השנה הגענו לפורים כשמצוות העדלאידע בין ארור לברוך כבר קוימה בהידור.
השבוע במודעה שפורסמה בין השאר ב"יתד נאמן" וב"המבשר" נכתב: "לעת כזו אשר הכריזו מלחמה נגד עולם הישיבות, וזוממים חלילה לגייס את לומדי התורה, היה לא תהיה, ועוד גזירות רבות על עולם התורה, עם ישראל אין כוחו אלא בפה, וחובתנו להתחנן לפני בורא כל עולמים ולעורר רחמים מלפניו על עמו, ולכן נתכנס כולנו ליום תפילה בתענית אסתר".
כשעם ישראל במלחמה כנגד צוררים המבקשים להשמיד להרוג ולאבד את כולנו, טף ונשים – כבר שנה וחצי; כשאנשים רבים כל כך מוסרים את נפשם, פרנסתם, גופם ומשפחותיהם לטובת ניצחון עם ישראל במלחמה בשבע חזיתות – הקריאה לתפילה כנגד "גזירות" על עולם התורה – מלמדת על בלבול עמוק. או בשפת מגילת אסתר: מבוכה. מכיוון שאין לי כל השפעה על גלותיות התורה החרדית, כי זכיתי לגדול בציונות הדתית, חשוב לי לדבר על הבלבול הצועק שמצוי לצערי גם אצל שליחינו בכנסת ובממשלה.
אומר זאת בפה מלא ומתוך הכרת הטוב כנה: יש לי הערכה רבה לשליחי הציבור של מפלגת הציונות הדתית. זכיתי כראש תחום מדיניות ב״פורום נשות המילואימניקים״ לקדם עם שר האוצר, בצלאל סמוטריץ׳, שלוש החלטות ממשלה לטובת המילואימניקים ומשפחותיהם, בהיקף כולל של 27 מיליארד ש״ח. ראיתי את הקשב והמחויבות העמוקה שלו למעטפת ולהוקרה הזו, גם כשהיו אתגרים משפטיים ותקציביים. ברור לי שגם היום כשיש סוגיות הרות גורל למדינתנו על שולחנו – האכפתיות לציבור המגויס והמסור היא אמיתית, מעשית ומקבלת מקום של כבוד.
יתכן שדווקא הידיעה הזו, עם ההכרה ביכולותיו לקדם מהלכים מורכבים ומאתגרים – מגבירה את התסכול והכאב, כשמשפחותינו מתגייסות במסירות אין קץ פעם אחר פעם אחר פעם – והיד נטויה שנים קדימה. אנו רואים בהגנת המדינה זכות שסבינו וסבותינו היו חולמים עליה, ועושים זאת מתוך חיבור היסטורי לעמנו וארצנו ומחויבות למדינה שזכינו להקים. כל זאת, תוך תשלום מחירים מעמיקים שכסף אינו יוכל לשפות, תוך שחיקה מנטלית, משפחתית ופיזית שלא מאפשרת התגייסות באותם היקפים, גם אם הממשלה אישרה השבוע 400,000 צווי 8 נוספים. השחיקה הזו היא סכנה ביטחונית ממשית נוכח האתגרים הביטחוניים הרבים בהם אנו עומדים מול מבקשי רעתנו, וביתר שאת נוכח השאיפות למלחמה בעוז שתכריע את אויבנו ותמחה את זכר עמלק תחת השמיים.
אמת היא, וראינו זאת שוב ערב שמחת תורה, מה מחיר הפירוד בעם ישראל. גם המן מזהה את הפירוד כבסיס לגזירת הגזירות כנגד עם ישראל. אין בקריאתי שנאה לחרדים או זלזול בפחדים שלהם מגיוס לצה"ל, אחרי שנים שנתנו להם להתנתק מהזכות הזו. גם חשוב שנמצא את הדרך לעשות זאת באופן מחבר ולא בהכרעה ובפילוג. אבל ההתבטאויות של גדולי התורה החרדים מלמדות שהניתוק והפירוד כבר קיים, ואל לנו לחשוב שאם נתעלם ממנו ונמנע מלבצע את התיקון הנדרש – הדבר ימנע פירוד. ונהפוך הוא: המחירים המעמיקים והמשקל הגובר שאין הציבור יכול מעשית לעמוד בה – הם הם אלו שיגבירו את הפירוד ואת חילול ה' שהדבר נעשה בשם התורה.
