לכבוד אגם ברגר, נרה יאיר. קראתי רבות עלייך בכלי התקשורת אחרי שחרורך. אני מרגיש קרבה גדולה מאוד למה שמספרים עלייך. עברתי ניסיון בחיים שדומה לשלך. היית בשבי החמאס כמעט שנה וחצי. אני הייתי בשבי הסובייטי כמעט 11 שנה. בוודאי יש הבדלים גדולים בניסיון החיים שלנו, אך גם יש הרבה דמיון.
כותבים עלייך שמצאת סידור תפילה והתפללת ממנו. כנראה גם היו שם פרקי תהילים שלמדת. כותבים שמצאת ספר של הרב חיים דרוקמן זצ"ל. בשבי הסובייטי היה אסור להחזיק סידור וגם כל ספר דתי, ובכלל כל ספר יהודי. למרות כל האיסורים השגתי סידור, העתקתי אותו ושמרתי אותו בחשאי בקופסת גפרורים. גם ספר תנ"ך השגתי בחשאי ולמדתי בסוד, כדי שאף אחד מהשובים לא ידע. בסוף מצאו את הספר והחרימו אותו. הייתי צריך לצום – לשבות רעב חודשיים – עד שהצלחתי להעביר את התלונה לחברים בארה"ב, ומשם למועצת זכויות האדם.
כעונש על שמירת שבת החזיקו אותי בצינוק קר כמעט בלי אוכל. אחרי שלא ויתרתי העבירו אותי לכלא "איקסים", שם הייתי שלוש שנים בחדר קטן עם עוד חמישה מתנגדי שלטון. אני מודה שככל שזה נשמע נורא, העינויים לא השפיעו עליי כלל, כי הייתי מלא באמונה בשם – ואותו עבדתי. אני רואה הבדל משמעותי בכך שאת היית בסכנת מוות בכל רגע, ואילו אני בכלא הסובייטי הייתי יחסית מוגן. לא חששתי שירצחו אותי, אך לא ידעתי אם אי פעם אשתחרר. אולי אמות בכלא.
את כל זה כתבתי לך כדי שתביני שאכן יש לנו ניסיון דומה. אבל העיקר הוא גילוי אור הא־לוהים בכלא. לפני שנכלאתי הייתי במחתרת יהודית. שם, מתוך מאבק למען עם ישראל, החלטתי להיות דתי. אבל זו הייתה החלטה רצונית. אני מלמד כעת בישיבה, ולתלמידיי אמרתי: אתם יודעים למה דווקא בשבי אגם ברגר גילתה את הבורא? מניסיוני אני מאבחן שתי סיבות.
הסיבה הראשונה היא שכאשר אתה נמצא במקום שהוא בין חיים למוות, אתה שואל את עצמך מה המשמעות והערך בחייך, ומגיע להבנה: כל ערך חיי הוא שאני יהודי, חלק מעם ישראל לנצח.
הסיבה השנייה לגילוי אור השם: במצבים כאלה אתה מרגיש שאתה מייצג את כלל ישראל בפני האויב. מימוש ההרגשה הזאת פירושו להיות כבן אברהם, יצחק ויעקב. הרשמת את כולם, ובמיוחד אותי, בכך שכשיצאת מהשבי כתבת על הלוח פסוק מתהילים קי"ט: "דרך אמונה בחרתי".
אמרתי לתלמידים שלי: ראינו חוזרים מהשבי, ברוך השם. כל אחד כתב משהו על הלוח. תודה להורים, למשפחה, לחיילים – וזה נכון. אבל מה שכתבת הוא יותר מהבעת תודה. כתבת קריאה לכלל ישראל: "אחריי". כל בר דעת שראה אותך עם הדברים שכתבת צריך להבין שמולו יש אדם שיצא מגיא צלמוות, ומה הוא מביא לנו, מה הוא רוצה להגיד לנו? "תבחרו גם אתם בדרך החיים, באמונה".
הלקח שאדם מוצא ממקום צלמוות הוא אמת. השם א־לוהינו הוא אמת צרופה ומזוקקת מרוב הייסורים. מכל האמת הזאת יש לך כעת אחריות גדולה. הובילי את כלל ישראל אחרייך. את מסוגלת להעביר את המסר היקר מפז, מה שמחנך אינו מסוגל להעביר.
אגם היקרה, איני "משיחיסט", אבל אני מפרש את שמך בראשי תיבות: אור גאולת משיח. לא רק את, כולנו לכולי עלמא חיים בתקופת עקבתא דמשיח. כשהשתחררתי מהשבי, למחרת הלכתי ללמוד בישיבה. זה מה שכתוב בפסוק שהבאת לעם ישראל: "דרך אמונה בחרתי, משפטיך שיוויתי". אמונה היא חלק גדול בכך, והחלק השני הוא לדעת ולקיים תורה ומצוות. זה מצריך למידה.
אני מתאר לעצמי שכעת את מאוד עסוקה – פגישות, חוויות כנסים. אבל כל זה עובר. יום אחד תישארי לבדך. התקשורת חייבת להחליף את ה"סלב", ואז תעמוד בפנייך השאלה: מה הלאה?
בוודאי אפשר ללמוד באוניברסיטה, לפתח קריירה. אבל חזרת עם מסר גדול לכלל ישראל. למדי והרחיבי אופקים באמונה ובתורה כדי להמשיך את השליחות הנפלאה שנבחרת לה: להוביל את עם ישראל לאור הגאולה.
זאת התשובה לכל הכישלונות והפגמים שנתגלו כעת בחברה ובמדינה האהובה שלנו. השם חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר.
