זמן קצר לאחר תחילת כהונתו פיטר מזכיר ההגנה האמריקני פיט הגסת' את שלושת הפרקליטים הצבאיים הראשיים של הצבא, הצי וחיל האוויר. מעשה זה לא הפתיע את מי שקרא את ספרו האחרון, "המלחמה בלוחמים" (The War on Warriors), שיצא לאור ביוני 2024. הספר מוקדש ללוחמים האמריקנים בעבר, בהווה ובעתיד, והמוטו לקוח מנבואת יואל (ד', ט'־י'): "קראו זאת בגויים, קדשו מלחמה, העירו הגיבורים, יגשו יעלו כל אנשי המלחמה. כותו אתיכם לחרבות ומזמרותיכם לרמחים, החלש יאמר גיבור אני".
הגסת' שירת עשרים שנה כלוחם וכמפקד בצבא ארה"ב בגואנטנמו, באפגניסטן ובעיראק. שירותו הופסק בשל ביקורתו על החלשת הצבא באמצעות סדר יום שקידש ערכים פרוגרסיביים על פני ניצחון בקרב, מה שהסתיים בהשפלה לאומית בזירות בעולם שהצבא נשלח להילחם בהן. ב־2021 אמריקה הושפלה בנסיגתה מאפגניסטן. אף גנרל לא הודח. היחיד שפוטר באופן מיידי היה סגן אלוף מחיל הנחתים שהיה לו האומץ לדבר בגלוי על היעדר האחריותיות.
לדברי הגסת', מרבית הפרקליטים הצבאיים העדיפו להגיש כתבי אישום נגד החיילים האמריקנים על פני האשמת האויבים. הוא מתאר כיצד כמפקד מחלקה, בהגיעו לעיראק בשנת 2005, קידם את פניו פרקליט צבאי שהסביר למחלקתו את כללי הלוחמה באויב. הפרקליט תיאר מצב שבו אויב לא מזוהה מחזיק מטול רקטות נגד טנקים (אר־פי־ג'י). "האם תירו בו?", שאל הפרקליט. החיילים השיבו: "מובן מאליו". "תשובתכם שגויה", השיב הפרקליט, "אסור לכם לירות באויב עד שיכוון את המטול אליכם בכוונה לפגוע בכם. רק אז מותר לכם לחתור למגע ולפגוע בו".
לאחר השיחה אמר הגסת' לחייליו שאינו מוכן שהשטויות האלה יחלחלו למוחותיהם. הכלל שהוצג להם, כך אמר, מטופש ועלול לסכן את חייהם. חיילים אינם אמורים לירות סתם כך באנשים, אבל במצב שתיאר הפרקליט ברור שעליהם לירות – והוא יגבה אותם.
הגסת' מסביר שהמלחמה המודרנית מאופיינת בדו־משמעות. האויב לא לובש מדים, ומשתמש בנשים וילדים כמגן אנושי. החלטות הרות גורל של חיים ומוות צריכות להתקבל על אתר. הבלבול והפחד מקיפים את החיילים מכל צד. אבל כשהם יורים, יש לכך סיבה. הם במלחמה ומשימתם להילחם באויב אפל, בטרוריסט המבקש רק לרצוח. הססנות עלולה להיות קטלנית.
אך החיילים בשדה הקרב המודרני נלחמים באויב, ונאלצים להילחם גם בפרקליטים. האויב צריך לקבל כדורים, לא פרקליטים, אבל בשל המגבלות שאלה מטילים אין למלחמות המודרניות סוף.
בפרק "הרווארד והגנרלים: סיפור אהבה", מתאר הגסת' כיצד חשב תחילה כמה טוב וחשוב שכל קצין בכיר יזכה ללמוד באוניברסיטת "עילית". אולם במקום שמנהיגי הצבא ירכשו השכלה אמיתית הם נדבקו שם בשיגעון התיאוריות הפרוגרסיביות, שנתמכו בידי מנהיגים פוליטיים פרוגרסיבים. הקצינים שנעשו המוציאים לפועל של התיאוריות האלה גילו שזאת הדרך המהירה ביותר לקידומם. את מקום הקידום על בסיס מצוינות תפס קידום על יסוד הטיפוח של תיאוריות פמיניסטיות ומגדריות קיצוניות, תורת הגזע הביקורתית, וההתייחסות למשבר האקלים ולאנרגיה הירוקה. האגף הקיצוני בארה"ב נמצא במצב מלחמה תמידי – עם המתנגדים לו מבית, לא עם האויב מבחוץ.
