מלחמת "חרבות ברזל" לא הסתיימה כשחזרנו לשגרה מדומה. היא נשארה איתנו בלילות חסרי השינה, בתגובה הבלתי-מודעת לרעש חזק ברחוב, בדאגה הבלתי פוסקת לילדים, ובתחושת הדריכות הבלתי נגמרת שרבים מאיתנו חווים. גם אם נדמה שהמלחמה היא אירוע חיצוני, היא חודרת פנימה אל בין כתלי הבית ואל תוך הקשר הזוגי.
נתונים עדכניים מצביעים על עלייה חדה בצריכת תרופות הרגעה ושינה: מחקר רחב היקף שבוצע על ידי מכון המחקר והחדשנות של מכבי (KSM)הראה עלייה של 204% ברכישת תרופות נגד חרדה מאז ה-7 באוקטובר, בהשוואה לאירועים ביטחוניים קודמים ב-19 השנים האחרונות. בנוסף, המרכז הישראלי להתמכרויות דיווח על עלייה של כמעט פי שלושה בצריכת תרופות הרגעה ושינה מאז פרוץ המלחמה.
נתונים אלו ממחישים את המציאות שבה החרדה הפכה לחלק בלתי נפרד מחיינו, והיא לא נותרה רק אצל אלו שנפגעו ישירות מהמלחמה, אלא חלחלה עמוק לתוך בתים רבים בישראל.
האחד נסגר והשני קורס
החרדה לא משפיעה רק על הבית ועל כל אחד מבני הזוג כאינדיבידואלים, היא מחלחלת למערכת הזוגית ויוצרת דינמיקה חדשה. פעמים רבות בני הזוג לא נמצאים באותו מצב רגשי. אחד מהם מתפקד ושואף "לחזור לחיים ולשגרה", בעוד השני שקוע בפחדים, מוצף חרדה, וחווה את העולם כאיום מתמיד; האחד זקוק לשגרה, השני מתקשה לישון בלילה; האחד מבקש לא לראות או לשמוע חדשות, והשני מרגיש שהוא חייב לדעת מה קורה.
המפגש הזה – בין חרדה לתפקוד – יוצר מערכת מתוחה. בן הזוג המתפקד עלול להרגיש שהוא לבד במערכה, שהוא זה שאמור להחזיק את הבית, הילדים, הפרנסה והשגרה – בעוד הצד החרד שוקע בתוך עצמו ומרגיש לבד בתוך פחדיו. במצב כזה תחושת הבדידות של הצד המתפקד גוברת, העייפות הפיזית והרגשית עולה, וכך גם החשש על העתיד הזוגי.
במקביל, בן הזוג שחווה חרדה מרגיש לעיתים לא מובן, לא נתמך ולא מוגן. הוא רוצה שיראו כמה קשה לו, שיקבלו את הפחדים שלו בלי לבטל אותם, וכאשר הוא מזהה שהצד השני מתרחק, הוא חש לבד בתוך החרדה ובתוך הקשר הזוגי.
כתוצאה מכך, נוצרת דינמיקה שבה שני הצדדים מגדילים את הריחוק זה מזו, לעיתים באופן לא מודע. החרדה והשפעותיה מכתיבות אט-אט את צורת הדיבור של בני הזוג, האינטראקציות היומיומיות, חלוקת התפקידים ועוד.
אז איך מתמודדים?
כאשר אנחנו מזהים את השלכות החרדה על הזוגיות שלנו, חשוב להבין שהמשימה הזוגית היא לא להכריע את החרדה, אלא לרכוש וליישם כלים המאפשרים לחיות איתה, מבלי שהיא תנהל את הזוגיות.
הדרך הקלאסית להתמודדות עם חרדות מכוונת לנשימות עמוקות, לעיגון בקרקע, ולשיחה עם איש מקצוע – ואלו באמת כלים חשובים ואפקטיביים. לצידם עומדים לרשותנו גם דרכי התמודדות מוכרות פחות, הנה כמה מהן:
- תנו לחרדה מקום, אבל לא יותר מדי. טעות נפוצה היא לנסות "להרגיע" את החרד דרך הסברים רציונליים (כמו "לא צריך לפחד כל כך"), שלרוב לא מעניקים לאדם החרד רוגע, כיוון שחרדה לא מגיבה להיגיון. במקום זאת, העניקו זמן להבעת רגשות החרדה, בלי לנסות לטאטא אותם בניסיון לייצר תחושת נורמליות. מצד שני, שיח מתמשך ותדיר על החרדות מזין את החרדה ועשוי להגביר אותה. פתרון אפשרי הוא קביעת זמן שבועי לשיתוף בתחושות שעולות.
