תסתיים איך שתסתיים המלחמה בדרום, מטה משפחות החטופים רשאי כבר להתהדר בתואר תנועת המחאה המשפיעה ביותר בישראל, אפילו יותר מהתנועה נגד הרפורמה המשפטית. מאבקו הנמרץ הביא לכך שממשלת הימין נעתרה בסופו של דבר למתווה שלו: עסקה במחיר נורא, שחרור סיטוני של מחבלים, נסיגה צה"לית מלאה כמעט מכל חלקי הרצועה, והפסקת הלחימה לזמן בלתי מוגבל למעשה. 22 חטופים חיים עדיין נמקים בעזה, לאסונם ולאסון כולנו, אך סביר להניח שרובם יוחזרו אף הם בקרוב על פי מתווה המטה, לא על פי המתווה הימני נוסח סמוטריץ'. ובכל מקרה, נוכחות המטה בחיינו עצומה. אפילו שעה אחת לא חולפת בלי שנשמע ברדיו או נראה בטלוויזיה מרואיין אחד לפחות מטעמו. יום אחרי יום יש שידורים חיים מזירות המאבק שלו. נציגי המשפחות אומרים שם כל אשר על ליבם, ואיש אינו מצנזר אותם גם כאשר מדובר ברטוריקה קשה מנשוא. לכן היה מדהים למדי שתאגיד השידור הציבורי העניק לתחקיר ששודר השבוע בכאן 11, תחקיר בהמשכים, דווקא את הכותרת המופרכת "כך הושתקו המשפחות".
טוב, זה לא היה באמת תחקיר, אלא עוד תשדיר תעמולה לא מתוחכם במיוחד במסגרת ההתיישרות המוחלטת של התאגיד עם משאלות היח"ץ של מטה החטופים. כבר כתבנו פה על כך לא פעם, אבל בתאגיד לא מתעייפים, וגם לנו אסור להתעייף כשהשידור הציבורי נבזז לאור יום על ידי דעתנים שתלטנים. רוב שידוריהם, ובכלל זה מהדורות החדשות, הם מאמר מערכת למען עסקה בכל מחיר או כמעט בכל מחיר.
אחד הנציגים הבודדים של בעלי הדעה האחרת בתאגיד, קלמן ליבסקינד, מחה השבוע בתוכניתו נגד הסיסמה שמשודרת שם מדי שעה קלה: "אנחנו כאן עד שכולם חוזרים". מי שלא מבין מה בעייתי בסיסמה הזו, שינסה בבקשה לדמיין את סערת הרוחות שהייתה מתעוררת פה לו רשת ב' הייתה משדרת עשרות פעמים ביום את "אנחנו כאן עד לניצחון המוחלט", או אפילו "אנחנו כאן עד שכולם מתגייסים". תאגיד שידור ציבורי, המתקיים על כספי המיסים שלנו ומחויב לאיזון על פי חוק, אינו רשאי לקדם אג'נדות מכל סוג שהוא, קל וחומר למען עסקה שנויה במחלוקת. הוא בוודאי חייב להיזהר שבעתיים לפני שהוא משדר סרטוני חטופים שחמאס מצלם ומפיץ ("אות חיים", בלשון תקשורתית נקייה), ושבהם נקרא עם ישראל "להפוך את הכבישים ולצאת לרחובות".
"נראה כאילו חמאס הפך להיות עורך מהדורות החדשות שלנו, וזה נורא", העיר ליבסקינד בצדק. פלא שרק הוא מעיר. האם כל שאר מאות עובדי התאגיד חשים בנוח עם הפיכת מקום העבודה שלהם בשירות הציבורי למנגנון תעמולה? מי ואיך משתיק אותם?
ה"תחקיר" על השתקת משפחות החטופים כביכול, הוא עוד דוגמית לשערוריית ההטיה של התאגיד. כתבת התאגיד יערה שפירא העניקה מעמד של עד מומחה לפעילי אופוזיציה כרוניים כמו רונן צור וליאור חורב. שום ראיה ניצחת לא הובאה להצדקת התזה של התחקיר, ולפיה שליחי ממשלת ישראל מאיימים על משפחות החטופים לבל ישתתפו במחאה. לא שמענו הקלטה של דברי איום, לא ראינו מסמך כלשהו ברוח זו או תצלום מסך, אלא בעיקר פמפום דברי קריינות בגנות "הניסיון להשתיק את המשפחות בשיא המאבק". עופר רוזנבאום, מומחה מוצהר ללוחמה פסיכולוגית, מִחזר את הטענה העמומה ונטולת ההוכחה שהוא השמיע כבר בקיץ, ולפיה התבקש על ידי "גורם מאוד מתוקשר ומוכר בממשלה לצאת נגד מטה החטופים".
ייתכן בהחלט שמעת לעת גורם ממשלתי כלשהו הסביר למשפחות, בהיגיון רב, שהתייצבותן בראש חץ המחאה עלולה לגרום לחמאס לדחוק את יקיריהן לסוף רשימת המשתחררים. זה נקרא לאיים? שפירא עצמה העירה שלא מדובר בהכרח באיומים, אולי "בחוסר הבנה מצער", ובכל זאת התאמצה לייצר רושם שהמשפחות הורתעו על ידי כוח עליון, ממשלתי. היא גם גרמה לצופים להבין שפורום תקווה אינו אלא יציר פוליטי פרו־ממשלתי, שנועד לרסק את מטה החטופים. ובמילים אחרות, לדעתה ולדעת עורכיה רונן צור הוא גורם ניטרלי, ליאור חורב משקיף או"ם נטול נטיות פוליטיות, עופר רוזנבאום צדיק תמים, אבל צביקה מור הוא שתול של ביבי. כשהוא מציע דרכים חלופיות לשחרור החטופים אסור להקשיב לו, רק לשידורי התעמולה בתאגיד. אנחנו כאן עד שכולם יחשבו כמונו.
