"מגילת אסתר על פי הגי" נכתבה בעקבות חוויה אישית: בנה של המאיירת, רני בר שגב, חזר מהגן עם ציור של אדם תלוי על עץ. חוסר הנוחות שהיא חשה גרם לה לרצות לנסח גרסה קצת אחרת של סיפור המגילה. היא חבְרה אל שני גרשי ("הים הוא בחינם" הנהדר), והם עבדו יחד על עיבוד מחדש מנקודת מבטו של סריס המלך, שומר הנשים.
הפריזמה שדרכה מספר הגי את הסיפור מדגישה ערכים של חירות, שוויון ושלום: כשהמלכה ושתי מגורשת מהארמון, הגי מחמיא להתעקשותה לעמוד על שלה ולצאת לדרך חדשה ומאושרת; כשומר בית הנשים הוא מהרהר בשאלות על יופי פנימי וחיצוני; וכשמרדכי מציל את אחשוורוש מידי בגתן ותרש, הגי מתרגש ממעשה ההצלה: "לְהַצִּיל מִישֶׁהוּ זֶה מַעֲשֶׂה שֶׁל גְּבוּרָה, לֹא מְשַׁנֶּה אִם מְדֻבָּר בְּמֶלֶךְ, בְּבַעַל חַיִּים אוֹ בְּאָדָם מִן הַשּׁוּרָה".
דמותו של המן מוצגת כמי שחש שאינו אהוב ואינו שווה דבר, והגי תוהה בינו לבין עצמו האם המן חזק מבחוץ וחלש מבפנים. הזווית החומלת והמכילה הזו מתעצמת כאשר הגי מזועזע מהרעיון של אסתר להשמיד את עשרת בני המן, והוא משדל את אסתר לבחור בחגיגה שלווה ושוחרת שלום: "מַלְכָּתִי, בּוֹאוּ נַחְגֹּג אֶת יוֹם שִׂמְחַתְכֶם, זֶהוּ זְמַן לִרְקֹד, לְהִתְחַבֵּק, לֹא לְהִלָּחֵם. שִׂמְחָה וְאַהֲבָה יְמַלְּאוּ אֶת לְבָבוֹת כֻּלָּם, נְקָמָה רַק תִּזְרַע צַעַר בָּעוֹלָם".
ערכים כמו אהבה ושלום הם ודאי ראויים, אך התחושה היא שסיפור המגילה עובר כאן התאמה מגמתית לקידום אג'נדה עכשווית ובעלת גוון פרוגרסיבי. הניסיון להבין את המן מהדהד את גישת דיסני העכשווית, המטשטשת את האבחנה בין טוב לרע ומעניקה לנבלים ממד של פגיעוּת אישית כתחליף לאחריות מוסרית. העמדה שהגי מציג מרככת את מזימת ההשמדה שבמסגרתה, בין היתר, המן מכין עץ לתליית מרדכי (פרט שאינו מוזכר בספר) ומציעה רק לצד אחד להימנע מאלימות (איזה צד? נחשו). המאמץ לרכך את סיפור המגילה מנטרל יסודות מהותיים, כמו עצם ההכרה בצורך המוסרי להשמיד עד היסוד רוע מוחלט.
הבחירה להפקיד את סיפור המגילה בידי דמות כמו הגי, שאינו מאוים בהשמדה, מעוררת שאלה של ניכוס תרבותי: מה משמעותה של הבחירה לספר סיפור על גורל היהודים מפי מי שאינו חלק מן הסכנה הקיומית? כצופה מן הצד, הגי לוקח לעצמו את הזכות להטיף ליהודים כיצד לנהוג במי שביקש לכלותם. המסר שהוא מקדם מצטייר כמנותק, דווקא משום שהוא בא ממי שאינו נושא במחיר.
הפרק האחרון בסיפור, "דרך חדשה", מתרחש לאחר תום המגילה ומצהיר על התמה שאליה כיוונו היוצרים: הגי עוזב את הארמון וחולם על עולם אלטרנטיבי. "וּבְדִמְיוֹנִי הִגַּעְתִּי לְעוֹלָם דּוֹמֶה, אֲבָל אַחֵר, שֶׁבּוֹ בִּמְקוֹם לָרִיב, מִתְאַמְּצִים לְהִסְתַּדֵּר. עוֹלָם שֶׁאֵין בּוֹ עוֹד שִׂנְאָה אוֹ פַּחַד, אֲנָשִׁים חַיִּים בּוֹ בְּאַחְוָה יַחַד".
הספר מבקש לעצב מחדש את סיפור המגילה כך שיתאים לערכים של אי־אלימות וחירות, אך התוצאה משקפת בעיקר את חוסר הנוחות של יוצריו עם המסרים המהותיים של המגילה ואת המאמץ לייצר גרסה נוחה לעיכול. במקום להתמודד עם שאלת הרוע, מטשטשים אותה. במבחן התוצאה, לעיתים עדיף להודות בקיומו של קושי מול ערך ולבחון אותו בכנות, מאשר לכופף אותו כדי שיתאים למציאות רצויה.
