משימתו העליונה של הרמטכ"ל הנכנס, רב אלוף אייל זמיר, היא זו הביטחונית. עליו להבטיח כי צה"ל יגן על מדינת ישראל ותושביה מפני אויביה. אך זו אינה משימתו היחידה. על מנת להבטיח את המשך קיומו של צה"ל כצבא העם, עליו להתמודד עם שלושה אתגרים בתחום יחסי החברה הישראלית וצה"ל, המונחים לפתחו: גיוס החרדים; שמירה על עמוד השדרה הערכי של צה"ל; ושיקום האמון בפיקוד הצבא.
האתגר הראשון העומד בפני הרמטכ"ל הנכנס הוא שאלת גיוס החרדים. נבחרי הציבור הישראלים אפשרו לכמעט כל צעירי החברה החרדית להימנע משירות צבאי, באמצעות דחיות חוזרות ונשנות שניתנו למי ש"תורתם אוֹמנוּתם". הבעיה הזאת, שעד ל-7 באוקטובר מוסגרה כעניין ערכי וכלכלי, התבררה מאז תחילת המלחמה כרחבה יותר בגלל משבר כוח האדם בצה"ל.
בהעדר הרחבת בסיס המשרתים כך שיכלול גם גברים חרדים, מסתמך צה"ל על שני אדנים: משרתי ומשרתות המילואים שרבים מהם שירתו מאות ימים מאז תחילת המלחמה, ובני ובנות הציבור החילוני, המסורתי והציוני-דתי בישראל המתגייסים לצה"ל באחוזים גבוהים מאוד, וצה"ל מבקש להאריך את שירות החובה שלהם לשלוש שנים. כלל אין זה ברור ששני האדנים הללו יהיו נכונים להמשיך לשאת בנטל השירות ההולך ומתארך כאשר החרדים יימנעו מלעשות זאת.
נכון שהמשימה העיקרית בנוגע לגיוס חרדים מונחת לפתחה של כנסת ישראל, אבל על הרמטכ"ל לשקף עמדה מקצועית ביחס לצרכי צה"ל. במקביל, צה"ל והרמטכ"ל יצטרכו גם למצוא את הדרך הנכונה לשילוב החרדים, דרך שתשלב בין כבוד לערכיה של החברה החרדית, ובין שמירה קפדנית על אחידותו של צה"ל, ומניעת התפרקותו לכמה צבאות שלהם תרבות מקצועית וערכית נפרדת, ושרשרת פיקוד בה מעורבים גורמים רבניים מחוץ לצבא.
האתגר השני העומד בפני רב אלוף זמיר בתחום יחסי הצבא והחברה הוא האתגר הערכי. שורה של סקרים שנערכו בשנים האחרונות מגלים כי חלקים ניכרים בציבור היהודי הישראלי תומכים במדיניות שימוש בכוח העומדת בניגוד למדיניות צה"ל, ואף בניגוד ל"רוח צה"ל" – הקוד האתי של צבא הגנה לישראל.
כך למשל, בסקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה הסכימו למעלה מ-63% מהנשאלים היהודים עם ההיגד שלפיו "יש להרוג מחבל מנוטרל גם אם לא נשקפת ממנו סכנה" – עמדה המנוגדת לדין, לפקודות ולערכי צה"ל. באותו סקר, 60% מהנשאלים היהודים סברו שהשמירה על ערך "טוהר הנשק" מונעת מצה"ל למלא את משימותיו. פער זה בין ערכי החברה לבין ערכי צה"ל משמעותי במיוחד בישראל, שבה מגויסי החובה מגיעים מכלל שכבות הציבור, ושירות המילואים בה נרחב.
האתגר השלישי הוא האמון הציבורי במפקדי צה"ל. אומנם, מדידות חוזרות ונשנות מגלות כי גם לאחר המחדלים של 7 באוקטובר שומר צה"ל בכללותו על רמת אמון ציבורי גבוהה בקרב הציבור היהודי. אך ככל שהשאלה נוגעת לפיקוד הבכיר של צה"ל רמת האמון יורדת, במיוחד בקרב תומכי הימין בישראל.
כך, בעוד שבאוקטובר 2024 הביעו 86% מהציבור היהודי אמון בצה"ל, הרי רק כ-66% מהציבור היהודי הביעו אמון בפיקוד הבכיר בצה"ל. בקרב מצביעי הציונות הדתית ועוצמה יהודית, ירד האמון בפיקוד הבכיר לפחות מ-50%. בסקר אחר שנערך בנובמבר 2024, ענו רק 44% מתומכי הימין כי "מערכת הערכים של הפיקוד הבכיר בצה"ל קרובה למערכת הערכים האישית שלך".
שורש הבעיה בכל שלושת האתגרים שתוארו הוא חברתי-פוליטי, ושלושתם מונחים כעת לפתחו של הרמטכ"ל הנכנס. עליו לדאוג לשילוב ראוי של החרדים בצה"ל, לשמור על ערכיו, ולהשיב את האמון הציבורי בפיקוד הצבאי הבכיר. אם חלילה לא יעלה בידו להתמודד עם אתגרים אלו – יועמד מודל צבא העם הממלכתי בסכנה. אם יצליח במשימה זו, גם העמידה באתגרים הבטחוניים שבפניו תהיה קלה הרבה יותר. ערב כניסתו של רב אלוף זמיר לתפקיד הרמטכ"ל ה-24 של מדינת ישראל, נאחל לו הצלחה רבה בשלל המשימות המאתגרות שלפתחו. הצלחתו היא הצלחתנו כולנו.
