הסכם בכפייה: האם עם ישראל היה מחויב במצוות לפני פורים?

לקראת סיומה של מגילת אסתר, מספרת לנו המגילה כי "קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם וְעַל כָּל הַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם וְלֹא יַעֲבוֹר לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת שְׁנֵי הַיָּמִים הָאֵלֶּה כִּכְתָבָם וְכִזְמַנָּם בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה".

בפשטות, לאחר כל הניסים שנעשו ליהודים בשושן הבירה בי"ד ובט"ו לחודש אדר, קיבלו היהודים על עצמם לחגוג את חג הפורים, ככתבו וכלשונו. המגילה אף מספרת לנו כיצד צריך לחגוג: משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים ועוד. אך למרות שהפשט ברור, דרשו חז"ל את הפסוק כמלמד דווקא על כך שהיהודים באותו דור חזרו וקיבלו עליהם, הפעם ברצון, את קיום התורה והמצוות כולם, שניתנו במעמד הר סיני בכפייה:

"'ויתיצבו בתחתית ההר' – אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם. אמר רב אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא: אף על פי כן הדור קבלוה בימי אחשורוש, דכתיב: 'קימו וקבלו היהודים', קיימו מה שקיבלו כבר" (שבת פח, א).

ישנה מסורת, שאותה מזכיר רב אבדימי בר חמא, שבמעמד הר סיני הקב"ה כפה על עם ישראל את קבלת התורה, ואף איים עליהם כי אם לא יקבלוה – ימותו. מכאן שקבלת התורה היתה מאונס. לכן, קובע רב אחא בר יעקב, כי לישראל יש טענת מודעא – דהיינו: טענת פטור מההתחייבות שניתנה מחמת אונס או אילוץ. מכאן שאם עם ישראל לא מקיים את התורה שהתחייב לקיימה במעמד הר סיני, אין בכך משום הפרת ההתחייבות ואינו חייב בדין. מדוע, בכל זאת, עם ישראל מחויב בקיום תורה ומצוות? מכיוון שבימי אסתר ומרדכי קיבלו היהודים עליהם בשנית את עולה של תורה. זאת לומד רבא מהפסוק שבו פתחנו: "קיימו וקיבלו עליהם".

כך הפך הפסוק, שעל פי הפשט נועד להסביר כי היהודים קיבלו עליהם את מצוות הפורים, לפסוק שמעיד על כך שהיהודים קיבלו עליהם את המצוות כולן, לראשונה מאז מעמד הר סיני, מרצון ולא מאונס.

הבריתות המאוחרות

גמרא זו מעוררת קשיים רבים, ורבותינו במהלך הדורות ניסו, להתמודד עימם בדרכים שונות. צרה היריעה מלפרוש את כל הקשיים וכל התירוצים שניתנו. נציין רק כי קושי גדול כרוך בכך שמשתמע לכאורה, שממעמד הר סיני ועד ימי אסתר ומרדכי, תקופה של כמעט 1,000 שנים, עם ישראל יכול היה להשתחרר מקיום תורה ומצוות, בטיעון שהללו נכפו עליו "הר כגיגית" במעמד הר סיני, והאנוס פטור מהתחייבויותיו. אם כך הוא, מדוע נענש העם פעם אחרי פעם? מדוע גלה ישראל מארצו? ומדוע לא עמדה להם טענת מודעא?

חלק מהפרשנים מסבירים שאמנם התורה ניתנה בכפייה בהר סיני, אך הברית חודשה מספר פעמים במשך ההיסטוריה. לכן, גם אם בסיני כפה עליהם הר כגיגית, הרי  לא עומדת טענת המודעא על הבריתות שנכרתו לאחר מכן. למשל באוצר המדרשים (מדרש שלושה וארבעה) נאמר: "בשלושה מקומות ניתנה תורה… בסיני באוהל מועד ובערבות מואב".

ואכן, התורה מעידה בעניין ערבות מואב כי "אלה דברי הברית אשר צוה ה' את משה לכרת את בני ישראל בארץ מואב מלבד הברית אשר כרת אתם בחרב" (דברים כח, סט). דהיינו, בין אם קבלת התורה בהר סיני אכן היתה בכפייה ובין אם לאו, הברית חודשה בערבות מואב, וברית זו בוודאי שלא היתה בכפיה.

קיומן של בריתות מאוחרות יותר לא פותר את הקושיה לגמרי, שהרי עדיין נותרה השאלה לגבי בני ישראל, בהיותם במדבר 40 שנה – האם היו מחויבים בתורה ומצוות בין מתן תורה בסיני לבין חידוש הברית בערבות מואב, או שיכלו לטעון למודעא?

