פורים הוא היום העצוב ביותר בשנה. כולנו מכירים את הסיפור, אך לא תמיד אנו שמים לב שרק ברגע האחרון הוא התהפך לרעה. כאשר מרדכי ואסתר עולים לגדולה, נראה כאילו יוכלו לבלום את מזימת המן. מרדכי יוצא מלפני המלך בלבוש מלכות, ולרגע נדמה כאילו נמצאה הדרך למנוע את הזוועה, ורק אז מתגלה האסון: אחשוורוש אמנם התיר ליהודים "להיקהל ולעמוד על נפשם" – אבל זה לא דבר שיהודים עושים, וכפי שהצהיר באחרונה דובר ש"ס: "אנחנו משמרים את היהדות הישנה, הגלותית. היהודים אף פעם לא נלחמו… תמיד התפללו לקב"ה וברחו". למרבה הצער, מרדכי היהודי לא היה מספיק מודע להכרעה היהודית-השורשית הזו, ודווקא ציפה שהיהודים ישמחו לעמוד על נפשם.
כאשר נכנס מרדכי הצוהל לבית הכנסת המרכזי של שושן, הוא התקבל בשתיקה רועמת. "לא שמעתם?" שאל מרדכי, "בשורות טובות! אחשוורוש התיר לנו להיקהל ולעמוד על נפשנו; להשמיד, להרוג ולאבד את כל אויבינו הזוממים לטבוח בנו!"
"ולהרוג", אמר לו הגבאי הזקן של בית הכנסת, מטעים את ו' החיבור, "זה הנוסח שלנו. עם האות ו'".
"כן, כן", אמר מרדכי, "להשמיד ולהרוג. העיקר הוא שהשואה בוטלה. נס קרה לנו. קיבלנו היתר להיקהל ולעמוד על נפשנו!"
להפתעתו, הקהל נשאר שקט, והביט בו בצינה מעבר לסטנדרים.
"ממתי יהודים נלחמים באויביהם?" שאל לבסוף אחד מצעירי הקהל, בחור ישיבה השש לוויכוחים.
"מה זאת אומרת?" תמה מרדכי: "אברהם נלחם, יעקב נלחם, משה ויהושע נלחמו, גדעון נלחם, דוד נלחם… כולם נלחמו".
"נו, נו", אמר בחור הישיבה הצעיר בחוסר סבלנות, "אני לא מדבר על ימי קדם. אני מדבר על יהודים בימינו. על יהודים טובים, פון אונזערע, משלנו. אם חלילה יעמוד בארץ ישראל איזה מלך יווני ויתחיל להציק ליהודים, אתה חושב שיהודים טובים, נאמר: כוהנים מהמקדש, משבט לוי, יעלו על דעתם לעזוב את עבודת הקודש ולהילחם בו?"
"אני חושב שכן", גמגם מרדכי היהודי הנבוך.
הצעיר ביטל את דבריו בתנועת יד מזלזלת. "איזה מין יהודי אתה? מן הסתם אתה נקרא על שמו של הרב מרדכי נויגרשל. תלמד משהו ממנו, על מה זה אומר להיות יהודי".
"אז מה אתם חושבים שיקרה? מי יילחם באויבינו? מי יגן עלינו?"
היה ניכר בשומעים שהם לא חושבים שהשאלה הזו רלוונטית. בן שיחו הצעיר משך בכתפיו. "מי שענה לדניאל בגוב האריות – הוא יעננו".
"אבל הוא ענה!" אמר מרדכי בלהט, "ה' ענה למרדכי ולאסתר בשושן הבירה! הוא הושיענו; הוא נתן לנו את הכוח לעשות חיל. כל שאנחנו צריכים לעשות הוא להיקהל, לעמוד על נפשנו, ולשלוח יד במבקשי רעתנו. חזקה על ה' שיעמוד לנו, ויפיל את פחדנו על כל העמים, ונהפוך הוא: אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם".
"אנחנו בגלות!" זעם עליו בן שיחו; "אתה רוצה להתגרות באומות? אפיקורוס!"
"גם עם ישראל הוא אומה", ציטט מרדכי בשקט את ר' חיים עוזר, "וגם בו אסור להתגרות".
אך שומעיו התייאשו מהוויכוח, ופתחו שוב את הגמרות. רק בחור ישיבה אחד, מחסידי "הפלג השושני", עוד התריס כלפי מרדכי: "נמות ולא נעמוד על נפשנו!"
וזה באמת מה שקרה: בהגיע יום הגזירה איש לא עמד בפני הצוררים, וכל היהודים מתו. מאז מציינים היהודים המעטים שנותרו בעולם את פורים כיום אבל ויגון, קוראים את מגילת אסתר, ומרעישים בזעם כאשר הפסוק מזכיר את המילים "לעמוד על נפשם".
חבל, דווקא היו יכולים להיות לנו אורה ושמחה וששון ויקר.
