ז'אנר הפשע פורח בשנים האחרונות על המסך הישראלי. בין שמדובר בקומדיה קלילה ושנונה, ובין שבדרמה אפלה וקודרת. הטלוויזיה הישראלית נשטפת מדי שנה בגל של סדרות משטרה ורצח, שלא פעם גם חוזרות על עצמן ונראה כאילו נכתבו על אותו הנייר, כשעליו עוד סימני הסדרה שנכתבה עליו קודם. כך גם "מגרש הרוסים" החדשה של כאן 11, שאותה יצרו יבגני רומן ודמיטרי מלינסק.
רומן ומלינסק מחזירים אותנו לשנות ה־90, בשיאה של העלייה מברית המועצות ונפילתה של האימפריה. יהודה (יעקב זדה דניאל) חוקר משטרה קשוח במיוחד, מנסה לפענח את רציחתה של עולה חדשה ששמה אולגה, ותוך כדי נתקל באנדריי, אב שהגיע מברית המועצות ומנסה להשיג חנינה לבנו הנידון למוות בכלא הרוסי על רציחות דומות. בניסיון למצוא יחד את הרוצח הם מנסים לגשר על הפערים שאולי היום נראים סבירים, אבל פעם היו עמוקים כתהום.
כמו במערכת המשפט השנויה במחלוקת של בריה"מ, אפשר היה לחרוץ את דינה של "מגרש הרוסים" מראש. אך כבר בפרק הראשון עולים כמה נתונים שהופכים אותה לאחרת. זדה דניאל לוקח את הדמות – שמרוב שהיא קלישאתית יכולה כבר להירשם כפטנט ישראלי מוכר – כמה וכמה צעדים קדימה. עם משחק מצוין הוא מחדיר בה הרבה נשמה, רעל וגוון אפל שנותן אור חדש לטייפקאסט הנדוש. ובכלל, הטון הקודר של הסדרה מרחיק אותה בכמה צעדים מהז'אנר החוזר על עצמו, לכיוון יותר נטפליקסי ואפילו בריטי. הרוסית ששולטת בעלילה אומנם מקשה על החיבור הטבעי בין הצופה לעלילה, אבל גם היא מוסיפה תבלין מיוחד לבלילה שחוזרת על עצמה.
מגרש הרוסים, לאט ובעדינות, מצדיקה את בחירתה על פני אלפי התכנים האחרים שצצים בטלוויזיה מדי ערב. עולם המושגים המשטרתי והדיאלוגים הצפויים שבדרך כלל מקבלים את מלוא הפוקוס בסדרות כאלו נזנחים לטובת רגעים אנושיים, מעניינים ואפילו חדשים. כמו עולה חדש שמדבר במבטא אחר, הסדרה דורשת סבלנות וראש פתוח, ובתמורה מציעה משהו מסקרן, מקורי ומרענן. וכמו החברה הישראלית בתקופת העלייה, גם הטלוויזיה הישראלית רק תרוויח.
מגרש הרוסים // יום ב', 21:00 // 8 פרקים // אורך כל פרק: 45 דקות // כאן 11 וכאן BOX // בקיצור: קליטת עלייה וקוץ בה