מעל לכול: הכנעת האויב
הגסת' אינו מכריז מלחמה על דיני המלחמה, אלא רק מתנגד לכמה תיקונים שהוכנסו ביולי 2023 למדריך לדיני המלחמה של משרד ההגנה האמריקני מ־2015, בן 1,250 העמודים. הסעיף הראשון, המוסכם על הכול, מדגיש כי מטרת המלחמה היא הכנעת האויב במהירות וביעילות ככל האפשר. ההכרעה הצבאית נועדה לקדם מטרות פוליטיות, אך מטרת המלחמה היא להבטיח את כניעתו תחילה. דיני המלחמה, הכוללים את עקרונות הצורך הצבאי והשימוש המוצדק בכוח, נגזרים ממטרה זאת.
במדריך נאמר עוד כי האמנות הקיימות בדיני המלחמה נחתמו לפי התובנה שהמלחמה מטבעה אלימה, וכי סבל והרס הם תוצאה מצערת וטרגית – אך בלתי נמנעת. יש לצמצם אותם כשאינם הכרחיים, אך לזכור שבעת המלחמה מתקיים "ערפל קרב". צורך צבאי הוא העיקרון המצדיק שימוש בכל האמצעים הנחוצים להביס את האויב במהירות וביעילות, לרבות השמדה ותפיסה של אנשים ורכוש. הצורך חייב להיבחן מנקודת הראות של הלוחם ויכולתו להעריך את המידע שיש בידיו בשעת הקרב. אין מקום לבחון את הצורך לפי מידע שהתגלה מאוחר יותר. הצורך חייב גם להיבחן על פי האסטרטגיה הכללית, התובעת הכרעה מהירה. בחינה נקודתית עלולה להביא להארכת המלחמה, וכך דווקא להגדיל את הסבל שהיא גורמת.
כאשר יש סתירה בין זכויות אדם מוגנות באמנות ובין דיני המלחמה, העיקרון הוא שדיני המלחמה הם דין מיוחד בעת סכסוך מזוין – ועל כן הוא גובר על הדין הכללי. לפי האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ופוליטיות, אין לעצור או לאסור אדם ללא הליך משפטי או אישום פלילי. אך בעת סכסוך מזוין – בינלאומי או לא – יש למדינה סמכות לעצור ללא משפט את המשתתפים בפעולות האיבה עד שאלה יסתיימו.
אין לתקוף את האויב לאחר שנכנע, אך אויב נסוג שטרם נכנע הוא מטרה לגיטימית. נסיגה עלולה להיות מסוכנת לכוח התוקף, מפני שהאויב עלול לנצל אותה לשיפור עמדותיו או לצורך הטעיה.
תקיפת מטרה צבאית ותקיפת מי שמשתתף בלחימה הן פעולות לגיטימיות במלחמה. נזק אגבי לאוכלוסייה אזרחית ולרכוש אזרחי הוא בלתי נמנע, אך הוא מחייב שיקולי מידתיות – כלומר, שהנזק האגבי לאזרחים ולרכוש אזרחי לא יהיה מוגזם בהשוואה ליתרון הצבאי הקונקרטי והישיר המצופה מהתקיפה. המידתיות מחייבת את שני הצדדים למלחמה, התוקף והנתקף, גם אם מדובר בארגון טרור. עליהם לנהוג לפי דיני המלחמה ולנקוט באמצעים שיקטינו את הנזק האגבי, להרחיק אזרחים ממטרות צבאיות וליצור הבדלה ברורה בין מטרות צבאיות לרכוש אזרחי. השימוש באזרחים כמגן אנושי ולקיחת בני ערובה הם פשעי מלחמה.
