ד' זה ד-מו-קרט-יה: מילון הקיטוב השלם והמעודכן

ד־מו־קרט־יה!

המילה "דמוקרטיה" משמעותה שלטון העם. כלומר, אנו מקיימים לבחירות, רוב הבוחרים מצביעים לדרך אידיאולוגית כלשהי, ונבחרי הציבור מנסים לממש אותה.

כשמפצלים את המילה הזאת, צועקים אותה בגרון ניחר ומוסיפים סימן קריאה, משמעותה אחרת לגמרי: אם הרוב ינסה לעשות משהו – כל דבר, אפילו שמץ – שלא נראה למיעוט שהפסיד בבחירות, הכלים יישברו ויוכרז מידית על קץ הדמוקרטיה. אבל אל תדאגו, גם אם הדמוקרטיה תלך לעזאזל, תמיד תישאר לנו ד־מו־קרט־יה!

קואליציה

בהגדרה, זו ברית בין ישויות שונות המשתפות פעולה לקידום עניין שחשוב להן. אבל זו הגדרה פרוגרסיבית ושמאלנית להחריד שצריך לעדכן – ודחוף.

קואליציה במדינת ישראל היא היכולת לעשות כל מה שאני רוצה, איך שאני רוצה, באפס התחשבות ובחוסר אכפתיות ברמה הגבוהה ביותר במי שלא נמצא בקואליציה וחושב אחרת. קואליציה היא גם במה נאותה לגסות רוח מתמדת, בריחה מאחריות, חלוקת מיליארדים מיותרים למי שקרוב לצלחת, ותמיכה בהשתמטות המונית מצה"ל.

נתיבי איילון

ויקיפדיה מגדירה אותם "הכביש העיקרי במטרופולין תל־אביב־יפו, שחוצה אותו מצפון לדרום, והוא כביש מהיר ברובו, ולצידו מסילת רכבת ונחל איילון שמנקז גשמים מכל אזור השפלה". לא ברור מדוע כותבי הערך השחיתו כל כך הרבה מילים על דבר מיותר כמו תנועה במקום לכתוב בפשטות "המקום שרשום בטאבו על שם המפגינים נגד הממשלה, שהם יחסמו אותו כאוות נפשם בלי שאיש יעז לעשות להם דבר, ואף ידליקו בו מדורות לעיתים מזומנות".

הוועדה לבחירת שופטים

קבוצת אנשים שתפקידה לבחור שופטים שדרכם האידיאולוגית מתאימה לשלי. ברגע שמסתמן שיש סיכוי שאחד או יותר מהשופטים שייבחרו לוועדה אינו מתאים ב־100 אחוזים לדעותיי, אעשה הכול כדי לשנות את הרכבה, בלי עניין בהשלכות המהלך. בסוף, בשביל מה נבחרתי לכנסת אם לא כדי לנקום במי שאני שונא כל כך הרבה שנים?

300 אלף

מספר גנרי שמטרתו לתאר כ־5,000 איש שמפגינים בקפלן במוצאי שבת. זכות גדולה זכינו שלפחות אחד מהניסים שהתרחשו בבית המקדש מתקיים בנו ממש עכשיו. כשם שמעולם לא אמר אדם "צר לי המקום בירושלים", כך מעולם לא אמר אדם שצר לו המקום בהפגנה של חצי מיליון איש בצומת עזריאלי.

בהתחשב במספרי המפגינים שמופצים בתקשורת, הנס מתעלה הרבה יותר על זה שהיה בימי קדם. נוסף לו גם נס ייחודי שלא התקיים עד כה בשום מקום ברחבי תבל – התפזרות שבועית של הפגנת מאות אלפים בתוך דקות וללא פקקים. איזה טוב השם.

פשרה

ממילות הגנאי המכוערות והמתועבות של התקופה. מי שמנסה לפשר בין הצדדים הניצים במחלוקת שקורעת את העם הוא גיס חמישי, אוויל משריש, אידיוט שימושי, ביביסט וקפלניסט.

ההתנגדות האוטומטית לכל פשרה מקיצוני שני הצדדים היא הדבר היחיד שעדיין מחבר ביניהם. כנראה רבי לוי יצחק מברדיצ'ב היה מלמד עליהם זכות בשל כך.

יום שיבוש

כשקבוצה מסוימת בעם לוקחת את החוק לידיים ועושה בו כרצונה. זהו טריק יעיל מאוד, כי הרי מה ישכנע אנשים להתנגד לממשלה ולהצטרף לקוראים להפלתה אם לא חסימת הכביש שהוא הדרך שלהם לקחת את הילד מהגן, הפרעה לשגרת חייהם ונטיעת התחושה שבכל רגע נתון מישהו יכול להפוך את יומם לסיוט, רק כי הוא מתנגד לצמצום עילת הסבירות?

עיתונאים (1)

אנשים שחלומם היה להשפיע על המציאות באמצעות תחקירים ודיווח על המציאות, אך הפכו לאנשים שתפקידם לשבח באופן מתמיד את ההפגנות נגד הממשלה גם אם נעשים בהן מעשים שלא ייעשו; לאמץ ללא חשיבה או ביקורת את דפי המסרים של המארגנים; להשמיץ את הממשלה ולהמעיט ככל האפשר בהצגת זווית הראייה ההפוכה והמוקצה מבחינתם מחמת מיאוס.

עיתונאים (2)

אנשים שחלומם היה להשפיע על המציאות באמצעות תחקירים ודיווח על המציאות, אך הפכו לאנשים שתפקידם לשבח באופן מתמיד את הממשלה גם אם היא עושה מעשים שלא ייעשו; לאמץ ללא חשיבה או ביקורת את דפי המסרים של השרים ושל לשכת ראש הממשלה; להשמיץ את המפגינים ולהמעיט ככל האפשר בהצגת זווית הראייה ההפוכה והמוקצה מבחינתם מחמת מיאוס.

הישראלי הממוצע

אדם שאיש לא מתעניין בדעותיו, מחשבותיו וחרדותיו מהמתרחש. הוא רואה מטורפים ומשוגעים משני קצוות הקשת הפוליטית שורפים את האסמים, קולט איך כל העיניים ממוקדות בהם, איך הלייקים נצברים, איך הרייטינג עולה, ואיך בינתיים הוא – עם עוד מיליונים כמוהו – לא יכולים לעשות דבר נגד האש הגדולה שמלחכת את האדמה, והוא עומד נבוך ומפחד.

זהו אדם שחושב שצריך לעשות רפורמה במערכת המשפט, אבל שאי אפשר לעשות אותה בדורסנות ועם רגשי נקמה. הוא יודע שההיסטוריה של עם ישראל מלאה בדוגמאות של קרע פנימי שנגמרו רע מאוד, ולא מבין איך אנשים חכמים ונבונים – לעתיים קרובות כאלה שבחר בהם לכנסת – אוטמים את אוזניהם, עיניהם וליבם, וממשיכים במחול השדים ההרסני.

האדם הזה יודע שעמדתו נתמכת בידי רוב מוחלט בעם, אבל הוא חסר אונים מול מכונות הרעל המשומנות בשני הצדדים. הוא כבר הרים ידיים, ומעדיף להתעסק בחייו הקטנים והאישיים, ורק מקווה שלא יבוא אסון. למרבה האימה, הוא טועה.

טבח

מה שקורה אחרי שנה או פחות שבה עם ישראל מכלה את כוחותיו זמנו ומרצו בשנאה פנימית יוקדת וחסרת מעצורים. נדמה שאחד לא הספיק לנו, כי הנה מתחילה שוב הספירה לאחור.