7דו"ח השב"כ על מחדלי 7 באוקטובר נפל השבוע כמו טיל בליסטי ויצר מכתש שבמרכזו עומדת דמות אחת ויחידה: דמותו של ראש השב"כ, רונן בר. זוהי במידה רבה תוצאה של היות השב"כ ארגון חשאי, שאינו יכול לחשוף את ראשי האגפים ואת אחריותם למחדל. הם יישארו י', ג' או ס', חוסים תחת מטרייה של עמימות. זאת בניגוד לתחקירים הצה"ליים שנפרשו בשבועות האחרונים יום אחר יום, קיבוץ אחר קיבוץ, אלוף אחר אלוף, שהכו על לוח ליבם, אמרו אשמנו חטאנו, וביקשו את סליחתם של התושבים שהופקרו. וזה לא ההבדל היחיד. בדרמה התנ"כית הנגלית לנגד עינינו, הרמטכ"ל היוצא הרצי הלוי הוא הגיבור הטרגי, קצין וג'נטלמן שלקח אחריות, סיים את התחקירים גם אם באיחור, והתפטר. הוא הגיבור הטרגי של מלחמת עזה, שאול שנפל על חרבו.
רונן בר, לעומת זאת, מזכיר אולי את יואב בן צרויה, המצביא רב המעללים שדוד המלך ציווה להורגו. לא שיש פה ניסיון להשוות את ראש הממשלה לנעים זמירות ישראל, וגם לא להאשים אותו כמובן במזימות חיסול. אבל אם זה היה תלוי בנתניהו לבדו ולא ביועצת המשפטית לממשלה, הוא כנראה היה מצווה לסיים את הקריירה של ראש השב"כ כאן ועכשיו. אבל נראה שרונן בר לא מתכוון ללכת כל כך מהר. לא לפני שידאג להשלים שתי משימות עליונות בראייתו: השבת 59 החטופים, החיים והמתים, שנותרו בשבי חמאס, והקמת ועדת חקירה ממלכתית. רק אחר כך יעזוב. ואם זה המצב, מעניין כמה זמן עוד ייקח עד שיגיע גם טקס הפרידה מראש השב"כ. ספוילר: כנראה הרבה יותר ממה שראש הממשלה היה רוצה.
נתניהו לא יאהב את זה. אבל לשיטתו של ראש השב"כ, תמיכתו בהקמת ועדת חקירה ממלכתית אינה פוזיציה לעומתית גרידא. היא נטועה בהגדרת ייעודו החוקי של השב"כ כארגון המופקד על "שמירת סדרי המשטר הדמוקרטי ומוסדותיו". ואם לא די בכך, כעת מצטרפת לכך גם פרשת קטארגייט. במסגרת הגדרת תפקידיו, השב"כ אחראי לפעול גם נגד "חתרנות", המוגדרת בפסיקת בג"ץ כ"פעילות שיש בה היבטים חשאיים", הנובעים בין השאר "מאינטרסים של גורמים זרים, אשר מטרתם או תוצאתם היא עבירה על החוק או פגיעה באינטרסים חיוניים לביטחון הלאומי".
נראה שרונן בר לא מתכוון ללכת לפני שידאג להשלים שתי משימות: השבת החטופים והקמת ועדת חקירה ממלכתית, שלשיטתו נטועה בהגדרת ייעודו של שב"כ
כלומר, כדי לפטר את ראש השב"כ, להרחיקו, לסיים את תפקידו או כל ניסוח אחר, על ראש הממשלה להתמודד עם פלונטר כפול. התסבוכת הזו קפצה מדרגה עם החלטתה של היועמ"שית לפתוח בחקירה פלילית בפרשת קטארגייט, הקושרת בין גורמים במשרד רה"מ לגורמים בקטאר. ובמצב החדש שנוצר, כל עוד מתנהלת חקירה בפרשה, נתניהו מנוע מלפטר את ראש השב"כ בשל ניגוד עניינים.