ניתן להשיב שהחובה לשמוע בקול ה' במדבר, היא לא רק בשל הציווי במעמד הר סיני, אלא בשל מחויבות לה' על כי הציל אותם ממצרים ושמר עליהם במדבר ארבעים שנה. זכורים דברי משה "אַתֶּם רְאִיתֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְעֵינֵיכֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לְפַרְעֹה וּלְכָל עֲבָדָיו וּלְכָל אַרְצוֹ… וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לֹא בָלוּ שַׂלְמֹתֵיכֶם מֵעֲלֵיכֶם וְנַעַלְךָ לֹא בָלְתָה מֵעַל רַגְלֶךָ. לֶחֶם לֹא אֲכַלְתֶּם וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שְׁתִיתֶם לְמַעַן תֵּדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם" (דברים כט). קיום המצוות במדבר, אם כן, לא היה רק בשל ההתחייבות "נעשה ונשמע" בהר סיני, אלא גם, ואולי בעיקר, משום שהקב"ה גאל את דור יוצאי מצרים ושמר עליהם במדבר. מסיבה זו טענת המודעא, לא עמדה לדור המדבר.

לא רק בערבות מואב נכרתה ברית נוספת עם ה' – גם בימי יהושע נכרתה הברית פעמיים. פעם כאשר עברו את הירדן וקיימו את הטקס בהר עיבל ובהר גריזים, ויהושע קרא בפני העם את כל דברי התורה כפי שציווה ה' ביד משה (יהושע פרק ח), ופעם שנייה אחרי כיבוש הארץ, בסוף ימי יהושע, אז כרת העם ברית עם ה': "וַיֹּאמְרוּ הָעָם אֶל יְהוֹשֻׁעַ אֶת ה' אֱ-לֹהֵינוּ נַעֲבֹד וּבְקוֹלוֹ נִשְׁמָע. וַיִּכְרֹת יְהוֹשֻׁעַ בְּרִית לָעָם בַּיּוֹם הַהוּא וַיָּשֶׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט בִּשְׁכֶם".

מצוות תמורת הארץ

אם נחזור כעת לקשיים שמציבים דברי הגמרא במסכת שבת, אזי הברית המחודשת פותרת את השאלה מדוע לא טענו ישראל את טענת המודעא. אולם תירוץ זה יוצר קושי בהבנת דברי רבא בהמשך הגמרא, ולפיהם בימי אסתר ומרדכי חזרו היהודים וקיימו וקיבלו עליהם מרצון את המצוות שהתקבלו במעמד הר סיני. אם בני ישראל קיבלו את המצוות מרצון כבר בערבות מואב ובימי יהושע, מה הטעם לחזור ולקבל עליהם שוב את התורה בימי מרדכי ואסתר?

הרשב"א במסכת שבת מעלה את השאלה של המודעא במלוא חריפותה, כפי ששאלנו לעיל: אם לא היו מצווים עד ימי אחשוורוש – למה נענשו? ואם נענשו בגלל שעברו על ציווי של הקב"ה – באיזה שלב בטלה טענת המודעא? ומתרץ הרשב"א שארץ ישראל ניתנה לעם ישראל על מנת שיקיים בה את התורה. הוא אף מביא אסמכתאות מפסוקים בתהילים, המלמדים שקיבלנו ארצות גויים כנגד שמירת התורה. לפי הרשב"א, עם ישראל הבין והסכים שהתנאי לנחול את ארץ ישראל הוא קיום מצוות התורה, ולכן לא טען אף פעם שהוא פטור מקיום המצוות כי הללו נכפו על הר כגיגית. תירוץ זה דומה לתירוץ שפירשנו לעיל מדוע דור המדבר היה מחויב לקיים התורה.

אך כאשר עם ישראל גלה מארצו, ממשיך הרשב"א, חזרה למקומה האפשרות לטעון ל"מודעא". אם עד ערב הגלות לא טען עם ישראל למודעא והיה מוכן לקיים את מצוות התורה, היה זה כי בזכות קיום התורה, גם אם זו ניתנה באונס, קיבל את ארץ ישראל. אבל כשעם ישראל יצא לגלות, הוא יכול היה לשחרר עצמו מהחובה לקיים תורה ומצוות. הנס שאירע לעם ישראל בשושן הבירה בימי מרדכי ואסתר, והעובדה שבאותה תקופה גם  החלו לשוב ארצה חלקים מהעם היהודי עם עזרא ונחמיה, היתה הזמנות ראויה מבחינת עם ישראל לשוב ולקבל מרצון את המצוות – ללא כפייה.

בהסתמך על פירושו הנפלא של הרשב"א, בשילוב הפירושים שראינו לעיל ולפיהם ברית סיני חודשה בערבות מואב ובימי יהושע, אני מבקש להציע שהסיבה שעם ישראל לא טען למודעא כל זמן שהיה בארץ ישראל, איננה שעם ישראל הבין שארץ ישראל ניתנה כנגד קיום המצוות. הסיבה היא שהוא חזר וקיבל על עצמו את התורה והמצוות שניתנו בסיני, במסגרת ברית מואב וברית יהושע, ולכן לא עמדה לו כלל טענת המודעא. כלומר, בניגוד לדעת הרשב"א, אני סבור כי טענת המודעא כבר לא עמדה לעם ישראל לאחר ברית ערבות מואב ובריתות יהושע.

