אמירתו המכוערת של ראש האופוזיציה יאיר לפיד על השרה אורית סטרוק ("אני מסתכל על אורית סטרוק. רק על זה מגיעה לי העלאה"), הובילה בצדק לסערה ולמתקפה עליו, מצד שרים וחברי כנסת רבים. רק שהביקורת על לפיד, הגיעה, כצפוי, כמעט אך ורק מחברי הקואליציה. באופוזיציה – למעט ח"כ ליברמן שאמר שזו אמירה מיותרת – שתקו, ובתוך מפלגת 'יש עתיד' – צרצרים.
חוסר היכולת למתוח ביקורת על התבטאות אומללה של מישהו מהמחנה שלך, היא כמובן לא נחלת השמאל בלבד. אחד מאלו שתקף באופן חריף את לפיד על התבטאותו היה שר התקשורת שלמה קרעי. כך כתב קרעי על דבריו של לפיד: "זו תמצית משנתה של 'יש עתיד': בוז, התנשאות ושנאה כלפי ציבור ענק בישראל".
ובכן, בכל הקשור לבוז ולשנאה כלפי ציבור אחר, קרעי יכול ללמד דבר או שניים את אנשי 'יש עתיד'. רק לפני שבועיים הוא תקף מעל דוכן הכנסת את ח"כ אלון שוסטר בגלל היותו חבר קיבוץ מפלסים, ואמר כך: "אתה קיבוצניק, אוכל אוכל אורגני, מדושן עונג. מתי סבלתם בקיבוצים מיוקר המחיה". קרעי, שביקר את לפיד על בוז והתנשאות אמר גם באותו נאום לחברי האופוזיציה: "לכו תלמדו ידע כללי, קצת מורשת, קצת ידע". את ח"כ יוראי להב-הרצנו הוא כינה באותה הזדמנות: "אידיוט. בור ועם הארץ".
ומי תקף את השר קרעי על דבריו נגד הקיבוצניקים?. חברי הכנסת מהאופוזיציה כמובן. אף שר בליכוד לא גינה את דבריו של קרעי, כי ככה זה במערכת הפוליטית – מצופפים שורות. כשהאמירה המכלילה, המקטבת והמשניאה נאמרת על ידי מישהו מהמחנה השני, מיד תהיה תגובה תקיפה. אבל כשאמירה מכוערת נאמרת על ידי מישהו מהמפלגה שלך, הנורמה המקובלת במערכת הפוליטית היא לשתוק ולהתעלם, כדי שחס וחלילה לא תיחשב למשתף פעולה, מתייפייף, חנפן, וכמובן – אידיוט שימושי.
אלא שבדיוק בנקודה הזאת טמון הסיכוי היחידי לשינוי השיח הפוליטי במדינת ישראל. אם באמת רוצים לטהר את השיח הציבורי בחברה הישראלית, חייבים גם ביקורת פנימית.
תארו לעצמכם שחבר כנסת ממפלגת 'יש עתיד' היה מוציא לתקשורת הודעה בזו הלשון: "למרות שדעותיי שונות מדעותיה של השרה אורית סטרוק, אני סבור שהתבטאותו של יו"ר המפלגה יאיר לפיד בנוגע אליה, לא הייתה במקומה". תארו לעצמכם ששר בליכוד היה אומר בראיון, מבלי להתנצל: "אמנם עמדותיי הפוליטיות דומות לעמדותיו של חברי השר שלמה קרעי, אבל אני מתנער מהסגנון בו הוא בוחר להביע אותן".
כל עוד אנחנו מסרבים למתוח ביקורת על דיבור לא ראוי של מישהו מהמחנה שלנו, כל עוד אנחנו מבקרים ומגנים רק התבטאויות משניאות שנאמרו על ידי ברי הפלוגתא שלנו, שום דבר בשיח הפוליטי שלנו לא ישתנה. דווקא כשהביקורת מגיעה מבפנים ונאמרת על ידי חברים ושותפים לדרך, היא עשויה להיות נקייה יותר מפוזיציה ונגיעות אישיות, ויש לה סיכוי להישמע ולהשפיע לטובה.
