כאשר שמונה נשיאי אוניברסיטאות בישראל מנסחים הצהרה משותפת מותר לצפות מהם לתפארת לשונית מסוימת, ולפחות להגהה נאותה. במסמך האולטימטיבי שיצא השבוע מתחת ידיהם נגד פיטורי היועמ"שית, אין לא זה ולא זה. הוא פומפוזי כמו עצומת תלמידי תיכון נגד קיצור החופש הגדול. אפילו התאריך שמתנוסס בראשו נכתב שלא על פי כללי העברית: "9 מרץ 2025, ט' אדר תשפ"ה" (צריך להוסיף בי"ת – 9 במרץ, ט' באדר). הוא גם מכיל קביעה היסטורית נלעגת: "אנחנו, נשיאי האוניברסיטאות החתומים מטה, מתריעים בזאת על סכנה חסרת תקדים לשלטון החוק במדינת ישראל".
סכנה חסרת תקדים? האם זיכרונם של הנשיאים כה קצר? הרי רק לפני שנתיים הם התגייסו כאיש אחד למאבק נגד "ההפיכה המשטרית", אשר תוארה אז כקץ שלטון החוק, סוף הדמוקרטיה. בהודעה שפרסמו ביולי 23', למשל, נכתב שאפילו צמצום עילת הסבירות גרידא הינו "מהלך מסוכן והרסני לאקדמיה הישראלית ולמדינת ישראל כולה". אז כיצד ניתן לטעון כעת שלא היו דברים מעולם?
היו גם היו, לפחות לשיטתם, אך באורח מוזר ראשי האוניברסיטאות שוב נקלעו השבוע לאותה משבצת דעתנית קטנה, כאילו עולם האקדמיה אינו מרחב של למידה והנחלת דעת אלא מפלגה. לפי סקר חדשות 12 בשבוע שעבר, דעת הקהל בארץ נחלקת באופן שווה בין מחייבי ההדחה של היועמ"שית למתנגדיה, אבל במגדל השן האקדמי כולם נגד.
כמעט כולם. נשיא אוניברסיטת אריאל לא חתם. דובריו הסבירו ש"האוניברסיטה מוצאת לנכון להביע עמדה מייצגת כמוסד ציבורי רק בנושאים בעלי השלכה אקדמית ומדעית". ואכן, להדחה האפשרית של היועצת אין כל השלכה אקדמית ומדעית. אפילו בעצומה הנ"ל לא נטען שיש השלכה כזאת. הנשיאים שחתמו עליה רק טוענים ש"היועצת המשפטית היא שומרת הסף החשובה ביותר מפני פגיעה אפשרית של הממשלה בזכויות אזרח", ובכך מתיימרים לראות בעצמם שומרי סף בכירים, השד יודע על סמך מה. איש לא העניק להם מעולם מעמד כזה. כל אחד מהשמונה ודאי בקי מאוד בתחומו, תחום המדעים המדויקים לרוב, רק אחד מהם משפטן (אריאל פורת), אבל גם הוא יזדקק לתעלולים רטוריים כדי להסביר מדוע חוות דעתו בסוגיית היועמ"שית היא בעלת תוקף מוסרי מיוחד. למה צריך להקשיב דווקא לפורת ולא ליריב לוין או לשמחה רוטמן, שאחרי ככלות הכול התמחו אף הם בלימודי משפט? האם דאגתו של נשיא אוניברסיטת בר־אילן לשלטון החוק אמורה להחריד אותנו יותר מדאגתם של אינספור אזרחים בוגרים הסבורים שדווקא הסמכויות העצומות של היועמ"שית מסכנות את שלטון החוק?
"אם תפוטר היועצת המשפטית, נכריז על שביתה אישית שלנו", מאיימים הנשיאים, אבל כרגע לא נשקפת לה סכנת פיטורין, בזכות המטרייה הבג"צית ומכשולים חוקיים נוספים. רק לראשי המוסדות להשכלה גבוהה נשקפת סכנה מסוימת, סכנת פוליטיזציה וניכור ציבורי מתרחב.
