לאחר הפלישה האמריקנית לעיראק ב-2003, האלוף קאסם סולימאני, מפקד כוח קודס של איראן, מיקם את עצמו במהירות ככוח דומיננטי במדינה.
תוך ניצול הוואקום שהותירה נפילתו של סדאם חוסיין, סולימאני בנה השפעה על הנוף הפוליטי והצבאי של עיראק. הוא ארגן את עלייתן של המיליציות השיעיות, והפך אותן לארגונים צבאיים למחצה, כוח מילטנטי חזק שישמש כשלוחה של איראן.
תחת הנהגתו, ארגונים אלו לא רק תקפו כוחות אמריקניים אלא גם הרחיבו באופן שיטתי את שליטתה של איראן בעיראק, מה שהפך אותה לאזור מפתח ברשת ההשפעה האזורית של טהרן. כיום, איראן מבקשת לשחזר את המודל הזה בירדן וביהודה ושומרון, תוך מינוף אי-יציבות כדי לקדם את שאיפותיה הגיאופוליטיות.
הפסקה טקטית, לא תבוסה אסטרטגית
למרות שאיפות ההתפשטות שלה, איראן ספגה מהלומות משמעותיות בשנה האחרונה. ארגון הטרור חיזבאללה, השלוחה הראשית שלה, חטף מכות אנושות על ידי צה"ל, סבל מאבדות כבדות ואיבד יכולות מבצעיות מרכזיות. בסוריה, המשטר הוותיק בגיבוי איראני של בשאר אסד נעלם כאשר פלגים סונים עזים – רבים מהם מתנגדים נחרצות להשפעה האיראנית – השתלטו על המדינה.
בינתיים, חמאס, הזרוע הפלסטינית המרכזית של איראן, ספג אבדות הרסניות בעקבות תגובת ישראל לטבח 7 באוקטובר, כאשר המנהיגות שלו מפוצלת והיכולת המבצעית שלו פחתה משמעותית. איראן, עם כל הרטוריקה ההתקפית שלה, מצאה את עצמה במידה רבה לא מסוגלת לספק סיוע משמעותי לחמאס, וחשפה את מגבלותיה כמעצמה אזורית כביכול.
יתרה מזאת, פגיעותה של טהרן נחשפה בעקבות תקיפות ישראליות על תשתית ההגנה שלה, לרבות התקפות ממוקדות על מערכות הגנה אוויריות ונכסים צבאיים בתוך איראן עצמה. התקיפות הללו ניפצו את אשליית ה"בלתי מנוצחת" של הרפובליקה האסלאמית, והפכו אותה לחשופה מתמיד לנקמה ישירה. סערה כלכלית, החמרת הסנקציות האמריקניות ותסיסה פנימית רק החריפו את מצוקתה של איראן, ודחפו את המשטר שלה לעמדה נואשת יותר ויותר.
אף על פי כן, טהרן לא זנחה את החזון ארוך-הטווח שלה להתרחבות ג'יהאדיסטית. אנשי המשטר הקיצוניים אינם רואים בכישלונות הללו נקודת מפנה אלא אתגרים טקטיים זמניים בלבד, שיש לנווט בהם לפני חידוש מטרותיהם הרחבות יותר. איראן נותרה מחויבת למלחמה האידיאולוגית שלה נגד ישראל והמערב, בשאיפה להתארגן מחדש, להסתגל ולנצל כל הזדמנות לבנות מחדש את הרשת האזורית שלה.
הדוקטרינה האסטרטגית של איראן קידשה זה מכבר את הסבלנות כערך מרכזי בהשגת יעדיה. האייתוללה עלי חמינאי אמר פעם כי "סבלנות היא המפתח לניצחון; בעזרת יציבות ועקביות, האויב בסופו של דבר ייכנע".
שיטת הפעולה של טהרן נטועה עמוק בניצול חוסר היציבות באזורים שונים, תוך הסתננות שיטתית לחברות מבפנים. המשטר האיראני הפגין גישה זו שוב ושוב – הוא הנדס את עליית חיזבאללה בלבנון, את העצמת החות'ים בתימן וכעת נושא את עיניו לירדן וליהודה ושומרון. בכל מקום שבו איראן מזהה סדקים חברתיים, שבריריות פוליטית או כשלים בממשל, היא מבצעת מהלכים במטרה להיכנס ולצבור שליטה מהיסוד ובונה רשתות השפעה עמוקות שמערערות את הסמכות הריבונית ומקדמות את שאיפותיה האזוריות ארוכות-הטווח.
