האמריקנים סיימו, לעת עתה, את שלב הלמידה המחודש שלהם במזרח התיכון תחת כהונת טראמפ. מי שהעביר להם את השיעור הראשון ולא האחרון היתה כמובן חמאס, שמאז מאי 2021 מגדירה את המזרח התיכון ואת רעיון ההתנגדות שלו, הרבה לפני איראן.
הממשל הגיע עם גישתו העסקית. בזו יש בה יסודות מאד פרוגרסיביים מאחר והיא מניחה כי לכל בני האדם מכנה משותף: הם רציונליים ותועלתניים, ממש בדומה לפרוגרסיב הדמוקרטי המניח כי לכל בני האדם מכנה משותף הומניסטי.
עם הגישה הזו הוא שלח את ויטקוף ואת בוהלר לקטר ולחמאס. ויטקוף ניסה לקדם את מסלול א' של העסקה המבוסס על שחרור אסירים נוספים לפני שייפתחו שערי הגיהנום. לעומתו, בוהלר הביא איתו ישירות לחמאס את מסלול ב' של העסקה. הוא ניסה לדלג מעל מסלול א', שישראל מאד חפצה בו, כדי לסגור דיל כולל, סופי אולטימטיבי שיביא את חזון טראמפ לעזה תוך שחרור החטופים כולם.
בנקודה הזו, מעבר לפריצת העיקרון של אי ניהול מו"מ ישיר עם גורם טרור, הוא נתקל באמת המרה: לא כל בני האדם, אם אפשר בכלל לכנותם כך, חולקים תפיסות יסוד משותפות. לא כולם רציונליסטים ותועלתניים ומוכנים להעדיף את משחק האינטרסים, שטראמפ ביטא היטב שהוא משחק רק במשחק הזה בפגישתו הקשה עם זלנסקי כאשר הטיח בו: "אין לך קלפים".
חמאס הציג לבוהלר את ה-dark side of the force, את הגישה שאומרת כי לא הכל רציונלי, תועלתי, אינטרסנטי אלא יש מימד נוסף שבשמו פועלות קבוצות, ישויות וכולי ומדובר במימד האידיאולוגי שחמאס הראה, במובן הרצחני והשלילי, שהוא ממש במקום הזה. כך גם משדרים האיראנים לאמריקנים מאז בחירתו של טראמפ מבלי אולי שהמסר הזה נקלט מספיק טוב בוושינגטון.
חמאס הבהיר לבוהלר כי הוא משחק במשחק אחר. הוא כמובן הציג את עמדתו הידועה [נסיגה ישראלית מכל הרצועה, שרידות הארגון ושיקום עזה] תמורת הפסקת אש, הודנה, למשך 10 שנים, אגב, גם ביו"ש וגם בירושלים. רוצה לומר כי חמאס פוסט סינואר עדיין מגדיר את עצמו במונחים שאינם עזתיים לוקאליים אלא במונחים כלל פלסטיניים. האינטרס פגש את האידיאולוגיה וכשזה קרה בוהלר חזר למוטב או יותר נכון לכלי התקשורת כדי להסביר את הפשלה.
צריך להבהיר: זו לא פשלה של טירון במשא ומתן. זו תקלה תפיסתית וזה הדבר המשמעותי. כי טראמפ הגיע ללא ספק עם החזון הכי פרו ישראלי שיש. אבל החזון הזה מבוסס על גישתו משכבר הימים וזו גישת התועלות והאינטרסים. מה שטראמפ הוסיף לה בקדנציה הנוכחית שלו זה את רכיב האיומים בסגנון העולם התחתון כדי לייצר איזון בין הגזרים שהוא מציע, בעיקרם גזרים כלכליים, בעבור מימוש החזון לבין המקלות. זה בדיוק מה שהיה חסר לישראל בעשרים השנים האחרונות כאשר ניסתה לקדם את השלום הכלכלי עם המון גזרים וללא נבוט.
אבל עתה מתבררים שני דברים: האחד, גזרים לא עובדים על אנשי האידיאולוגיות שמונעים פחות מאינטרסים קרים ויותר מתפיסות רעיוניות אחרות. השני, שאיומים בעל פה זה נחמד ואפילו מעט אפקטיבי בייחוד אם אתה הנשיא של המדינה החזקה בעולם, אבל לפעמים הביריון או אלקאפונה צריך להוכיח לילידים המקומיים ולמופרעים שהוא מסוגל לא רק לדבר אלא לעשות. את זה טראמפ טרם הוכיח. הוא אגב מעוניין שאחרים, כמו ישראל, יעשו עבורו. ברם, לפעמים צריך להכניס את הידיים הנקיות עמוק לבוץ כדי שהסביבה תבין שאתה יודע גם לדבר וגם לירות כמו שנאמר בסרט הידוע: if you want to shoot- shoot, don't talk.