עד כמה המתח השורר בין השניים משפיע על תפקודם? קשה להעריך. בניגוד למתח הגלוי בין נתניהו לשר הביטחון לשעבר יואב גלנט במהלך המלחמה בעזה, שהציבור נחשף לו בעיקר בהופעותיהם המשותפות במסיבות עיתונאים או בהיעדרן – במקרה של רונן בר, אין לציבור הזדמנויות לראות בפומבי כיצד מתנהלים השניים זה לצד זה. אבל דיווחים לא חסרים.
טפח מרמת המתיחות הנוכחית נחשף לפני שבועיים. במהלך ישיבת הממשלה, היועצת המשפטית גלי בהרב־מיארה שאלה את השרים מדוע לא הוצגה בפניהם עמדתו של רונן בר בעניין הקמת ועדת חקירה ממלכתית. רה"מ, שמאוד לא אהב את מה שאוזניו שומעות, כך על פי הדלפות מישיבת הממשלה, דפק על השולחן ואמר כי "מדובר בפקיד, זה ממש אבסורד. באיזו סמכות הוא מביע עמדה מבלי שהתבקש ומבלי שזה קשור אליו". המילה "פקיד" היא לכאורה מילה ניטרלית, המתארת תפקיד או מעמד. יש פקיד ממשלתי, פקיד בכיר, פקיד דואר או פקידת משלוחים. אבל בז'רגון המקומי הביטוי הזה נושא מזמן קונוטציה של כינוי גנאי, שנועד להשפיל ולהקטין.

לא יהיה מופרך להניח שראש הממשלה התקנא לאחרונה לא מעט בנשיא ארה"ב דונלד טראמפ, שמאז היבחרו נמצא בעיצומו של מסע פיטורים המוני. חלקו מסיבות ענייניות או אידיאולוגיות, אך גם לא מעט פיטורי נקם. בין השאר של תובעים ממשלתיים שהיו מעורבים בהעמדתו לדין או בטיפול באירוע הפשיטה של תומכיו על גבעת הקפיטול. טראמפ פיטר בהינף יד את הגנרלים הבכירים ביותר בצבא האמריקני, ובסיועו האדיב של אילון מאסק הולכים הביתה גם אלפי פקידים ממשלתיים. נכון, פה ושם יש איזה שופט פדרלי אמיץ שעוצר פיטורים כאלה או אחרים, אבל הסערה נמשכת וידו של טראמפ עודנה נטויה. הדמוקרטים נאלמו דום וגם ארגוני העובדים מתקשים עדיין להתמודד עם המצב החדש. בישראל, לעומת זאת, בהיעדר משטר נשיאותי קשה לדמיין בכלל סיטואציה כזו. ואולי טוב שכך. אבל לא יהיה מוגזם לחשוב שהמילה הלוואי חלפה גם במוחו של נתניהו. הוא תקוע, זו המילה, עם ראש השב"כ.
בכל אופן, העימות בין השניים רק הולך ומחריף. והשבוע, עם הוצאת דו"ח השב"כ, נדהמו בלשכת נתניהו לגלות את ההאשמות החמורות שעלו בו כלפי הדרג המדיני נוכח אירועי 7 באוקטובר. נתניהו ציפה כנראה שראש השב"כ קודם כול יגיש לו את הדו"ח, ורק אחר כך יפרסם אותו. זה לא מה שקרה. וכך גילו בלשכת נתניהו שבניגוד לתחקירים הצבאיים, דו"ח השב"כ היה הרבה פחות צמחוני. ואף שהשב"כ מכיר בכישלונו הקולוסאלי לספק התרעה, מחברי הדו"ח לא נמנעו מכתב אישום חריף נגד הדרג המדיני והעומד בראשו. גם מול הצבא, אבל בנוגע לדרג המדיני הדו"ח מצביע על נתניהו כמי שלאורך 15 השנים האחרונות היה אחראי למדיניות שאפשרה לחמאס להתעצם ולהפוך למפלצת טרור.