- "פסק זמן" מוסכם. כאשר בן/ בת הזוג חווה התקף חרדה או מצוקה רגשית, הנטייה הטבעית היא לנסות מיד להרגיע ולפתור. אבל לפעמים, דווקא הצעת הפתרון מלחיצה יותר. לכן, כדאי לקבוע מראש סימן מוסכם (תנועה ביד, מילה ספציפית) – שמשמעותו היא "אני בהצפה, וצריך רגע שקט או חיבוק, ללא הצעת פתרונות". במצב כזה, בן הזוג יודע שלא למנוע או לפתור את הסיטואציה, אלא להיות נוכח או להתרחק, זאת על פי הצורך של הצד החרד.
- זה לא הוא/ היא. זו ההישרדות. לעיתים קרובות, החרדה מייצרת התנהגויות שונות מהמוכר – חשדנות יתר, כעס או חוסר שקט המהווים סממנים נלווים לחרדה, הנובעים מתגובת הישרדות של "לחימה או בריחה". הבנה זאת מאפשרת לנו להכיל יותר את התנהגות בן/בת הזוג החרד, כי משמעותה שהם לא נהפכו לאדם אחר, אלא חווים תגובות אינסטינקטיביות של הישרדות, ומדובר במצב זמני וחולף.
- הפרדה ברורה בין החרדה לדינמיקה הזוגית. פעמים רבות, האדם החרד עשוי לתרגם את תחושת החרדה לאמירות הפוגעות בזוגיות. לדוגמא: בן זוג חרדתי עשוי לומר: "אתה אף פעם לא מקשיב לי", כשהוא בעצם מתכוון ל"אני פוחד עכשיו". שיח כזה יגרור לרוב מריבה, שבה הצד השני מתעקש שהוא כן מקשיב, דבר שיגרור את השיח הרחק מהכלת החרדה אל עבר מרחב של קונפליקט. חשוב להפריד ולשים לב שכשהחרדה עולה היא לא פולשת לתוך היחסים. ואם זה בכל זאת קורה, חשוב שבן הזוג שההשלכה נעשית כלפיו – יזכור שהדברים עולים מתוך החרדה, וידע לתת את המענה לפחד עצמו.
- פעולות להחזרת חוויית השליטה: חרדה מקבלת את כוחה מחוויית חוסר שליטה על המתרחש במציאות. לכן שמירה על שגרה יציבה (ארוחות מסודרות, תכנון שבועי, ספורט קבוע) יכולה לסייע למוח לחוש יציבות ושליטה גדולים יותר, ומכאן להקטין את החרדה.
ומה עם הצד המתפקד?
בתוך הכאוס הרגשי העשוי להתרחש בבית שחי בו אדם חרד, יש נטייה להתמקד בו ובצרכיו על חשבון צרכי הצד המתפקד, השומר על השגרה, נושא בנטל תפקוד הבית לבדו, וצובר עומס פיזי ורגשי. לכן חשוב שישקיע ביצירת מרחב פרטי נטול חרדות שממנו הוא יכול לשאוב כוחות (חברים, בילויים, תחביבים), במציאת מקור תמיכה חיצוני (חבר, מטפל או קבוצת תמיכה), בביטוי הצרכים והקושי מול בן/ בת הזוג, ובהצבת גבולות כאשר הם נדרשים ("אני רוצה להיות פה בשבילך, אבל כרגע אני צריכה דקה לעצמי").
בהתמודדות עם חרדה, כמו במשברים זוגיים אחרים, זוגות שמצליחים להתמודד יחד – יוצאים מחוזקים, ומפתחים את רמת האמון, ההבנה והאינטימיות הקיימת ביניהם. חשוב לזכור: בסופו של דבר, המלחמה והחרדה ידעכו ויסתיימו, השאלה היא איך תיראה הזוגיות ביום שאחרי.
