בהרב-מיארה.
שנית – מה הקשר בין עסקת חטופים לעזיבתך המוקדמת בעקבות הכישלון? אתה תתפוס את הכיסא שלך כראש הארגון שכשל, גם אם (חס וחלילה) החטוף האחרון לא יחזור בעוד שנים רבות? והנה עוד כמה שאלות שחייבות להישאל: מה אם החטופים החיים יוחזרו והחללים לא? ומה אם זאת תהיה גופתו של הדר גולדין ז"ל, אז תרשה לעצמך לסגת מההצהרה חסרת הפשרות כי זה לא קרה במשמרת שלך? ובכלל, איך אתה מרגיש עם אולטימטום כלפי ראש הממשלה שרוצה לפטר אותך? ואגב, מה נעשה אם חמאס לא רוצה בכלל לקיים משא ומתן? כמובן שבר לא ייתן תשובות על אף אחת מהשאלות האלה, פשוט כי הוא יכול.
בהמשך פורסם גם שבר הסביר לעובדי הארגון שבכוונתו לוודא כי ועדת חקירה ממלכתית תוקם. לא פחות. כי הרי מהות התפקיד של ראש השב"כ היא להתערב בעניינים אזרחיים ולפקוח עין על החלטותיהם של נבחרי הציבור בכנסת. אגב, זאת לשון החוק על תפקידו של שב"כ, למקרה שמישהו שם צריך תזכורת: "השירות מופקד על שמירת ביטחון המדינה, סדרי המשטר הדמוקרטי ומוסדותיו, מפני איומי טרור, חבלה, חתרנות, ריגול וחשיפת סודות מדינה, וכן יפעל השירות לשמירה ולקידום של אינטרסים ממלכתיים חיוניים אחרים לביטחון הלאומי של המדינה, והכל כפי שתקבע הממשלה ובכפוף לכל דין". כנראה ששם שכחו את השורה האחרונה של החוק. אז אכתוב שוב: "והכל כפי שתקבע הממשלה ובכפוף לכל דין".
"ברגע שאראה שזה קורה ארצה להעביר את המקל לאחד משני הסגנים המצוינים שלי", הוסיף בר בלי למצמץ. ראש השב"כ שכשל בשבעה באוקטובר וגם לפני כן וניהל משא ומתן מחפיר להשבת החטופים, עושה ג'סטה לראש הממשלה ונותן לו שתי אפשרויות מהן יבחר את ראש השב"כ הבא. לא מעניין אותו שהחוק מגדיר את ראש הממשלה כמי שאמור לבחור בעצמו את ראש השב"כ. לא רק שרונן בר רוצה "לעזור" לנתניהו, הוא גם הדגיש שלא יאפשר "כפייה" במינוי של ראש שב"כ מחוץ לארגון.
לכל האירוע המטורלל הזה, מצטרפים תחקירי הארגון על השבעה באוקטובר. אפשר לבקר את צה"ל ודובר צה"ל על המון דברים, אבל הם, בניגוד לשב"כ, הציגו את התחקירים עד כה בצורה די מסודרת, שקופה מול התושבים והמשפחות השכולות, הצהירו מראש מתי יפרסמו כל דבר ובעיקר היו קשובים וגלויים. שב"כ הדליף היום למספר כתבים שהוא יפרסם מתישהו היום את תחקיריו, לא בהודעה מסודרת לתקשורת עם ציון שעה ועיקרי דברים או משהו בסגנון. לא ברור מה יהיה בתחקירים, מי שואל את השאלות הקשות על כך ומי בכלל עשה אותו. איפה האכפתיות מאמון הציבור? הכבוד למשפחות השכולות ולתושבי העוטף? כנראה שרוח המפקד שורה גם למטה. מי שחושב שהוא יכול להציב דד ליין לפרישתו, לדרוש שנבחרי הציבור יתיישרו איתו ולהבהיר מי יהיה ראש שב"כ הבא, יכול להחליט מי יעשה את התחקיר, מתי הוא יפורסם ומה יהיו המסקנות.
אותי ההתנהלות הזאת מדאיגה מאוד, בעיקר כי מעידה על חוסר הבנה של תפקיד הארגון החשוב הזה ובעל הזכויות הרבות. מי שזוכר את ההתבטאויות וההתערבויות של ראש שירות הביטחון הכללי סביב הרפורמה המשפטית (לא זוכרים? תעשו גוגל "רונן בר מהפכה משפטית"), הביקורת על שרים מכהנים והרצון שלו להגיע לישיבת ממשלה כדי לצדד בהקמת ועדת חקירה ממלכתית, מעידים שהוא חושב שתפקיד השב"כ הוא אחר, או לפחות סדר העדיפויות שלו. קיוויתי להאמין שאירועי השבעה באוקטובר שינו את המצב והחזירו את הדאגה למצב הביטחוני לראש הפירמידה, כרגע זה נשמע שטעיתי.
