בימים אלה נמצאת בהכנה לקריאה ראשונה הצעת החוק של חברי הכנסת שמחה רוטמן, דן אילוז ונוספים, להגנה על חושפי שחיתות ומתריעים בנסיבות ביטחוניות, ההצעה זכתה לכינוי "חוק פלדשטיין" ו"חוק פלדשטיין המשודרג". הצעת חוק זו יכולה להביא לתיקון ליקוי עמוק במערכת הצבאית, אשר דומה שמאז מחדל השביעי באוקטובר בהחלט זקוקה לניעור עמוק. אמנם הצעת החוק נולדה בעקבות מקרה ספציפי, אך הכשל שהיא יכולה לתקן ככל שתממש את הפוטנציאל שבה הוא רוחבי.
במערכות שאינן צבאיות יש חוק המגן על חושפי שחיתות, ואוסר לפטר או להתנכל לעובד שמתלונן על ליקויים ושחיתויות שנחשף אליהם במסגרת תפקידו. גם בעולם האזרחי חשיפה של כשלים היא תהליך לא קל, ולמרות הגנת החוק, עובדים רבים מאד חוששים לנקוט בצעד שכזה, ולרוב הם מגיעים לכך רק כאשר מדובר במקרה קיצון של ממש. הקושי הזה מתגבר שבעתיים כאשר מדובר במערכת ביטחונית.
עובד במערכת הביטחון, כאיש קבע או כמשרת חובה, מחויב לשמור על סודיות המידע אליו הוא נחשף, וזה כמובן מתבקש. עם זאת, כאשר הוא נחשף לליקויים, תקלות או שחיתות, היכולת שלו להביא לתיקון המערכת מורכבת עד מאד. כי בנוסף לחסמים הרגילים של חשש מהתנכלות, חשש למעמדו במקום העבודה, מתווסף גם החשש מאישומים פליליים חמורים על עצם האקט של היציאה עם המידע החוצה לצורך הגנת המולדת. זאת במיוחד כאשר המערכת עצמה, כדי להגן על עצמה, יכולה לעשות שימוש מניפולטיבי בחוק ובתוכן המידע ופרשנותו כדי להגן מפני זליגת מידע חיוני שאינו נוח לה.
אין הכוונה להטיל אשמה ספציפית על אמ"ן או על מערכת הביטחון. אינני יודע – למעט אנשים שפנו אליי וטענו שהיה בידיהם מידע שנמסר ולא טופל, ועל תוכן אמירותיהם ושמותיהם, יש חסיון – האם אכן היה כשל או שחיתות. כן אני יודע לומר שאנשים הם אנשים, וכפי שיש חשש לשחיתות במערכת ממשלתית "אזרחית" ואשר בשבילה עוגנו זכויות חושפי השחיתות בחקיקה, כך גם יש חשש לשחיתות במערכת הביטחונית והצבאית. אין שום סיבה להניח שהאנשים במערכת הצבאית עשויים מחומרים אחרים.
לא מזמן התראיין תא"ל עופר וינטר בכאן 11, וסיפר שהיה עד לכך שהדרג הצבאי הסתיר מידע מפני הדרג המדיני, וזאת במטרה להסיר אלטרנטיבות פעולה אפשריות, ולהוביל את הדרג המדיני באמצעות מידע סלקטיבי להחלטות ספציפיות שהיו נוחות למציגי המידע. זוהי דוגמה לליקוי מאורות, שהציבור כולו ניזוק מכך שוינטר מספר עליו רק כעת, ולא בזמן אמת.
לטענת עורכי דינו של הנגד העצור (מעצר ברוטלי ומוגזם בחומרתו לפי כל קנה מידה), זו בדיוק גם הייתה הסיטואציה בה הוא עמד. הוא נחשף למידע חשוב, שלהבנתו צונזר מפני הדרג המדיני. לא משנה אם בזדון או בשגגה מחמת שבי בקונספציה, התוצאה היא שהדרג המחליט שאמור להוביל מדיניות, כבול לבסיס מידע מאד סלקטיבי לקוי ולא מלא שהציג לו הדרג המקצועי מתחת. את זה הוא רצה לתקן, ולהתריע בשער.
הצעת החוק המדוברת מציעה להעניק ל-"שוברי קונספציה", הגנה דומה לזו שיש לחושפי שחיתות רגילים, ועליה להוסיף רובד של חסינות מהליך פלילי כדי להתמודד עם התפיסה המערכתית שגם חשיפה כזו שהיא לטובת המדינה הופכת לפי הגישה המערכתית לאישום בריגול.
הצעת החוק אמנם נולדה ממקרה ספציפי זה, אך הערך החברתי והתיקון הרוחבי שהיא יכולה להביא הם עצומים. את מחיר "שבי הקונספציה" כולנו למדנו, ובמיוחד כאשר המידע היה קיים מול עיניים רבות, אך התעלמו ממנו בזמן אמת, והשתיקו את כל מי שניסה להציף את הדברים בזמן אמת.
איננו יכולים להרשות לעצמו 7 באוקטובר נוסף, ובשביל זה אנו צריכים ליצור תיקון מערכתי שימנע חשיבה קבוצתית, ובמיוחד ימנע אכיפה פלילית כנגד מי שמנסה להביא לתיקון במסירת המידע לכתובת הנכונה, כשהמערכות נמצאות בקונספציה שלא מאפשרת להם לבדוק את עצם המידע. מדינת ישראל של אחרי המלחמה צריכה את "חוק פלדשטיין".
