אלכס ג'נסן שם לב שלאחרונה בתו בת ה־14 ובנו בן ה־9 רבים זו עם זה לעיתים קרובות יותר מהרגיל. בוקר אחד, בזמן טיול משותף שלו ושל בתו, היא פנתה אליו ושיתפה אותו בנקודת המבט שלה על הדינמיקה בין הוריה לאחיה. "היא אמרה, 'זה מעצבן שאתם תמיד בצד שלו. בכל פעם שהוא עושה משהו מעצבן, אתם אומרים לי פשוט להתעלם ממנו, וזה משגע אותי'".
ג'נסן גילה הבנה לבתו במקום להתכחש לדבריה. לאחרונה השתתף במחקר שפרסמה האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה. הוא בחן את התופעה של יחס מועדף של הורים כלפי ילדיהם וגם ניסה לקבוע אילו ילדים נוטים לקבל יחס כזה, והתוצאות היו חד־משמעיות: המגדר, סדר הלידה ואופי הילד משפיעים על השאלה האם ילד מסוים יקבל יחס מועדף מהוריו.
ילדים שמוגדרים כנעימים (ממושמעים יותר) ומצפוניים (ואחראיים יותר) נוטים גם הם להיות מועדפים על ידי ההורים
"במחקר אי אפשר לפנות להורים ולשאול, 'נו, מי הילד האהוב עליך? הורים לא יענו על זה. הם יגידו, 'אין לנו ילד מועדף'", הוא מספר. "לכן שאלנו את ההורים שאלות קונקרטיות יותר: האם אתם חווים יותר עימותים עם ילד מסוים? עם איזה ילד אתם מבלים הכי הרבה זמן? האם יש ילד שמקבל יותר חום ואהבה? יותר השקעה כספית? יותר עזרה בשיעורי הבית?
שאלות דומות הונחו גם בפני הילדים, הוא אומר, "שאלנו את הילדים – בהשוואה לאח או לאחות שלך, עם מי ההורה שלך מבלה יותר זמן?"
ממצאי המחקר הראו דפוסים ברורים ועקביים:
1. בנות נוטות להיות מועדפות על ידי ההורים – לפי דברי ההורים. הילדים, לעומת זאת, לא דיווחו על אותו דפוס מנקודת מבטם.
2. יש יתרונות להיות הבכור במשפחה: אחים בכורים קיבלו יותר חופש ויותר אוטונומיה. במבט ראשון זה אולי נראה אינטואיטיבי; ילדים בכורים הם בדרך כלל בוגרים ואחראיים יותר. וגם כשהם מבוגרים, ההורים עדיין נותנים יותר חופש לילדים הבכורים.
3. תכונות אופי מסוימות קשורות ליחס מועדף: ילדים שמוגדרים כנעימים (ממושמעים יותר) ומצפוניים (ואחראיים יותר) נוטים גם הם להיות מועדפים על ידי ההורים.
ג'נסן סובר כי למחקר יש חשיבות רבה עבור הילדים "עשרות שנות מחקר מוכיחות שילדים מועדפים הם בעלי בריאות נפשית טובה יותר ועם פחות בעיות בבית הספר, וחשוב להכיר בכך שרמה מסוימת של העדפה הורית נפוצה הרבה יותר ממה שהיינו רוצים להודות, זה קורה ברוב המשפחות. כל הורה מתייחס לילדים שלו באופן שונה, אז הורים לא צריכים לקרוא מחקר כזה ולומר: 'אוי לא, אני מתייחס לילדים שלי בצורה דיפרנציאלית, נכשלתי'. אני לא רוצה שזה יהיה המסר שהורים ייקחו – אלא פשוט שיכירו בכך שלפעמים הבדלים ביחס יכולים להיות בעייתיים".
אז מה אתם יכולים לעשות על פי המחקר:
1. להסתכל בכנות על הדרך שבה אתם מתנהלים עם הילדים שלכם. זה יעזור לכם להפוך את הדינמיקה המשפחתית לנוחה ובריאה יותר עבור כל המעורבים.
2. להפוך את ההבדלים ביחס ללגיטימיים. צריך להסביר לאחים מדוע הורה צריך להתמקד יותר באח אחר, זה יכול להיות קושי בלימודים או בעיות רפואיות אבל המובן מאליו להורה הוא לא תמיד מובן לאחים של הילד.
3. אם יש עלייה בכמות המריבות בין האחים או אם ילד אומר במפורש שהוא מרגיש שמשהו לא הוגן, ההורה צריך להיות מוכן להקשיב למה שהילד מרגיש. לא רק להגיד, 'אתה טועה, זה בסדר בגלל א', ב' ו־ג' – אלא באמת להיות פתוח לשיחה כנה עם הילד על הנושא".
ג'נסן נזהר שהמחקר שלו לא יוסיף עוד שכבה של רגשות אשם אצל ההורים. "שוחחתי בנושא עם מאות, אולי אלפי אנשים – חברים, בני משפחה, הורים וסטודנטים – ונראה לי שהורים רבים בסוף מרגישים ממש אשמים. אין לי פתרון קסם לזה, באמת, אבל – אשמה לא מביאה לדברים טובים במשפחה", הוא אמר. "כולנו עושים טעויות כהורים. אז תתמקדו בשיפור, אבל נסו להשאיר את האשמה מאחור".