ואם כן, תחזור השאלה: מדוע היו צריכים היהודים לקבל עליהם שוב, והפעם מרצון, את קיום המצוות שניתנו בסיני, בימי אסתר ומרדכי בשושן הבירה?

ברית ישראלית מחודשת

אני סבור שהתשובה לכך היא שהברית שנכרתה בערבות מואב ובימי יהושע, כללה תנאי משתמע – עם ישראל יקיים את המצוות והקב"ה ייתן לו את ארץ ישראל. נסיבות כריתת הבריתות הללו יעידו: ערב הכניסה לארץ ישראל ועם סיום הכיבוש. יש לשים לב שבברית יהושע לאחר כיבוש הארץ כלל לא מוזכר מעמד הר סיני. היתה זו מחויבות חדשה שעם ישראל קיבל על עצמו, לשמירת התורה כנגד החיים בארץ ישראל.

משגלה עם ישראל מאדמתו בשל חטאיו, הבריתות שנכרתו בערבות מואב ובימי יהושע התבטלו  לפחות מצידו של עם ישראל. ההתחייבות לקיים תורה ומצוות היתה כנגד ארץ ישראל, ומשגלה העם הוא אינו מחויב עוד בברית ערבות מואב או בברית יהושע. אך להתחייבות שנתן העם במעמד הר סיני – הוא עדיין מחויב. אלא שבמעמד הר סיני, עם ישראל התחייב לשמירת תורה ומצוות כי הדבר נכפה עליו הר כגיגית. ולכן כשעם ישראל יצא לגולה, הבריתות של ערבות מואב ויהושע התבטלו, ולגבי מעמד הר סיני הוא יכול היה לטעון לפטור מכוח טענת "מודעא". בתקופת מרדכי ואסתר ראה עם ישראל כי הקב"ה מגן עליו גם בגולה, חזר וקיבל עליו עול תורה ומצוות, והפעם מרצון.

האם באמירתו שבימי אחשורוש חזרו וקיבלו את התורה שניתנה בסיני, רבא מסתמך רק על הפסוק "קימו וקיבלו היהודים עליהם"?

ניזכר שימי אסתר ומרדכי בשושן הבירה, מקבילים פחות או יותר לימי עזרא ונחמיה. יש מדרשים שקושרים ישירות ביניהם. האם זה יהיה מרחיק לכת לטעון ש"קיימו וקיבלו היהודים עליהם" מפנה לא רק למה שקיבלו יהודי שושן הבירה, אלא גם לטקס שערך באותה עת פחות או יותר נחמיה בארץ ישראל?

נחמיה, על פי האמור בספרו, מכנס את כל העם וקורא בפניהם את ספר התורה. העם בוכים ומתוודים על חטאיהם וחטאי אבותם, וכורתים אמנה לקיום מצוות התורה. אם אנו משווים את הברית שכרת יהושע לאחר כיבוש הארץ (יהושע כד) לברית שנכרתה בימי נחמיה, בולט מאד הדבר שבברית יהושע אין כל אזכור למעמד הר סיני ואילו בנחמיה הדבר מוזכר במפורש ובאופן בולט   "וְעַל הַר סִינַי יָרַדְתָּ, וְדַבֵּר עִמָּהֶם מִשָּׁמָיִם וַתִּתֵּן לָהֶם מִשְׁפָּטִים יְשָׁרִים, וְתוֹרוֹת אֱמֶת חֻקִּים וּמִצְו‍ֹת טוֹבִים" (נחמיה ט).

אם כך הרשו לי להציע לסיכום את המהלך הבא:  במעמד הר סיני, עם ישראל קיבל את התורה בכפייה, ולכן עומדת לו טענת המודעא, אך הוא לא השתמש בה בימי הנדודים במדבר, כי המחויבות לקיים את מצוות ה' היתה לא מכוח קבלת התורה מסיני, אלא בשל המחויבות לעבוד את מי שהוציאם ממצרים ושמר עליהם במדבר. כל זה היה נכון עד ערב הכניסה לארץ, ובערבות מואב קיבל עם ישראל את התורה מבחירה, ושוב קיבלה לאחר כיבושי יהושע. אלא שקבלת התורה היתה "על תנאי" שעם ישראל יקבל את ארץ ישראל. משהוגלו ישראל לראשונה, בטלה ברית ערבות מואב וברית יהושע, ומאותה עת עם ישראל היה מחויב לקיים תורה ומצוות רק בשל מעמד הר סיני, אלא שכנגד חובה זו יכלה לעמוד לו טענת מודעא. משנעשו ניסים לעם ישראל בשושן, ומשחזר חלק מהעם לארץ ישראל עם נחמיה, חזרו היהודים וקיבלו עליהם את ברית סיני המקורית, והפעם מאהבה ומרצון. לכן נחמיה, להבדיל מיהושע, מזכיר את מעמד הר סיני, ועל כך אמר רבא: "הדור קבלוה בימי אחשורוש, דכתיב 'קימו וקבלו היהודים' – קיימו מה שקיבלו כבר".