האנשים שדיני המלחמה מגוננים עליהם הם אזרחים שלווים, שאינם קשורים לכוחות הצבא או למיליציה, ואינם משתתפים בפועל בפעולות האיבה. מי שמשתתף בפעולות איבה הוא מטרת תקיפה לגיטימית, בין שהוא חבר בקבוצה חמושה לא מדינתית ובין שהוא פועל באופן פרטי מטעם עצמו. מאחר שקבוצות חמושות לא מדינתיות מסתמכות גם על תומכים שאינם חברי הקבוצה, ניתן לראות בהם חברי הקבוצה עצמה. מעשי האיבה האמורים כוללים נשיאת נשק וניסיון להרוג או לפצוע אנשים של הצד השני. הם אינם זוכים להגנה הנתונה ללוחמים חוקיים, וגם לא להגנה הנתונה לאזרחים שלווים. אדם אינו יכול ליהנות ממעמד כפול של לוחם ואזרח בו־זמנית, "איכר ביום ואיש גרילה בלילה". במדריך הוראות מפורטות לגבי בתי הדין הצבאיים שארה"ב יכולה להקים כדי לשפוט אויבים.
מצור הוא כיתור שטח ומניעת הגישה אליו והיציאה ממנו, במטרה להביא לכניעת הנצור באמצעות מחסור ובידוד. כדי שמצור יהיה יעיל, עליו להיות מוחלט. הניסיון ההיסטורי מלמד שסדקים עלולים להביא לקריסתו. במדריך האמריקני יש הוראות מפורטות לגביו. דיני המלחמה מתירים הטלת מצור עד לכניעה המוחלטת של האויב. הסייגים ההומניטריים מוגבלים.
עקרונית, הרעבת האויב היא שיטת לוחמה לגיטימית. האיסור חל על הרעבה המכוונת נגד האוכלוסייה האזרחית בלבד. ככל שהרעבת האוכלוסייה האזרחית נלווית למטרה של הרעבת כוחות האויב, אסור שהיא תהיה למעלה מן המידה ביחס ליתרון הצבאי המצופה עקב ההרעבה. ההוראה איננה חלה במקום שבו אי הפגיעה בתזונה תסייע ישירות לכוחות האויב. אין מקום לפירוש רחב יותר של האיסור על ההרעבה, בגלל שפירוש כזה יעשה את המצור חסר ערך, על אף היותו מותר בדיני המלחמה.
הלקחים לישראל
הבעיות שהגסת' מלין עליהן מוכרות לנו היטב. גם אצלנו נשלחו קציני הצבא הבכירים ("וקסנרים") ללמוד בהרווארד. נוה דרומי תיארה בספרה "פרחים בקנה" את האג'נדות הקיצוניות ששינו את פני צה"ל. במקום מדריך מפורט לדיני המלחמה יש לנו קוד אתי. בריאיון לגלובס התגאתה הפרקליטה הצבאית הראשית יפעת תומר־ירושלמי בכך שבבוקר 7 באוקטובר "הטיסה" לבור בקריה כמאה מפקודיה, עורכי דין בסדיר ובמילואים, בכל המוקדים החשובים ללחימה: הפיקודים והאוגדות, חיל האוויר והים ואגפי המבצעים והמודיעין.
היועצים המשפטיים מתנגדים להקמת בית דין צבאי לשיפוט מחבלי הנוחבה הרצחנים העצורים בישראל, ואיש מהם לא הועמד לדין. יש רק חקירות וכתבי אישום נגד לוחמינו הגיבורים. הסרט המבושל שהודלף על לוחמי כוח 100 הוציא את דיבתה של ישראל ולוחמינו בעולם.
דיני המלחמה, והמשפט הבינלאומי בכללותו, משקפים את הכללים שמדינות הסכימו עליהם, והם מבטאים את התובנה שמלחמה יש להכריע בניצחון. לישראל יש זכות לתקוף את אויבינו המבקשים להשמידנו בכל מקום באשר הם, ולהביא לכניעתם המוחלטת. בפגוע חיית אדם בנו, דם ניתן תחת דם. אם חפצי חיים אנו, עלינו לאמץ את שינוי הכיוון החד שנעשה כעת בארה"ב.