אסתר המלכה נכנסה לתפקיד ללא רצונה. ניכרים במגילה הפעלים הסבילים בהם היא נלקחת לבית המלך אחשוורוש; המלך שם את הכתר בראשה ועורך משתה לכבוד בחירתה למלכתו. פעולת אסתר המלכה בתחילת דרכה היא הימנעות מלהגיד את עמה, כמצוות מרדכי. אף כשמעבירה את מודיעין מרדכי על בגתן ותרש היא אומרת זאת למלך בשם מרדכי (ומביאה בכך גאולה לעולם…).
אסתר המלכה הייתה מנותקת בארמון, התחלחלה מהשק שלבש מרדכי, בעת שנגזר על עמה אובדן, ושלחה בגדים להלבישו. מרדכי מניע אותה להתחנן על עמה, על אף הסיכון: "אל תדמי בנפשך להימלט בית המלך מכל היהודים כי אם החרש תחרישי בעת הזו רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר. ומי יודע אם לעת כזו הגעת למלכות".
אתם "צמים" איתנו?
אסתר מבינה את גודל השעה ועוברת לפעול, על אף השיקולים הפוליטיים והסיכונים. היא מתגייסת וקוראת לכנוס את כל העם לצום ותפילה, להתכווננות משותפת שתהיה סייעתא דשמיא במהלך. גם היא צמה כמובן, ונכנסת למלך שלא כדת בידיעה ש"כאשר אבדתי – אבדתי".
אנחנו לא צריכים לצום שלושה ימים כדי לתת לכם, נבחרי הציבור הציוני דתי – את האומץ. אנחנו מוסרים את נפשנו כבר שלושה וחמישה סבבים, מאות ימי מילואים בהם המשפחה מגויסת, מפוצלת, משלמת מחירים בגוף ובנפש לטובת צורכי עם ישראל ובטחון ישראל. אתם "צמים" איתנו? אתם מבינים שהגיעה העת לעשות את מה שנכון גם אם יש סיכונים פוליטיים? הפוליטיקה לא מעניינת אותנו. תורת החיים, המשפחות והצורך הביטחוני הם שצריכים להוביל כעת את תביעתכם בשמנו מאחינו החרדים להתחבר לגודל השעה – "להיקהל ולעמוד על נפשנו" אל מול הרוצים להשמידנו.
יש רגעים, כמו עכשיו, שמנהיגים נדרשים לעשות את מה שנכון לעמם ולהניח את כל השיקולים האחרים בצד. לראשונה, אסתר לובשת את המלכות. בוחרת בה, ולא רק מגיבה או מתנהלת בתוכה. היא תעמוד בבית המלך אל מול המלך היושב, ומעתה תחולל בחכמה ותהיה השליחה לתשועת עם ישראל כנגד גזירות השמד.
אנחנו כבר לא מול מלך גוי, וב"ה במדינה וממשלה שלנו, אבל הקריאה ללבוש את המלכות רלוונטית גם בדורנו. אתם בממשלה. אתם צריכים להוביל אותה להחלטות מדיניות נכונות יותר, ואתם נדרשים להוביל בה, עם כל המורכבות, את ההצטרפות של אחינו החרדים להגנת הבית המשותף. כי זה מה שנדרש. קול בוחריך זועק מן האלונקה: "איככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את עמי".
אנא מכם, זכרו שגם לאחר הריגת המן ותחינת אסתר, אחשוורוש לא מבטל את הגזירה. הוא מאפשר להתמודד איתה, והיהודים עושים זאת ביחד: "נקהלו היהודים בעריהם בכל מדינות המלך אחשוורוש לשלוח יד במבקשי רעתם ואיש לא עמד לפניהם״. איזה כוח יהיה כשנקהל אל מול האויבים שלנו, כשתבינו שאתם חייבים לבחור ללבוש את המלכות, ולעשות מה שנדרש ב"עת הזו". המגילה נחתמת בכך ש"מרדכי רצוי לרוב אחיו, דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו". רק רוב אחיו רוצים בו , אבל הדרישה שלו היא טוב לעמו, ודיבורו בדרך שלום, בהסתכלות אסטרטגית לדורות הבאים.
