לא התבלבלתם בעמוד, זה אכן מדור המוזיקה, ונעסוק הפעם בסרטים המוזיקליים שיצאו לאחרונה ואלה שעתידים לצאת. נפתח בדוגמה האחרונה והטרייה – "אנונימי לגמרי" שבו מגלם טימותי שאלאמה את בוב דילן בראשית דרכו בתחילת שנות ה־60, אל תוך ההתפתחות והרגע שבו לקח את הגיטרה החשמלית לידיו ואל המוזיקה שלו (הידוע כ"Dylan Goes Electric") ובו שינה את הדרך שבה נתפס עד לאותה נקודה, כנסיך, ובהמשך – כמלך הפולק (בעודו בורח בכל דרך מכתרים ותארים, אז ועד ימינו אנו). הסרט לא בוחר להאיר את דילן באופן עגול ומעריץ כמו שביוגרפיות אחרות נוטות ונטו לעשות. ראו לדוגמה את "רפסודיה בוהמית" על להקת קווין מ־2018, שעל אף ההצלחה שלו וההנאה ממנו חסך לחלוטין חלק גדול מחייו המורכבים (והלא תמיד אסתטיים ונעימים) של פרדי מרקורי, הסולן. חלק גדול מכך נובע מעשיית הסרט בשילוב כוחות ובתיאום עם חברי הלהקה שעודם בחיים, והרצון ליצור מוצר קולנועי נעים ומזמין (ורמי מאלק שאכן שיחק מעולה את פרדי וזכה באוסקר על התפקיד). במהלך הצפייה ב"אנונימי לגמרי" אפשר לשבת באולם וקצת לסלוד מדילן, לכעוס עליו וגם לתת מבט חומל לרגעים על הפשטות שבו ושחיפש במסעותיו, להתבונן על שלב מעניין בקריירה שהוביל אותו הלאה להמשיך להיות היוצר שלא מחפש שיכתירו אותו בשום כתר או כותרת, רק לכתוב ולהופיע. אנונימי (כמעט) לגמרי, יוצר מסקרן, חי את עצמו ומביט על העולם, קצת דוש לרגעים, אבל תמיד דילן. המון קרדיט על זה לשאלאמה המוכשר ברמות.
מוקדם יותר השנה יצא לאקרנים "Better Man: סיפורו של רובי וויליאמס" המגולל את חייו של הכוכב הבריטי מלאי ההצלחות והתהפוכות, מלהקת הבנים "Take That" ועד קריירת הסולו המצליחה, כשבדרך היו נשים, וגם סמים, דיכאונות ועוד בהתאם להצלחתו העצומה. המעניין הוא שבניגוד לעוד סרט שבו מתראיינים קרובים ומשפחה לצד קולגות ועיתונאים, מדובר בשחזור רגעים מהקריירה שבהם וויליאמס עצמו מגולם על ידי שימפנזה. כן כן, מה שקראתם. התוצר עצמו משעשע על גבול המתיש, ולמרות ביקורות מעורבות הסרט קיבל מספר לא מובטל של פרסים. באותה גישה (אך בביצוע נהדר יותר, לטעמי) נקט ווילאמס אחר (פארל וויליאמס), וסיפר את קורות חייו דרך דמויות לגו. המפיק־זמר־ראפר־יזם־מעצב־יוצר ככלל צלח את המשימה לחלוטין בהפיכת סרט ביוגרפיה מוזיקלית ואת המסלול הדי־ידוע שלו לדבר מסקרן וחדשני. זהו צעד שללא ספק ציפיתי מפארל, בתור פורץ דרך כל חייו – מההפקות שלו שבהן ניכר שילוב האנדרגראונד עם הפופ וקשת האמנים שעבד איתה ועד הסגנון המובחן כל כך שלו, בין שבמוזיקה עצמה ובין שבלבוש.
ויש עוד סרטים בדרך, מבטיחים ללא ספק. אחד בולט במיוחד הוא "מייקל", שבו יסופר הסיפור של אחד מהכוכבים הגדולים שחיו על הכוכב הזה, מייקל ג'קסון. ממה שכרגע ידוע לציבור; הבמאי הוא אנטואן פוקואה ("יום אימונים מסוכן", "המלך ארתור" ועוד), את מייקל עצמו ישחק ג'פאר ג'קסון, בנו של ג'רמיין אחיו של מייקל. בתיעודים חלקיים שהודלפו מהצילומים ניכרת עבודת תחקיר של הצוות
לצד המשחק של ג'אפר עצמו שמזכיר את דודו בדבר או שניים. לפי ההבנה שהמשפחה שותפה בחלק מהסרט, מעניין לשמוע את אחד ממפיקי הסרט מוסר הצהרה שבה אמר שהסרט ייתן מבט ישיר אל חייו של כוכב הפופ שהיה אדם "מסובך" (דרך אחת לנסח אותו) אך עדיין יש כאן מורשת שראוי לחקור. האם נקבל הצצה אמיתית לחלקים האפלים של מלך הפופ? האם יהיה זה סרט שיישאר איתנו גם להמשך? ניאלץ לחכות ל־3 באוקטובר 2025, לפי תאריך ההפצה הנוכחי.
מתוכננים גם סרטים על בילי ג'ואל, בוי ג'ורג', ג'ניס ג'ופלין ופרנק סינטרה ואפילו הביטלס, שלפי השמועה יזכו לארבעה סרטים נפרדים. כל אחד מתמקד בחבר אחר בלהקה וכולם בבימויו של סם מנדס, יהודי בריטי העומד מאחורי שני סרטי בונד מצליחים מהעשור הקודם, זאת בנוסף לעבודה עטורת שבחים ופרסים בתיאטרון, וזוכה פרס האוסקר על "אמריקן ביוטי" בשנת 2000. כל אלה שאפתניים ביותר, ואנחנו ללא ספק מחכים בציפייה.
