ב-24 בפברואר פרצו הפגנות בדרום סוריה, כאשר כמה מאות מפגינים התכנסו במספר מקומות ומחו נגד הקריאה של ראש הממשלה בנימין נתניהו לפירוז מנשק של האזור שמדרום לדמשק. המפגינים קראו קריאות נגד נתניהו ונגד כל פגיעה בריבונות סוריה.
יום קודם לכן, ב-23 בפברואר, במהלך טקס סיום קורס קצינים – זמן קצר לאחר הלוויות בלבנון של מנהיג חיזבאללה חסן נסראללה וסגנו האשם סאפי א-דין, אותם ישראל חיסלה – נתניהו הכריז כי כוחות צה"ל יישארו מוצבים במקומות אסטרטגיים ובמקומות שונים בלבנון.
"אנו דורשים פירוז מלא של דרום סוריה מהכוחות הנאמנים למשטר החדש. בנוסף, לא נסבול איומים על העדה הדרוזית בדרום סוריה", אמר נתניהו. "בסוריה יישארו כוחות צה"ל בחרמון ובאזור החיץ, ללא הגבלת זמן, כדי להגן על יישובינו ולנטרל כל איום. לא נאפשר לכוחות HTS [חיאת תחריר א-שאם] או לצבא הסורי החדש להיכנס לאזור שמדרום לדמשק".
"לגבי לבנון, נמשיך לשמור על נוכחות", הוסיף נתניהו. "אנחנו מחזיקים בעמדות אסטרטגיות לאורך הגבול הצפוני שלנו בתוך לבנון, מול היישובים שלנו, עד שצבא לבנון וממשלת לבנון ימלאו את כל ההתחייבויות שלהם במסגרת ההסכם".
לא לחזור ל-6 באוקטובר
מקורות מדיניים בכירים טוענים כי המלחמה שנכפתה על ידי "ציר הרשע" בראשות איראן, מעצבת מחדש את המזרח התיכון. בתיאום מלא עם ממשל טראמפ, ישראל מפיקה לקחים מ-7 באוקטובר. כתוצאה מכך, ישראל מגדירה מחדש את גבולותיה בסוריה ובלבנון בהתאם לצרכיה הביטחוניים, תוך חיזוק הקשרים עם בעלי בריתה הדרוזים בסוריה. לדברי גורמים אלה, ישראל לא תחזור למציאות שלפני 7 באוקטובר.
האפשרות לשנות את הגבולות עם רצועת עזה נותרה פתוחה, מאחר שהמלחמה טרם הסתיימה ועל ישראל לקבוע סידורי ביטחון לאורך גבולה הדרומי, כדי להבטיח שלא יגיעו התקפות נוספות מעזה.
עד כה, העולם הערבי לא הגיב להצהרות ראש הממשלה, וכך גם הנשיא החדש של סוריה, אבו מוחמד אל-ג'ולאני, הלא הוא אחמד חוסיין א-שרעא, ששתק בנוגע לכך.
מקורות מדיניים בכירים מתארים את מדיניות הביטחון החדשה של ישראל כשינוי אסטרטגי, במיוחד לגבי מדינות ערב שאין לה הסכמי שלום עמן, כמו סוריה ולבנון. ישראל נערכת להתמודד עם איומים על האינטרסים הביטחוניים שלה בצפון עקב שינויי המשטר בסוריה והמעורבות הגוברת של טורקיה באזור. טורקיה, הם טוענים, שואפת לשלוט בסוריה בדומה לאיראן תחת הנשיא בשאר אל-אסד.
עוד טוענים המקורות שסוריה שלאחר אסד לא תהיה נשלטת על ידי מעצמה אחת, אלא תישאר שדה קרב ליריבויות אזוריות ובינלאומיות מורכבות. למרות שטורקיה תמלא תפקיד מרכזי בסוריה, השפעתה תהיה מוגבלת על ידי מאזן כוחות הכולל את רוסיה – שעדיין מחזיקה בסיסים צבאיים במדינה – יחד עם ישראל וארצות הברית. כתוצאה מכך, עתידה של סוריה יהיה תלוי בהבנות אזוריות ובינלאומיות.
ישראל כבר פעלה במהירות לבסס את הקווים האדומים שלה בסוריה, כדי לשמור על האינטרסים הביטחוניים החיוניים שלה. גורמי ביטחון מהדהדים את הצהרתו של נתניהו כי ישראל לא תאפשר לצבא הסורי החדש להיכנס לאזור שמדרום לדמשק. הצהרה זו, לטענתם, משקפת את החשד ש"הצבא הסורי החדש", המתגבש כעת, מורכב בעיקר מחמושים ג'יהאדיסטים מ-HTS.
חיזוק הברית הדרוזית
אל-ג'ולאני הכריז על עצמו באופן חד-צדדי כנשיא החדש של סוריה, ללא כל תהליך בחירות. ישראל אינה סומכת על אל-ג'ולאני, ורואה בו "זאב בעור כבש" המציג עצמו כמתון, בעוד האידיאולוגיה הג'יהאדיסטית שלו נותרה ללא שינוי, והוא מבקש לבסס את השלטון שלו בגיבוי של טורקיה.
לפי מקורות ביטחוניים, ישראל מתכוונת לחזק את הברית עם הדרוזים בדרום סוריה — קהילה של כ-800,000 איש המתגוררת בסווידה שבאזור ג'בל אל-דרוזי, שמחזיקה בכוח צבאי חמוש. חיזוק הברית הזו משרת את האינטרסים הביטחוניים של ישראל ומחזק עוד יותר את "ברית הדם" בין ישראל לעדה הדרוזית.