איראן בירדן וביו"ש
איראן מנצלת נקודות תורפה אזוריות כדי לערער את יציבות הממלכה הפרו-מערבית של ירדן ולהקים רשת אנטי-ישראלית רציפה. המאמצים של כוח קודס כוללים:
לוחמה חוצת-גבולות: בעקבות 7 באוקטובר, איראן הגבירה את השימוש במיליציות עיראקיות כדי לחדור לירדן, לעתים קרובות במסווה של עלייה לרגל דתית או פעילות מסחרית.
חימוש ומימון גורמים רדיקליים: טהרן מחזקת פלגים פלסטיניים – כולל ארגונים קיצוניים קטנים בירדן וביהודה ושומרון – בנשק, תמיכה כספית והכשרה טקטית.
החייאת רשתות השפעה אסלאמיסטיות: איראן מפעילה מחדש תאים אסלאמיסטיים רדומים בתוך ירדן, במיוחד פלגים של האחים המוסלמים, כדי להחליש את סמכות הממשלה.
הרחבת הלוחמה הקואליציונית: איראן פועלת לאיחוד ארגוני טרור פלסטיניים, כולל פלגים חילוניים, לחזית אנטי-ישראלית רחבה יותר.
תקיפת ההנהגה הירדנית: המודיעין מצביע על כך שפעילים הנתמכים על ידי איראן חשבו על ביצוע פעולות נגד ההנהגה הירדנית, כולל איומים פוטנציאליים על המלך עבדאללה השני.
הסתננות מלמטה למעלה: כפי שעשתה איראן בלבנון עם חיזבאללה ובתימן עם החות'ים, היא פועלת לבניית תמיכה עממית בקרב אוכלוסיות חסרות זכויות בירדן וביהודה ושומרון, תוך מינוף מצוקות סוציו-אקונומיות להקצנה של גורמים מקומיים ולטפח פרוקסי ארוכי-טווח.
הגברת הברחות הנשק: כוחות הביטחון הירדניים סיכלו משלוחי נשק רבים בגיבוי איראני המיועדים ליהודה ושומרון, במטרה להחריף את חוסר היציבות האזורית.
נוכחות מיליציה עיראקית בירדן: דיווחים מצביעים על כך שפעילים הנתמכים על ידי איראן הקימו מוקדים לוגיסטיים בערים ירדניות, והניחו את הבסיס להסלמות עתידיות.
לוחמת סייבר ודיסאינפורמציה: איראן משתמשת בטקטיקות סייבר מתוחכמות כדי לערער את היציבות בממשלת ירדן, ומפיצה תעמולה כדי לעורר תסיסה.
רדיקליזציה במחנות פליטים פלסטיניים: איראן מנצלת קשיים סוציו-אקונומיים כדי לגייס ולהקצין פליטים פלסטינים, וממנפת את ההשלכות של 7 באוקטובר.
יצירת מבני כוח מקבילים: כשם שחיזבאללה פועל כמדינה בתוך מדינה בלבנון, איראן מנסה לטפח מוקדי כוח מקומיים דומים בתוך ירדן וכן ברשות הפלסטינית, במטרה לאתגר עם הזמן את הסמכות השלטונית הקיימת.
השאיפות של איראן בירדן וביהודה ושומרון מאיימות על האינטרסים של ארה"ב על ידי ערעור היציבות של בעלות ברית אזוריות מרכזיות. ירדן המוחלשת מסתכנת בהפיכה לזירת קרב לזרועות איראניות, בעוד שהשפעה איראנית מוגברת ביהודה ושומרון מגבירה את הסיכון לסכסוך עם ישראל. לאור השותפות האסטרטגית של ארצות הברית עם ירדן, כל איום על הממלכה ההאשמית מסכן ישירות את המטרות האזוריות האמריקניות.
האסטרטגיה של איראן אינה רק של עימות ישיר אלא של שחיקה שיטתית – ערעור היציבות באמצעות הסתננות, רדיקליזציה והפיכת חוסר שביעות רצון פוליטית-חברתית לכלי נשק. הלקחים מעלייתו של קאסם סולימאני בעיראק צריכים לשמש אזהרה: השפעה איראנית בלתי מבוקרת מובילה לאי יציבות ארוכת-טווח ולאתגר ישיר לאינטרסים של ארה"ב – וכמובן ישראל.
כדי לנטרל איום זה, הכרחי לחזק שותפויות אזוריות, לשפר את שיתוף המודיעין ולשבש את יכולתה של איראן להצמיח זרועות תמנון נוספות.
