"פה בכותל המערבי נבנה בית המקדש ונוצקו יסודות העם היהודי", כתב בשבוע שעבר הרמטכ"ל הנכנס אייל זמיר על גבי נייר מכתבים של הקרן למורשת הכותל, שציור הבית השני מוטבע בו. "למה אתם קטנוניים?", הטיחו במי שהצביעו על מה שהוא לכל הפחות אי דיוק בדברי זמיר, כאלו שדווקא התפעלו מהעובדה שהרמטכ"ל הנכנס הזכיר את בית המקדש ובהמשך הדברים גם את "הארץ המובטחת".
רחבת הכותל המערבי של ימינו הפכה למקום תפילה בלית ברירה, לאחר שיהודים גורשו מכל נקודה אחרת בהר ובסביבותיו – וזה קרה לא כל כך מזמן. עדות ראשונה לתפילה במיקום העכשווי בכותל היא בת 400 שנים בדיוק, כלומר היא נכתבה בשנת 1625. בעדות ההיא מתנצלים, אגב, על כך שאתר התפילה אינו מכוון בדיוק מול מקום המקדש, אלא מצוי מדרום־מערב לו. כיפת הסלע היא מקומו של ההיכל היהודי, אבל זוהי עובדה שישראלי עלול לעבור את כל מסלול החינוך שהמדינה מייעדת לו ואת מלוא המסלול הצה"לי בלי לדעת אותה. הדברים נכונים לחינוך הממלכתי־דתי כשם שהם נכונים לחינוך הממלכתי, ובוודאי גם לזה החרדי. מקפידים כאן מאוד על לימודי ליבה, אבל זונחים את הליבה.
רא"ל זמיר אינו אשם באי ידיעתו. הוא בסך הכול תוצר הכרחי של מהלך מתמשך ארוך שנים ורב־זרועות – ממשרד החינוך דרך משרד המשפטים, משטרת ישראל, הרבנות הראשית ואפילו משרד התחבורה – להוצאת הר הבית מהלגיטימיות ומהתודעה.
נעשה מאמץ מיוחד כדי לגדל כאן דור של בורים בכל הנוגע להר הבית, שאינם יודעים דבר על המקדש. מבחינתם, ההר הוא אתר מוסלמי. האתר גם נותר בכוונת מכוון בלתי נגיש. אין שלט דרכים בישראל שמפנה אליו – רק למסגד אל־אקצה או לכותל המערבי.
לא פחות מתשעה שערים משמשים לכניסת מוסלמים למתחם ההר, לעומת אחד בלבד לכל היתר, שרוחבו כמטר בלבד והוא נעול במרבית הזמן. אפילו מעליו אין שלט המיידע את הבאים שהוא מוליך להר הבית. ההשכחה וההתכחשות שולטות בכול, ועל המקהלה מנצחת הקרן ל"מורשת" הכותל, שנהנית מתקציב של 138 מיליון שקלים – רובו המוחלט מכספי הממשלה – כדי לייסד מקדש חלופי ליהודים.
כך למשל, משטרת ישראל כלל איננה טורחת לפרסם הודעה על צמצום זמני פתיחת ההר ליהודים במהלך רמדאן – זמנים המצומצמים מאוד גם כך – ומשאירה לפעילי ההר את משימת העברת המידע הזה בקבוצות הוואטסאפ. יחס הפוך ב־180 מעלות העניקה המשטרה ליום שישי הראשון של חודש רמדאן. בהודעה משתפכת התחייבה המשטרה שוב ושוב "לאפשר לעשרות אלפי מתפללים להגיע בבטחה ובביטחון להר הבית", "הכול במטרה לאפשר את קיומן התקין והבטוח של התפילות בהר הבית", "לשמור על שלום הציבור וביטחונו, ולאפשר את חופש הפולחן". ושוב: "משטרת ישראל תמשיך לפעול כדי לאפשר למתפללים הרבים לפקוד את המקומות הקדושים בבטחה, תוך איזון בין חופש הפולחן לצורכי הביטחון והבטיחות".
כל זה מצטרף, איך לא, לתחקיר שב"כ שהתפרסם בשבוע שעבר על טבח שמיני עצרת תשפ"ד, שם נכללו "ההפרות בהר הבית" – "הפרות" של יהודים, כמובן, שמן הסתם שרו שם בקול את המנון המדינה או הניפו דגלי ישראל – בין "הסיבות המרכזיות לבניית כוחה של חמאס, שאפשרו את יציאתה למתקפה".
מאמץ של יובל להותיר את הר הבית בתור החצר האחורית של מדינת ישראל הוכתר בהצלחה יתרה. בהר הבית עצמו איתרה בשבוע שעבר קבוצה יהודית את הכיתוב "חמאס" על גבי אבן בנתיב שיהודים שומרי מצוות הולכים בו בהר.
זו לא הפעם הראשונה שמתגלה במתחם כתובת כזאת. מפעם לפעם יש מי שטורח לפזר זכוכיות במסלול, בידיעה שיש מקרב העולים היהודים להר מי שמהלכים שם יחפים מטעמי הלכה. בחצי השנה האחרונה יהודים גם משתחווים במקום. כשהמקדש הישראלי הולך ונבנה ברחבת הכותל, מה הפלא שההר המסתתר מאחוריו נותר בשליטת חמאס?