"הסיבות המרכזיות לבניית כוחו של חמאס שאפשרו את היציאה למתקפה", על פי הדו"ח, הן "מדיניות של שקט שאפשרה לחמאס התעצמות מסיבית; הזרמת כספים קטאריים והעברתם לזרוע הצבאית להתעצמות; כרסום מתמשך בהרתעה של מדינת ישראל; ניסיון להתמודד עם ארגון טרור על סמך מודיעין והגנה תוך הימנעות מיוזמות התקפיות; משקלן המצטבר של הפרות בהר הבית, היחס לאסירים, והתפיסה כי החברה הישראלית נחלשה בגין הפגיעה בלכידות החברתית. כל אלו היו זרזים להחלטה לצאת למערכה". הניסוחים בדו"חות הצבאיים היו הרבה יותר עדינים. מין אמירה עקיפה שלפיה מדיניות הבידול הממשלתית בין יו"ש לרצועה סייעה לחמאס להפוך למה שהוא.
מעבר לדינמיקה הפנימית, ראש הממשלה תוהה מן הסתם על רקע הדו"חות כיצד הוא נתפס בעיני הממשל האמריקני החדש, והאם במונחים טראמפיסטיים הוא נתפס אולי כחלש. בסביבה הדרוויניסטית שיצר טראמפ אין מקום לחלשים.

רק מילה טובה או שתיים
רגע לפני שהאווירה הרעילה איימה לגלוש, היה השבוע גם רגע של הפוגה. בטקס הענקת הדרגות לרמטכ"ל הנכנס, רב־אלוף אייל זמיר, נשמעו לראשונה גם זמירות אחרות. לא בדיוק פיוס, יותר מין ניסיון לגמור את זה יפה. במילות הפרידה מהרמטכ"ל היוצא מצא נתניהו, אולי לראשונה מאז 7 באוקטובר, את הדרך לומר בפומבי גם מילה טובה לרב־אלוף הלוי.
"ראיתי אותך בימים הראשונים וגם בהמשך יוצא לשטח, כמעט לא ישן, לא רואה את המשפחה לפעמים שבועות. אני מודה לך", אמר נתניהו. שר הביטחון ישראל כ"ץ היה קצת יותר נדיב לרמטכ"ל היוצא בדברי התודה שלו, והכיר גם במהפך שעשה: "מילאת את משימתך במסירות רבה ומתוך מחויבות עמוקה למדינה, לצה"ל ולאנשיו. מתוך כישלון ההגנה על אנשינו ידעת לקום, להתעשת ולעמוד בראש צבא שגרף שורה של הצלחות".
הלוי מצידו הודה בכישלון הצבא וקרא להקים ועדת חקירה ממלכתית. "לא כדי להאשים", הבהיר, "אלא כדי להגיע לשורש הבעיות ולאפשר תיקון". ב־7 באוקטובר, אמר, צה"ל כשל. היה כאן כישלון עמוק. אך "אין זה נכון שכישלון בסדר גודל כזה יתוחקר רק בצה"ל ובשב"כ". זו הייתה הדרך העדינה שבה הגיבור הטרגי של מלחמת עזה אמר בעצם שיש לחקור גם את הדרג המדיני. עם השב"כ זה כנראה ייראה אחרת.
החלק היותר מעניין הוא שבאופן יוצא דופן, דו"ח השב"כ הצליח להוציא את הקטארים משלוותם. לא עברה יממה מפרסום הדו"ח, והקטארים, שבדרך כלל שומרים על פאסון, טרחו להוציא הודעה לתקשורת שלפיה הטענות כי הכספים שהזרימה קטאר לעזה הביאו להתעצמות חמאס הן שקריות. "מדובר בהאשמות שווא של שב"כ, שקושר את הסיוע הקטארי לטבח", לשון ההודעה. "זוהי דוגמה נוספת להסתה המונעת מאינטרס אישי של שימור עצמי. מעולם לא נמסר סיוע לזרוע המדינית או הצבאית של חמאס". על כגון דא נאמר, האירוניה הרגה את עצמה.